לעיתים, מוגשות לבית המשפט תביעות נזיקין בהן המחלוקת היחידה היא אודות גובה הנזק. כלומר, שני הצדדים מסכימים שהנתבע אחראי לנזקי התובע ויש לו חבות לשלם בגינם. עם זאת, אין הסכמה בדבר גובה הנזק לנוכח דעות שונות וחישובים שונים שמבוצעים על ידי כל אחד מהצדדים. להלן דוגמא לכך.


יש לכם שאלה?
פורום תאונת דרכים
פורום אחוזי נכות
פורום תאונת עבודה
פורום אובדן כושר עבודה

 

לפי פרטי המקרה, התובעת נפגעה ביום ה-1.4.04 בתאונת דרכים. היא פונתה לבית חולים, טופלה ושוחררה כבר באותו היום. עם זאת, היא הייתה במעקב וטיפול במסגרת קופת החולים ואף הופנתה לטיפול נפשי, לנוכח החרדות מהן סבלה וחוסר יכולתה להירדם. על מנת להתמודד עם בעיות אלו, התובעת נטלה כדורי הרגעה. לטענתה, לאחר התאונה היא חשה כאבים בגינם נאלצה ליטול מידי פעם משככי כאבים ואף להחליף את המזרון עליו ישנה. בנוסף, היא נטלה תדיר את כדורי ההרגעה, לאחר שהניסיון להפסיק לקחת אותם לא צלח.


על מנת להעריך את גובה נזקה של התובעת, בית המשפט מינה מומחים רפואיים בתחומים שונים. המומחה בתחום האורטופדי קבע שלתובעת נגרמו 5% נכות לצמיתות בעקבות התאונה. המומחה בתחום הנפשי קבע נכות נפשית בשיעור של 10% בשנה שלאחר התאונה. מומחה זה הדגיש שבעקבות הטיפולים, מצבה של התובעת השתפר והתסמינים מהם סבלה לא השפיעו על תפקודה החברתי, משפחתי ותעסוקתי. על כן, הוא לא קבע לה נכות נפשית צמיתה. 

 

התובעת התנגדה לקביעה זו וטענה שאלמלא כדורי ההרגעה, מצבה היה גרוע יותר ולכן היה ראוי לקבוע לה נכות צמיתה בשיעור של 10%. הנתבעת, חברת הביטוח של התובעת אותה עת, ביקשה לקבל את חוות דעתו של מומחה בית המשפט כלשונה. כלומר, הנתבעת ביקשה שלא להכיר בנכות נפשית צמיתה שנותרה לתובעת לאחר התאונה.


הנכות הצמיתה


בפתח ההכרעה, השופטת הדגישה שהתובעת עשתה עליה רושם אמין ומהימן בעדותה, לאחר שלא ניסתה לפאר את נזקיה. עוד נקבע שלנוכח עדות התובעת אודות קשייה להפסיק ליטול את כדורי ההרגעה, עלה קושי לקבל את דברי המומחה בתחום הנפשי לפיהם הראשונה נותרה ללא נכות צמיתה לאחר התאונה. שהרי, בהיעדר הכדורים מצבה של התובעת לא היה משתפר. לאור האמור לעיל, השופטת קבעה שהתובעת סבלה מנכות צמיתה בתחום הנפשי בשיעור של 5% ובסך הכול, שיעור נכותה הצמיתה הועמד על 9.75%.


הנכות התפקודית


לטענת התובעת, בעקבות התאונה היא התקשתה לבצע עבודתה ואת כל מטלות הבית. השופטת קיבלה טענה זו אך קבעה שלאור הממצאים העובדתיים, הרי שנכותה התפקודית של התובעת הייתה נמוכה מנכותה הרפואית. שכן, בפועל, התובעת המשיכה בעבודתה, הצליחה לתפקד ולא נזקקה לימי חופש ומחלה. מנגד, היא הזדקקה לעזרה בבית ונטלה כדורי הרגעה שסייעו לה לבצע עבודתה נאמנה. כך או כך, נקבע שהיה מדובר בנכות בשיעור נמוך ולכן לא היה צורך לכמתה.


ראשי הנזק


באשר לראשי הנזק שנתבעו, השופטת קבעה לתובעת פיצוי בסך 30 אלף ₪ בגין הפסד השתכרות לעתיד; 2,000 ₪ בגין הוצאות רפואיות ונסיעות; 3,500 ₪ עבור עזרת צד ג' ו-13,225 ₪ לכאב וסבל. על כן, הנתבעת חויבה לשלם לתובעת 48,725 ₪ כפיצוי עבור הנזקים שנגרמו לה כתוצאה ממעורבותה בתאונת דרכים.