כאשר בני זוג נפרדים, עליהם לחלק ביניהם את הרכוש המשותף שנצבר לאורך חייהם יחדיו. החלוקה יכולה להיות במסגרת הסכם ועל בסיס הסכמות הצדדים. אולם, ישנם מקרים בהם אין מנוס מלפנות לבית המשפט בעניין, מאחר ובני הזוג אינם מסכימים באשר לדרך חלוקת הנכסים. להלן דוגמא לכך.
יש לכם שאלה?
פורום חלוקת רכוש
פורום הסכם גירושין
פורום בית המשפט לענייני משפחה
במקרה הבא, הוגשה לבית המשפט תביעה לחלוקת רכוש בין התובעת והנתבע. התביעה הוגשה לאחר שמערכת היחסים בין השניים כשלה והם חתמו על הסכם גירושין, לאחר שהתובעת עזבה את ביתם המשותף. במקביל, התובעת הגישה תביעה לפירוק השיתוף ברכוש הצדדים. לשיטתה, במשך כל חיי הנישואין היא והנתבע נהגו בשותפות וחלוקת התפקידים הייתה כזו שהתובעת דאגה לניהול הבית וטיפול בילדים בעוד שהנתבע התעסק בענייני הכספים והרכוש, לרבות ניהול העסק המשפחתי.
הנכסים לגביהם התובעת תבעה שיתוף היו כדלקמן: החברה המשפחתית, דירת הצדדים, רכבים, כספים וזכויות סוציאליות וזכויות בתביעה שהוגשה נגד קבלן הבית, בגין ליקויי בנייה. הנתבע הסכים לכך שהרכוש נצבר במשותף במשך חיי הנישואין. על כן, המחלוקת הייתה באשר לדרך חלוקתו ושווי הרכוש.
החברה המשפחתית
בעניין זה, הצדדים הגישו לבית המשפט ראיות רבות והעלו טענות שונות. לאחר סקירה של האמור, השופטת קבעה שהחברה המשפחתית הייתה בבעלות הנתבע ואחיו בחלקים שווים. כלומר, לכל אחד מהם היו 50% מהמניות. עם זאת, נפסק שהתובעת הייתה שותפה עם הנתבע בחלקו בחברה, כך שהגיעו לה 25% מהמניות.
הלכה למעשה, התובעת ביקשה לקבל את חלקה בחברה בשווי כספי ולא במניות, כאשר הנתבע הביע רצונו לשמור על מקום עבודתו ולשם כך, היה עליו להחזיק ביותר מ-25% מהמניות. על כן, השופטת קבעה שפירוק השיתוף בחברה יעשה בדרך של העברת השווי הכספי של המניות לידי התובעת, בכפוף להסכמת הנתבע לעשות כן.
לשם כך, היה צורך להעריך את שווי החברה. על מנת לעשות זאת, השופטת מינתה מומחה שהעריך את היקף פעילות החברה, עסקאותיה ושווי השוק שלה. המומחה קבע ששווי החברה היה 1,804,000 ₪. הערכה זו התקבלה על ידי השופטת, שקבעה שבמידה והתובעת תקבל את שווי המניות בכסף, יהיה על הנתבע לחשב את היקף הסכום שיועבר על בסיס השווי האמור.
דירת הצדדים
לתובעת ולנתבע הייתה דירה משותפת שהוערכה בסך של 350,000 דולר. על הדירה רבצה משכנתא בסך של 150,000 דולר. יתרת חובם של הצדדים היה 600,000 ₪ ששולמו בתשלומים חודשיים של 4,500 ₪. יש לציין שהתובעת והנתבע הסכימו על פירוק השיתוף בדירה, אך היו חלוקים באשר לדרך. שכן, התובעת ביקשה לקבל את מלוא הזכויות בדירה תמורת זכויותיה בחברה המשפחתית.
אולם, השופטת דחתה את הבקשה וקבעה שקבלתה הייתה פוגעת בנתבע, שהיה נותר ללא מקום מגורים וללא אפשרות לממן או לרכוש בית חלופי, מאחר והחברה לא הייתה שווה ממון רב. עוד הודגש שרצונה של התובעת להמשיך להתגורר בדירה לא גבר על זכות הנתבע לתבוע את פירוק השיתוף בנכס באמצעות מכירתו וחלוקת התמורה באופן שווה. עם זאת, הודגש שהצדדים היו יכולים להעמיד את הדירה למכירה והתובעת הייתה רשאית לרכוש את חלקו של הנתבע, תוך קיזוז שווי חלקה בחברה המשפחתית.
באשר לכספים, הזכויות הסוציאליות וזכויות התביעה נגד הקבלן, אלו חולקו שווה בשווה בין הצדדים, על פי הסכמתם ההדדית. גם שני הרכבים חולקו שווה בשווה בין התובעת לנתבע, לאחר שנקבע שאף אחת מהמכוניות לא הייתה חלק מרכוש החברה המשפחתית, בניגוד לטענת האחרון.
