הלכת בית המשפט העליון בדבר אימוץ הסדרי טיעון היא שככלל על בתי המשפט לאמץ את ההסדרים הנרקמים בין הצדדים. הרציונאל מאחר הלכה זו הוא שהתביעה שוקלת את מכלול האינטרסים העומדים בפניה במקרה הקונקרטי, תוח שימת דגש על אינטרס הציבור. בפרשה זו התחבט בית המשפט בשאלה אם לקבל את הסדר הטיעון לגבי מרכיב הענישה, וזאת עקב המעשים הקשים אשר בוצעו במקרה הקונקרטי.
יש לך שאלה?
העובדות: במסגרת הסדר טיעון הורשע הנאשם בגין ביצוע מעשים מגונים קשים ביותר בקטינים מתחת לגיל 14, מעשים אשר בוצעו בארבעה אירועים שונים ובמועדים שונים המתפרסים על כחצי שנה. במסגרת ההסדר סיכמו הצדדים גם על מרכיב הענישה ובהליך זה בית המשפט נדרש לגזור את דינו של הנאשם בהתאם לכך.
הדיון:
בית המשפט התחבט קשות בדבר העונש אשר ראוי היה להטיל על הנאשם. מחד, מצוי היה בפניו הסדר הטיעון בין הצדדים אשר כלל את מרכיב הענישה. מאידך, ואליבא דבית המשפט, המדובר הוא במעשים קשים ביותר המצדיקים ענישה קשה יותר מכפי שסוכם. בית המשפט הזכיר מספר הכרעות קודמות בהן נקבע כי בתי המשפט צריכים להחמיר בענישת עברייני המין עד כדי הטלת העונש המירבי הקבוע בחוק. כמו כן, ועל מנת להראות עד כמה ההסכם בדבר הענישה אינו מתאים לנסיבות המקרה, הוזכר מקרה בו בוצע מעשה מגונה אחד וקל במספר מידות מהמקרים שביצע הנאשם במקרה זה – בעוד במקרה ההוא נגזרו על הנאשם שנתיים וחצי לריצוי מאסר בפועל.
לאור הלכת בית המשפט העליון האמורה, בית המשפט בחר שלא להתערב ביסוד המאסר במרכיב הענישה אשר סוכם – חודש מאסר בפועל בלבד. עם זאת, לא היה מוכן להשאיר את פיצוי הקורבנות בסכום בו הסכימו הצדדים. בעניין זה, הזכיר בית המשפט את ההלכה הקיימת בדבר חשיבות המסר המועבר אל הקורבנות, אל משפחותיהם ואל העבריין – וביחוד בעבירות מין: על הקורבנות לדעת כי אינם אשמים במעשים וכי אין להבליג על מעשים מעין אלו. כמו כן, הוזכר הרצון בעידוד קורבנות נוספים של עבירות מין להתלונן. לפיכך, החליט בית המשפט לאזן בין העונש הקל אשר הושת על הנאשם, ועל פי הסכמת הצדדים, לבין הפיצוי ההולם- פיצוי הגבוה מכפי שהוסכם.
ההכרעה:
בית המשפט גזר על הנאשם חודש מאסר בפועל, מספר חודשי מאסר על תנאי ופיצוי כספי על סך 8,000 שקלים עבור כל אחד מהקטינים אשר נפגעו. בית המשפט לא קיבל את טענת הסניגור בדבר המצב הכלכלי הקשה של הנאשם, שכן הוא הביא זאת על עצמו והיה עליו לקחת זאת בחשבון טרם ביצע מעשיו.
