כאשר עולה ספק באשר לקרבה ביולוגית בין הורה לילדו, ניתן להפריכו או לאשרו באמצעות בדיקת רקמות. מדובר בבדיקת DNA המשווה בין רקמות הילד להורה בלבו התעורר הספק. הבקשה להורות על ביצוע בדיקה זו מוגשת לרוב על ידי האבות, שחוששים שמא הילד אינו שלהם ולעיתים נדירות על ידי אמהות. הלכה למעשה, בתי המשפט נוטים שלא לאשר ביצועה של הבדיקה, אלא במקרים חריגים, לאור החשש לתיוג הילד כ"ממזר". קרי, כמי שנולד לאם שנאפה עם גבר אחר, בהיותה נשואה. להלן דוגמא לכך.
יש לכם שאלה?
פורום אבהות
פורום זכויות הגבר במשפחה
פורום בית המשפט לענייני משפחה
פורום הסכם גירושין
פורום הסדרי ראיה
במקרה הבא, נדונה בקשה להורות על ביצוע בדיקת רקמות לקטינה שנולדה במהלך נישואי התובע והנתבעת. על פי נסיבות האירועים, התובע נישא לנתבעת בשנת 1991. בשנת 1993 נולדה להם בת, והם התגרשו בשנת 1997. יש לציין שהן התובע והן הנתבעת נישאו בשנית. במהלך נישואיו השניים של התובע, נולדו לו תאומים בעזרת טיפולי פוריות.
בעקבות טיפולים אלו, התעורר ספק אצל התובע שמא הוא לא היה אביה של הקטינה שנולדה במסגרת נישואיו הראשונים, והוא ניתק עמה את הקשר, לאחר 10 שנים בהם נפגש עמה בתדירות. כלומר, התובע חשש שהוא לא היה אביה של הקטינה וביקש לבצע בדיקת רקמות על מנת להסירו. היועץ המשפטי לממשלה התנגד לביצוע בדיקה זו לנוכח החשש שעריכתה הייתה עלולה לפגוע בקטינה ובמעמדה האישי. גם הגורמים שטיפלו בקטינה סברו שסיטואציה זו לא הייתה לטובתה והיה חשש שמא לא יהיו לה די כוחות ומשאבים רגשיים להתמודד עמה.
"טובת הילד" מול "חקר האמת"
לאחר שמיעת כל הדעות, השופטת החליטה לדחות את הבקשה ולא לאפשר את ביצוע בדיקת הרקמות. היא הדגישה שאמנם מטרתו של התובע הייתה חקר האמת אך מנגד, עמדה טובת הקטינה והרצון להימנע מפגיעה נפשית ותיוגה כ"ממזרה". כמו כן, נקבע שבקשתו של התובע לא נבעה מאינטרס של טובת בתו ושמירת שלומה הנפשי, אלא להפך. כלומר, הבדיקה הייתה עלולה להביא לפגיעה בלתי הפיכה בקטינה ולכן טובתה חייבה שלא לבצעה. זאת במיוחד לנוכח ההלכה לפיה אין לאפשר בדיקת רקמות מחשש לממזרות, אלא אם מדובר במקרים חריגים בהם הבדיקה משרתת את טובת הקטין.
לא זו אף זו, השופטת קבעה שהתובע הוא שבחר מיוזמתו לנתק את הקשר עם הקטינה, לאחר 10 שנים ויותר בהם היה קרוב אליה. התובע עשה זאת לאחר שערך בדיקה שעוררה בו ספק האם היה אביה של הקטינה. עם זאת, ספק זה לא הוכח בבית המשפט ובבדיקה לא היה בכדי להצביע בוודאות על היעדר קשר ביולוגי בין התובע לקטינה.
עיקרון "טובת הילד" גובר
לאור האמור לעיל, השופטת דחתה את הבקשה. היא ציינה שבמקרה זה, עיקרון טובת הילד גבר על האינטרס שבחקר האמת, במיוחד משום ששלילת האבהות הייתה מותירה את הקטינה ללא אב ביולוגי לצד תהיות רבות אודות מעמדה. עם זאת, הודגש שההחלטה שלא לאשר את הבדיקה לא הייתה בלתי הפיכה ולקטינה עמדה אפשרות לבצעה, עת תגיע לבגרות.
