תביעה נגד קצין תגמולים האם תנאי השירות הצבאי גרמו להיווצרות בלט הדיסק והחמרה במצ

בתי המשפט

וע 001237/03
בית משפט השלום באר שבע



18/09/2007
תאריך:
כב' השופט יעקב גנן
בפני:



המערער רמי
בעניין:


שלמה ציפורי

דברת להב

ע"י ב"כ עוה"ד



נ ג ד


המשיב קצין התגמולים

איילת לוי - מתמחה
ע"י ב"כ

ד"ר קלרה שניידרמן – חברה

מר לואיס פלד - חבר
נוכחים:
פסק דין


1. ערעור זה עניינו פגימה הקשורה עם בלט דיסק צווארי וניתוח שעבר בגינו.



2. בתאריך 10.02.03, פנה המערער לקצין-התגמולים להכיר בו כ"נכה", לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), ה'תשי"ט – 1959 [נוסח משולב], וזאת בגין הפגימה האמורה לעיל.



3. בתאריך 17.12.03, הודיע קצין התגמולים למערער, כי בהסתמך על חוות-הדעת הרפואית מיום 10.10.03 (של ד"ר ד. פלוטקין, מומחה לכירורגיה אורטופדית), החליט לדחות את תביעתו לאחר שהגיע לכלל מסקנה, כי לא קיים "קשר סיבתי" בין הפגימה הנ"ל והניתוח שעבר בגינו לבין תנאי-שירותו הצבאי, כמשמעות ביטוי זה בסעיף 1 לחוק הנכים.



4. ביום 21.12.03, הגיש ב"כ המערער ערעור על החלטתו דלעיל של קצין-התגמולים, מיום 17.12.03.



5. ב"כ המערער הגיש את חוות-דעתו הרפואית של ד"ר אורי גבעון, מומחה לכירורגיה אורטופדית מיום 5.04.04.

ב"כ המשיב הגיש חוות-דעת רפואית מגיבה ,של ד"ר דניאל פלוטקין, מיום 10.08.04.

ב"כ הצדדים הצהירו כי אין להם מסמכים נוספים להגשה, והתיק נקבע לשם שמיעת ההוכחות ליום 30.04.06.



6. ביום 30.04.06, הוגש תיקו-הרפואי של המערער, והוחל בשמיעת ההוכחות.



ראשון העדים, היה ד"ר אורי גבעון, שנחקר-נגדית ע"י ב"כ המשיב, על האמור בחוות-דעתו הרפואית מיום 05.04.04.

נחקר חקירה-חוזרת ע"י ב"כ המערער; השיב לשאלות יו"ר הועדה.



לאחר-מכן, העיד ד"ר דניאל פלוטקין, שנחקר-נגדית ע"י ב"כ המערער, על האמור בחוות-דעתו הרפואיות מיום 10.10.03 ומיום 10.08.04; לא נערכה חקירה-חוזרת ע"י ב"כ המשיב; חברי-הועדה לא הציגו שאלות כלשהן.



אחריו, העיד המערער שנחקר-נגדית ע"י ב"כ המשיב על האמור בתצהירו מיום 24.12.02; נחקר חקירה-חוזרת ע"י ב"כ המשיב; השיב לשאלות יו"ר הועדה וחברת-הועדה ד"ר קלרה שניידרמן.



בתום שמיעת העדויות הנ"ל, הצהירו ב"כ הצדדים, כי אין להם עדים נוספים, וביקשו להגיש סיכומי-טיעוניהם בכתב תוך 45 יום.



סיכומים מטעם ב"כ המערער הוגשו ביום 14.06.06.

סיכומים מטעם ב"כ המשיב הוגשו ביום 15.08.06.



7. רקע אישי:

א. המערער נולד בתאריך 29.06.1960.



ב. התגייס לצה"ל ביום 03.01.79 ושירת, שירות רציף, מאז בשירות-חובה ובשירות-קבע עד לשחרורו מצה"ל ב-חודש אוגוסט 2000, בדרגת רס"ב.





ג. בעת גיוסו נקבע לו פרופיל רפואי: - 76.



