עובד אשר נגרם לו נזק בריאותי במהלך עבודתו יכול להגיש תביעה לביטוח הלאומי, וזאת על מנת שהאירוע יוכר כתאונת עבודה (וכפועל יוצא מכך, ישולמו תגמולים לנפגע). במידה ותביעתו של העובד לא מתקבלת, והפונה לא מזומן לוועדה רפואית, הוא יוכל להגיש תביעה לבית הדין לעבודה על מנת שזה יורה לביטוח הלאומי לעשות כן. פרשה זו עניינה בתביעה מסוג זה.
יש לכם שאלה?
התובע במקרה דנן עבד כמכונאי אחזקה וכמסגר במפעל כ-11.5 שנים. בכל יום עבודה עבד 9-12 שעות ובכל משך עבודתו היה חשוף לרעש רב. תחילה, התובע הגיש הודעה למוסד לביטוח לאומי על כך שלקה בשמיעתו כתוצאה מתנאי העבודה במפעל. המוסד לביטוח הלאומי דחה את תביעתו, תוך שנטען כי ליקויי השמיעה לא קשורים לחשיפתו לרעשים במקום העבודה וכי הנזק בשמיעתו התפתח באופן טבעי. לפיכך, החליט התובע על הגשת התביעה הנ"ל.
מינוי מומחה רפואי מטעם בית הדין
בית הדין לעבודה החליט למנות רופאה אשר תשמש כמומחית מטעמו. המומחית הגישה את חוות דעתה, לפיה יש סבירות גבוהה כי ירידת השמיעה של התובע, ובתדירויות הגבוהות, נבעה מהחשיפה לרעש במקום העבודה. לאחר שחוות דעת זו הגיעה אל הנתבע, המוסד לביטוח הלאומי, החליט לחזור בו מדחיית התביעה. הצדדים הגישו נוסח "פסק דין בהסכמה", אך היות וניסוחו היה לא עקבי בית הדין פסק באופן שונה – אך על סמך יסוד הסכמת הצדדים.
לפיכך, ועל בסיס ההסכמה האמורה, בית הדין לעבודה החליט לקבל את התביעה. הוכרע כי על התובע יהא להגיש אל המוסד לביטוח לאומי תביעה לקביעת דרגת נכות. לאחר מכן, המוסד לביטוח לאומי יצטרך לזמנו להופיע בפני וועדה רפואית, אשר תדון בליקוי השמיעה ובטנטון שמהם סבל. ועדה זו היתה צריכה להכריע בדבר אחוזי הנכות להן היה זכאי התובע. כמו כן, בית המשפט קבע תשלום הוצאות שכר טרחה לזכות התובע.
