סעיף 5 לחוק הנזיקין האזרחיים (אחריות המדינה), תשי"ב-1952 פוטר את המדינה מאחריות בנזיקין לפעולה מלחמתית. בפרשת בני עודה, הגדיר בית המשפט כי "פעולה מלחמתית" הינה פעולת לחימה או פעולה מבצעית של הצבא. בפרשה זו, בית המשפט הוסיף וקבע כי אין דרישה שהפעולה תתבצע כנגד צבאה של מדינה, ולכן גם פעולות נגד ארגוני טרור יכולות להיות "פעולות מלחמתיות".
יש לכם שאלה?
בפסק הדין נקבעו כמה מבחנים שנועדו לקבוע האם פעולה כלשהי הינה פעולה מלחמתית: מטרת הפעולה, משך הפעילות, מקום האירוע, האיום שקדם לפעולה, זהות הכוח הצבאי הפועל, משך האירוע ועוצמת הכוח הצבאי. יש לציין כי תיקון מספר 4 לחוק הנזיקין האזרחיים הרחיב את ההגדרה של "פעולה מלחמתית" למעגל רחב יותר של פעולות, אך קבע כי עדיין יש צורך לבדוק כל פעולה לגופה על פי נסיבותיה המיוחדות, ולאור המבחנים שנקבעו בפסיקה.
נסיבות המקרה
פסק הדין שלפנינו עוסק באירוע ירי של צה"ל, שבו נהרג נער. התובעים הגישו תביעה נגד היורה ונגד המדינה בגין הנזקים שנגרמו להם.
האירוע קרה במהלך סיור של ג'יפ צבאי באזור יהודה ושומרון. במכשיר הקשר של הג'יפ בו היה הנתבע, התקבלה התרעה "חמה" בנוגע למכונית תופת שפניה לכיוון ישראל, ובה מחבלים. הנתבע נדרש לסרוק אזור מיושב על מנת לאתר את המכונית. כאשר נכנס הרכב הצבאי לתוך כפר, החלה קבוצת צעירים, אשר עמדה על הדרך, ליידות אבנים לעבר המכונית ולקרוא לעבר הג'יפ בהפגנתיות.
הנתבע כרז, בכדי להודיע לתושבי האזור על הטלת עוצר. חלק מהמתקהלים נשמעו לכריזות והחלו להתפזר, אולם כ-10 אנשים נותרו קרוב מאד לשביל שבו נסע הג'יפ, ועמדו בסמוך לבית בן שתי קומות. במרפסת של אותו בית דו קומתי, היו שני נערים, ואחד מהם היה המנוח. הנתבע סבר כי הנערים עודדו את המתקהלים שברחוב, שלא להישמע להוראותיו. לכן, כרז שוב למתקהלים, וסימן לשני הנערים לשוב לבתיהם. השניים נשמעו להוראתו, ונכנסו לתוך סלון ביתם. שאר המתקהלים נשארו במקום, ולכן הנתבע ירה ירייה אחת לעבר הנקודה שמתחת לחלון המרפסת בבית הדו קומתי. הכדור פגע באחד מחלונות הבית, חדר אל תוך הבית והרג את המנוח.
טענות הצדדים
לטענת המדינה, האירוע המתואר לעיל עסק בפעולה מובהקת של מרדף אחר מכונית תופת, ועל כן ניתן להכניסו תחת הקטגוריה של "פעולה מלחמתית", שבעטיה נהנית המדינה מחסינות. מנגד, התובעים טענו כי המנוח נפגע בסלון ביתו, וכי הנתבע התרשל במילוי תפקידו, במהלך פיזור ההתקהלות. לטענתם, רשלנותו של הנתבע כבר הוכחה בבית דין צבאי, ולכן אין נפקא מינה לשאלה האם מדובר ב"פעולה מלחמתית", והמדינה אינה יכולה להתחמק מאחריותה בנזיקין למותו של המנוח.
בפני בית המשפט עמדה השאלה האם גם כאשר נקבע כי פעולת חיילים נעשתה ברשלנות, יש לבחון האם למדינה קמה חסינות, במקרים בהם הפעולה חוסה תחת ההגדרה "פעולה מלחמתית". מממצאי בית הדין הצבאי עלה כי הפעולה שתוארה לעיל, אמנם נועדה לאיתור מכונית נפץ, אך המידע שהתקבל היה בעל עמימות לא מבוטלת. בנוסף, נקבע כי למרות הסיכון שנבע מההתרעה, אף אחד מהחיילים שהיו בג'יפ הצבאי, לא היה נתון בסכנת חיים.
לפי ממצא נוסף שעלה בבית הדין הצבאי, הנתבע בחר לצאת ולירות אל עבר המרפסת, למרות שהיו בפניו אפשרויות נוספות להתמודדות עם התקהלותם של 10 אנשים בצמוד לג'יפ הצבאי. בית הדין הצבאי קבע כי הנתבע ירה בניגוד להוראות פתיחה באש, מעל ראשי המתקהלים, למרות שהיה יכול לירות באוויר, וזאת במקרה שבו כלל לא היה צורך באש חיה. אי לכך, נקבע כי המדינה אחראית לתשלום פיצויים למנוח ובני משפחתו.
.png)