ד. בשירות הסדיר, שירת המערער במשך חצי השנה הראשונה בתפקיד מכונאי נגמ"ש בגדוד 50 של הצנחנים בבית סאחור. לאחר מכן עבר השתלמות במשך חודש וחצי במכונאות של נגמ"שים ומשם הוצב לשרת בסדנת אילת בתפקיד מכונאי רכב כבד, שם שירת עד סוף השירות החובה – תחילת שנת 1982.



ה. המשיך לשרת בסדנת אילת עד שנת 1988 במהלך שירותו בקבע, וביצע מספר תפקידים: אחראי מחלקה של דרג ב', אחראי מחלקה ב.ת. (ביקורת תקופתית), בוחן רכב כבד.



ו. בשנת 1988, עבר לשרת בגדוד הקשר בבאר-שבע בתפקיד בוחן רכב כבד, ושירת בתפקיד זה עד שנת 1990.



ז. בשנת 1990, עבר לשרת בתפקיד בוחן רכב ב' במוסכים אזרחיים, ושירת בתפקיד זה עד לשחרורו.



ח. במשך 21 שנות שירותו בצה"ל, עבד עבודת-כפיים מאומצת בתפקידים שהיו כרוכים בהרמת משא כבד בשיגרת היומיום, לדוגמא:



1. בהחלפת מצמד למשאית D-500 , היה צורך לפרק את הגיר מהמשאית, שמשקלו כ-50 ק"ג, ולהוריד אותו ידנית לרצפה, גובה של 1.5 מטר, לאחר מכן מפרקים את המצמד, ומתקינים את הגיר תוך הרמתו מהרצפה למנוע, כאשר בכל התהליך הגוף נמצא במצב כריעה, כי לא ניתן לעמוד בתוך המשאית, כמו כן החלפת דראמים למשאית, פירוקם מהגלגל, שמשקלם כ-30 ק"ג.



2. שעות הישיבה הארוכות, בתוך תא מנוע של משאית, נ"נ, RIO או זחל"מ, כך שלשם ביצוע העבודה, אין מנוס אלא לשבת כך באופן שהישבן נשען על הברזל של המשאית, וכל פלג הגוף העליון נוטה בכיפוף חזק קדימה, תוך אימוץ החלק העליון של הגוף.



3. עמידה רצופה מתחת לרכב המורם ע"י ליפט כך שהראש מופנה כל הזמן כלפי מעלה ולצדדים בזוית.



ט. מיום גיוסו בשנת 1979 ועד לסוף תפקידו בסדנת אילת ב-1988, ביצע את הפעולות האמורות דלעיל על בסיס יומיומי קבוע במשך כל יום עבודה.



י. בעת שירותו משנת 1988 ועד שנת 1990, תקופה בה שירת בגדוד הקשר בבאר-שבע בתפקיד בוחן רכב כבד, עבודתו כבר לא היתה כרוכה במאמץ פיזי מיוחד.



יא. בעת שירותו במחנה נתן בשנים 1990 ועד לשחרורו מצה"ל בשנת 2000, תפקיד המערער היה בוחן רכב ב' במוסכים אזרחיים, וכרוכה בפעילות כמתואר בסעיף ח' 3 דלעיל, כך שיום העבודה שלו היה בנוי כך, שעמד בבוקר מתחת לליפט במשך 3-4 שעות ברציפות ולאחר הפסקה, עמד שוב מתחת לליפט 3-4 שעות נוספות, כשפרק זמן זה ראשו מוטה לצדדים וכלפי מעלה, כדי לבדוק שכל מערכות הרכב תקינות.



יב. בחודש מאי 2000, כ-3 חודשים לפני שחרורו מצה"ל, החל לחוש כאבים בשכמה ימנית, ונימול בקצות אצבעות יד ימין, הוא פנה לחר"פ, שם נבדק ביום 15.5.00 ע"י אורטופד, ד"ר א. פודולסקי, אשר איבחן שינויים ספונדילויטיים T1-C6-7 בעמוד שידרה צווארי, ונרשמו לו תרופות, הומלץ על 10 ימי מנוחה וטיפול פיזיותרפי.



יג. כאביו נמשכו, וכאשר הגיע לביקורת ביום 25.05.00, הומלץ על שבוע מנוחה נוסף, תרופות נוספות והמשך טיפול פיזיותרפי.



יד. ביום 31.05.00, כאשר הגיע לביקורת אצל ד"ר פודלוסקי, המליץ הרופא על בידקת C.T. עמוד שידרה צווארי, 14 ימי מנוחה וחזרה לביקורת עם התוצאות.



