חברות הביטוח בישראל מציעות ללקוחותיהם לרכוש פוליסת ביטוח אישית. מטרתה של הפוליסה היא להגן על המבוטח במקרה של אובדן כושר עבודה או נכות, כתוצאה מתאונה. הפוליסה מותאמת למבוטח ולכן היא שונה מאדם לאדם. חוגי ספורט רבים בארץ נוהגים לבטח את המשתתפים בפוליסה מעין זו, המכסה מקרים של פגיעה גופנית במהלך הפעילות הספורטיבית. למשל, נכות הנגרמת כתוצאה מפגיעת כדור במשחק כדורגל מקצועי. דוגמא לדיון בקיומה של פוליסה זו ניתן לראות בפסק הדין דנא.
יש לכם שאלה?
פורום תאונה בבית | תאונה ברחוב
במקרה דנן, הוגשה לבית המשפט תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף. על פי כתב התביעה, התובע נטל חלק באימון כדורגל של הנתבעת הראשונה, בית"ר רמת גן, על מנת להיבחן לתפקיד השוער. במהלך האימון, התובע הדף כדור שנבעט לעברו וכתוצאה מכך, ידו השמאלית נשברה. לאחר מכן, הוכרה לו נכות בשיעור של 10%. האירוע התרחש בשנת 1995 ובמהלך שנת 2002, הוגשה התביעה.
טיעוני הצדדים
לטענת התובע, על הנתבעת היה לדאוג לקיומו של ביטוח תקף לכיסוי פעילותו בעת אימון הקבוצה. התובע הוסיף וטען כי הנתבעת השנייה, ארגון ומרכז ספורט בית"ר, הייתה מעורבת בניהול הנתבעת הראשונה. נטען כי התבעת השנייה היא שנטלה על עצמה את האחריות לטפל בנושא ביטוח השחקנים. לכן, האחריות להיעדרו של ביטוח תקף לתובע הייתה גם שלה. מנגד, הנתבעת הראשונה טענה כי בעת קרות האירוע הנזיקי, היא כלל לא הייתה תאגיד משפטי עצמאי. כלומר, לא הייתה לה אישיות משפטית נפרדת ולכן לא היה ניתן לתבוע אותה.
הנתבעת השנייה טענה להיעדר קיומו של קשר בינה לבין הנתבעת הראשונה. שכן, נטען כי הנתבעת השנייה הייתה עמותה עצמאית נפרדת. בנוסף, הנתבעת השנייה הודתה כי טיפלה בהוצאת פוליסת ביטוח משותפת לכלל קבוצות בית"ר. אולם, האחריות לעריכת הביטוח הוטלה על הנתבעת הראשונה. יתרה מזאת, הנתבעת השנייה ציינה שבמועד האירוע, הייתה פוליסת ביטוח תקפה לשחקני הקבוצה. עם זאת, שמו של התובע לא הופיע. לטענת הנתבעת השנייה, האחריות להוספת השם הוטלה על קבוצת הכדורגל. כלומר, על הנתבעת הראשונה.
התביעה נגד הנתבעת הראשונה
בפתח דבריה, השופטת הכירה בכך שהנתבעת הראשונה לא הייתה בגדר אישיות משפטית בקרות האירוע הנזיקי. שכן, היא התאגדה כעמותה עצמאית חודש וחצי לאחר פציעת התובע. משום שטענה זו לא הופרכה על ידי התובע, השופטת קבעה כי דין התביעה נגד הנתבעת הראשונה להידחות. זאת בשל חוסר האפשרות המעשית להטיל על הנתבעת הראשונה אחריות, בהיעדר אישיות משפטית. עם זאת, השופטת ציינה שבאפשרותו של התובע היה לתבוע את נזקיו מיחידי ומנהלי הקבוצה. אולם, במקרה זה, הדבר לא נעשה.
התביעה נגד הנתבעת השנייה
מבחינת הנתבעת השנייה, השופטת קבעה כי העובדה שנתבעת זו לא הייתה בעלת אישיות משפטית נפרדת בעת האירוע, לא הייתה כל הצדקה משפטית להטיל את האחריות על הנתבעת השנייה מכוח היותה ארגון ספורט. השופטת ביססה החלטה זו על העובדה שחוק הספורט לא מחייב אגודת ספורט להתאגד כדין. כלומר, פעולת הנתבעת הראשונה טרם התאגדותה לא הייתה שלא כחוק. לדעת השופטת, מקביעה זו לא היה ניתן להסיק כי לתובע הייתה אפשרות לתבוע את ארגון הספורט אליו השתייכה הקבוצה. עם זאת, בנסיבות אלו, האחריות למעשי הקבוצה הוטלה על כל אחד ממנהלה, באופן אישי.
יתרה מזאת, השופטת קבעה שגם אם הנתבעת השנייה הייתה אחראית לביטוח הקולקטיבי של כל שחקני בית"ר, לא הייתה לה חובה לדאוג להכללת שמו של התובע או כל שחקן אחר בפוליסה. שכן, הנתבעת השנייה לא עסקה בניהול הקבוצה בפועל ולא הכירה את השחקנים השונים, אלא תפקידה היה להסדיר את הטיפול הכללי בביטוח.
בסופו של יום, התביעה כנגד שתי הנתבעות נדחתה. עם זאת, השופטת נמנעה מפסיקת הוצאות עבור הנתבעת הראשונה. זאת משום שהאחרונה החליטה להשתתף בהליך זה, למרות היותה חסרת אישיות משפטית בתקופה הנדונה. כלומר, הנתבעת הראשונה ניהלה הלכה למעשה הליך סרק נגד התובע. לאור העובדה שהנתבעת הראשונה לא הייתה כשירה לחובות בשל היעדר קיומה של אישיות משפטית נפרדת, הרי שגם לא היה מקום להעניק לה זכויות. באשר לנתבעת השנייה, השופטת חייבה את התובע בתשלום הוצאות משפט מופחתות בסך 4,000 ₪.