טו. ביום 14.06.00, חזר לביקורת, אצל האורטופד ד"ר נ. אוחנה, עם תוצאות בדיקת ה-C.T. שעבר, ד"ר אוחנה לא מצא עדות לפריצת דיסק, והמליץ על ביצוע MRI ובינתיים על המשך טיפול פיזיותרפי ותרופתי, וכן 14 ימי מנוחה נוספים.



טז. ביום 16.06.00, עבר המערער בדיקת M.R.I.



תוצאות הבדיקה הדגימו: -

"בלט דיסק צ5 – צ6 עם לחץ על השק ללא היצרות התעלה. אותות תקינים ממח העצם החולייתי ומחוט השידרה. חלקים רכים ותקינים. סיכום: בלט דיסק צ5- צ6 עם לחץ קל על השק".



יז. ד"ר ארישאנו, שבדק את המערער ביום 28.06.00, קבע, שהבדיקה מראה בלט בדיסק C5-6 עם לחץ פורמינלי מימין, וציין כי הטיפול הפיזיתרפי והתרופתי אינו עוזר. הרופא המליץ על טיפול תרופתי, 5 זריקות אחת ל-3 ימים, ועל 14 ימי מנוחה נוספים.



יח. ביום 18.08.00, הופנה לפלסטיקאי, ד"ר שמשון אורי, שהמליץ על השלמת הבדיקה האורטופדית ועל ביצוע פיזיותרפיה בהתאם לתלונות, לאור אי מציאת ממצא משמעותי בבדיקת שורש כף היד.



יט. כאמור, השתחרר המערער מצה"ל ב-חודש אוגוסט 2000, ומאז שהה במנוחה בביתו, ונהג מדי פעם במונית של אשתו. פעולות נהיגה אלו יכל היה המערער לבצע זמן קצר בלבד, בשל כאבים שחש ביד ימין, תנועת הצוואר הפכה מוגבלת וחש סבל מהכאבים והמגבלות האלו.



כ. במשך שנת 2001, הכאבים החמירו והתפשטו גם לכתף שמאל, הכאבים היו לסירוגין, אולם תכיפותם הלכה וגברה, בהתאם גם הפך המערער מוגבל עוד יותר בתנועות הצוואר.



כא. בסוף שנת 2001, פנה לקופ"ח כללית, לאורטופד ד"ר גד ולן, ששלחו לביצוע בדיקת M.R.I., שביצע ביום 07.01.02. תוצאות הבדיקה הראו:



"...שינויים ניווניים הודגמו בדיסקים בין C5 ל-C7 . בגובה C5-6 הודגם בלט דיסק מרכזי ומימין הגורם ללחץ קל על השק הטקאלי. גובה C6-7 – בלט דיסק מרכזי הגורם ללחץ קל על השק הטקאלי. גובה C6-7 – בלט דיסק מרכזי הגורם ללחץ קל על השק הטקאלי. אין לראות שינויים המתאימים למיאופתיה.

לסיכום בלט דיסק מרכזי C-5-6 ו-C6-7". (נספח י').



כב. המערער חזר לד"ר ולן עם תוצאות בדיקת ה-MRI, וד"ר ולן אמר כי יצטרך לעבור ניתוח.



כג. ביום 15.03.02, נותח המערער בבי"ח אסותא ע"י ד"ר גד ולן וד"ר אברהם ששון.

לאחר הניתוח סבל מזיהום במקום הדלקת, אשר נרפא. המערער קיבל טיפול תרופתי ב-VIOXX, אולם המצב לא השתפר.



8. השאלה המרכזית העומדת לדיון בערעור זה, הינה: -



"האם תנאי השירות הצבאי, גרמו להיווצרות בלטי הדיסק של המערער ולהחמרה במצבו הגופני?"



9. לא יכולה להיות מחלוקת ביחס לעובדה, כי במשך 21 שנות שירותו הצבאי של המערער, בהן שימש כמכונאי-רכב וכבוחן-רכב, נחשף לעבודה מאומצת וקשה.



ברם, יש לזכור ולציין כי טבע הדברים הוא, שבתקופה ארוכה של שירות, יפרצו מחלות שונות (רדומות) בגוף האדם, וכן שינויים ניווניים, וזאת אף ללא כל קשר, גלוי או סמוי, עם טיב עבודתו ועיסוקו.

הלכה פסוקה היא, כי כאשר מדובר בשירות ארוך וממושך, אין זה די בתנאים הכלליים של השירות, ועל התובע להוכיח אירוע חריג או שרשרת אירועים, אותם ניתן לקשור מבחינת סמיכות הזמנים לפרוץ מחלתו.



עוד קובעת ההלכה, כי כאשר מדובר בשירות ארוך וממושך, אך טבעי הוא שבמהלך תקופה זו, יתפרצו המחלות הרדומות הקונסטיטוציונליות, ללא קשר עם טיב עבודתו ועיסוקו של החייל.



לאור ההלכות הנ"ל, טוען ב"כ המשיב, כי גם אם עשה המערער את המוטל עליו בתנאים קשים יותר מאשר מאלה הנהוגים בחיים האזרחיים - הרי שאין לתלות את התפרצות המחלה בעת השירות, אלא שעל התובע להצביע על אירוע קונקרטי אשר אותו יש לקשור לפגימה, ומשלא הצביע המערער על כל אירוע חריג והסתפק בטעונת כלליות של עבודת כפיים מאומצת והרמת משא כבד ולא הוכיח "אירוע חריג", שאינו טריוויאלי והקשור לתנאי שירותו, הרי שלא הצליח ליצור "קשר סיבתי" בין השירות לבין פרוץ המחלה, דהיינו בהעדר מסיבות מיוחדות שכאלה - לא יצא המערער ידי חובת הראיה המוטלת עליו.



10. ולא רק זאת,



ב"כ המשיב גם מצביע על כך: -



א. כי עוד בתאריך 30.03.89, הגיש המערער לקצין התגמולים תביעה, שבה דרש להכיר בו כ"נכה", לפי חוק הנכים, עקב חבלה במותן שמאל. בתאריך 18.11.90 דחה קצין-התגמולים תביעה זו, בקובעו, שהמדובר במצב שהיה קיים עוד טרם גיוסו לצה"ל. על החלטה זו לא הוגש כל ערעור.



ב. במהלך שנת 1994, עת היה המערער בחופשה, היה המערער מעורב בתאונת דרכים אזרחית, בה נחבל בגבו ובצווארו. בתאריך 3.7.96, הגיש המערער תביעה להכיר בו כ"נכה", לפי חוק הנכים, עקב בעיות אורטופדיות וכאבים בגב התחתון. בתאריך 22.1.97 דחה קצין התגמולים תביעה זו, בקובעו, כי לא קיים "קשר סיבתי" בין תלונותיו על דבר כאבים בגב התחתון לבין השירות הצבאי. אף על החלטה זו לא הוגש כל ערעור.



ג. בתאריך 24.5.99, הגיש המערער לקצין-התגמולים תביעה, שבה דרש להכיר בו כ"נכה", לפי חוק הנכים, עקב פריצת דיסק, שנגרמה לו מחמת עבודה קשה בעת שהרים חפצים קשים בתוקף תפקידו כמכונאי רכב.



ד. בתאריך 30.05.99, הודיע קצין התגמולים למערער, כי אין מקום לתביעה נוספת שכן תביעה דומה הוגשה כבר על ידו בעבר, וניתנה כבר החלטה על כך. אף על החלטה זו לא הוגש כל ערעור.



11. כעולה מגירסתו של המומחה הרפואי מטעם המערער (ד"ר אורי גבעון), שעל בסיס הפעולות אותן נדרש המערער לבצע לאורך שנים, כתוקף תפקידו כבוחן רכב, הן הן שגרמו לנכותו.



על סמך קביעותיו אלו של המומחה הרפואי, מבסס ב"כ המערער את ערעורו על שני גורמים: -

א. הרמת משאות כבדים.

ב. מיקרו-טראומה כתוצאה מצליפות שוט מרובות.



לעומתו, טוען ב"כ המשיב: -



א. לא הובאה אף שמץ של ראיה בגין אירוע ספציפי חריג של הרמת משאות שאותן ניתן לקשור לבלט הדיסק הצווארי.



ב. בהתחשב בגילו של המערער ובמועד שבו נתגלתה פגימתו (בהיותו בגיל 40 שנה), הרי שיש לראות בשינויים הניווניים שנתגלו בגופו תהליך טבעי.



ג. כלל לא מדובר במקרים של מיקרו-טראומה ואין כלל להעלות על הדעת טענה בדבר צליפות שוט מרובות.



12. אין צל של ספק, שקיימים מקרים, שבהם חייל, במהלך שירותו הצבאי, הרים או נשא משא כבד, ובעקבות כך אובחן בלט דיסק, ואנו הכרנו בו כ"נכה", לפי חוק הנכים, לאחר שהגענו לכלל מסקנה, כי תחילת הפריצה היתה במהלך השירות; או מקרים שבהם הרמת המשא זירזו את התהליך הניווני והביאו את המצב הא-סימפטומטי למצב של סימפטומטי, ראה: בעניינה של ליפשיץ נ' קצין-התגמולים (ע.נ. 151/90) ובעניינו של שמילוביץ' נ' קצין-התגמולים (ע.נ. 122/93).



13. השאלה: "האם מדובר בשינויים ניווניים המתפתחים באופן טבעי בגופו של אדם או בשינויים ניווניים שנגרמו עקב טראומה כלשהי". נידונה על-ידינו בעניינו של מאיר דהן נ' קצין התגמולים (ו.ע. 2111/00 מיום 29.3.05), שאף אותו ייצג ב"כ המערער הנוכחי.



לא נחזור על הדברים שקבענו באותו פסק-דין, רק נציין, שבעניינו של מאיר דהן הוא היה בן 38 שנים בעת שנתגלתה פגימתו, וקבענו, בנסיבות אלה, עליו להוכיח, כי "מתקבל מאוד על הדעת" שהפגימה התרחשה כתוצאה מתנאי השירות, הגם שהיה זה בעת השירות. במקרה דנן, כאמור, כבר היה המערער בן 40 שנה ופשיטא שחובה זו מוטלת עליו. כאבי הצוואר של המערער החלו בחודש מאי 2000, כאשר לפתע הרגיש בכאבים (ראה: עמ' 23 פרוטוקול בית-המשפט).



14. המחלוקת הרפואית, שמתעוררת בכל הליך מעין זה, על אף היבטיה הכלליים, דורשת הכרעה ספציפית, בהתאם לנתונים המובאים לפנינו.



המסגרת המשפטית מצמצמת את ההכרעה בתיק זה או אחר לא רק כלפי הצדדים בהליך, לא רק כלפי הראיות המובאות בפנינו אלא כלפי נקודת הזמן בה היא נידונה, ואדם אשר לקה במחלה והמבקש הכרה, כ"נכה", לפי חוק הנכים - עליו נטל ההוכחה בדבר קיומם, לגביו, של האלמנטים החיוניים לשם כך בתור "מי שמוציא מחברו". אין זה די להראות, כי מחלתו נגרמה "בתקופת" שירותו הצבאי, אלא עליו לשכנע, כי היא נגרמה "עקב" אותו שירות.



15. בעוד שד"ר אורי גבעון קושר את פגימתו של המערער לאירועים הכלליים הקשורים בעבודתו המאומצת והקשה של המערער, סבור ד"ר ד. פלוטקין, שהמדובר בשינויים ניווניים טבעיים ולא בשינויים טבעיים הנובעים מחמת נזק טראומטי כלשהו.



ברור, כי יתכנו מקרים בהם פגימה תתפרץ או תתלקח מחלה גם שלא עקב השירות. אולם, לשם הוכחת ה"קשר הסיבתי", בין השירות לפגימת המערער, חייב להיות "אירוע חריף ומיוחד", "סיבה קונקרטית ומהותית", "אירוע חריג המשמש בתור מנוף". על אחת כמה וכמה כאשר אנו דנים ועוסקים, כמו במקרה דנן, בשירות ארוך וממושך. כאשר השירות הינו ארוך ורב שנים, ולא קיים כל אירוע קונקרטי, אשר אותו ניתן לקשור לפגימה - אין להכיל עליו שום פיקציה משפטית, הואיל וטבע הדברים הוא כזה, שבתקופה ארוכת שנים של שירות, יפרצו המחלות, כאמור, ללא כל קשר, גלוי או סמוי, עם טיב העבודה והעיסוק.



16. אנו חוזרים ומציינים, כי בערעור זה לא קיימת מחלוקת לעניין אבחונה של הפגימה הנטענת, כי היא אכן הופיעה במועד כלשהו במהלך השירות רב השנים של המערער, וכי כיום הוא אכן סובל מכאבים, כפי שהעיד בפנינו. והגם שנטל הראיה, הרובץ בדרך כלל על המערער, על-פי חוק הנכים, אינו גבוה במיוחד, הרי שמצד שני אין גם די בכך בשכנוע בדבר קיומה של אפשרות תיאורטית כלשהי בין "קשר סיבתי" בין השירות לפגימה (ראה בעניין זה את פסק-הדין בע.א. 187/83, רדושיצקי נ' קצין התגמולים (פ"ד ל"ז (4), עמ' 361).



17. ובאשר לטענה בדבר הכאבים על רקע מיקרו טראומה מרובים שגרמו לצליפות שוט:



18. בעניינו של יוסף בנישו נ' קצין-התגמולים (ע.נ. 134/98) כבר קבענו, כי האפשרות שהמדובר בפגימה שנגרמת ע"י מיקרו טראומות מתמשכות - ניתן לייחסן כאשר מדובר בנהיגה במשך תקופה ארוכה, מספר שנים לא מבוטל ובדרכים משובשות.



במקרה דנן, כלל לא מדובר על נהיגה ממושכת. בדיקת הרכב, כפי שהעיד המערער, נמשכת כ-10 דקות בלבד. לא מדובר בנהיגה במשך שעות לא מבוטלות ואף לא מדובר בנהיגה בדרכים משובשות.



התופעה של "צליפת שוט" ידועה כנגרמת בעקבות בלימה פתאומית של הרכב. מתיאור עבודתו של המערער, כבוחן רכב. הוא אמור היה לעצור גם בבלימת חירום. ההגדרה של פגיעת צליפת שוט היא, אמנם, העברת אנרגיה לצוואר במנגנון של האצה-והאטה . בפעולה זו, נמשך הגוף קדימה עם תאוצת הרכב וראשו של הנוהג נכנס לעמדת יישור-יתר, יחסית, ולאחר מכן חוזר הראש קדימה.



ברור הוא, שמנגנון הפגיעה מחמת "צליפת הראש" הוא עקב כך שהוא מתבצע באופן פתאומי כאשר הנהג אינו מוכן כלל לבלימת החירום. המערער, בהיותו בוחן הרכב, מורה לנהג לעצור "בלימת חירום" ומטבע הדברים שהוא מוכן לה.



19. שמענו את גירסותיהם השונות של שני המומחים הרפואיים המלומדים, ונראה לנו, כי האמור בחוות הדעת הרפואיות של ד"ר ד. פלוטקין ועדותו בפנינו, משכנעים יותר מאשר האמור בחוות-הדעת הרפואית של ד"ר א. גבעון ועדותו בפנינו.



גם לא נוכל להתעלם מהעובדה, שהמערער אף לא הגיש כל ערעור על דחיית תביעותיו מאת קצין-התגמולים, כפי שהבאנו את הדברים בסעיף 10 של פסק-דין זה.



20. דינו של ערעור זה להידחות והחלטת קצין התגמולים מיום 17.12.03 - נשארת על כנה.



21. מחמת מצבו הרפואי של המערער - לא נשית עליו הוצאות משפט ולא נחייבו בשכר-טירחת עורך דין.



22. ב"כ המערער רשאי לערער על פסק-הדין, כקבוע בסעיף 34 לחוק הנכים.



23. מזכירות בית המשפט:-



א. תשלח לב"כ הצדדים - עותק מפסק-דין זה לאחר שבדיון מיום 30.04.06 קיבלו פטור מהופעה לשמיעתו.



ב. תשלח לקצין-התגמולים, ישירות - עותק מפסק-דין זה.



ג. תחזיר לב"כ המשיב – את תיקו-הרפואי של המערער (מוצג מש/1).





ניתן היום ה' בתשרי, תשס"ח (17 בספטמבר 2007) בהעדר ב"כ הצדדים





_________________ __________________ _________________

יעקב גנן, שופט (דימ.) ד"ר קלרה שניידרמן מר לואיס פלד

אב בית-הדין חברה חבר





שם הקלדנית: יעל קריצ'מר