חוק הפיצויים לנפגעי תאונות הדרכים, שנחקק בשנת 1975, מטיל אחריות מוחלטת על נהג שמעורב בתאונת דרכים ופוגע באחרים. בעקבות החוק, כל אדם שנפגע בתאונה זוכה לפיצוי כספי, ללא תלות בשאלת אחריותו לאירוע או מידת אשמתו של נהג הרכב. כלומר, גם אם הנהג הפוגע לא התרשל, קמה לניזוק זכות לפיצויים. הפיצויי ניתן הן בעבור פגיעות ממוניות והן בעבור פגיעות לא ממוניות. אולם, לא פעם, הצדדים חלוקים בדעתם באשר לשאלת היקף הנזק ופונים לבית המשפט על מנת להכריע בעניין. דוגמא לכך ניתן לראות בפסק הדין דנא, שנידון בבית משפט השלום תל אביב יפו.
יש לכם שאלה?
במקרה דנן, הוגשה לבית המשפט תביעה כספית לתשלום פיצויים עקב נזקי גוף שנגרמו לתובע בתאונת דרכים. על פי כתב התביעה, התובע נפגע ביום 29.05.04 בתאונת דרכים, לאחר שרכב שנסע אחורנית דרס אותו ופגע בקרסולו. התביעה הוגשה מכוח חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975. הנתבעים הודו בהתרחשות האירוע הנזיקי והכירו בחבותם לתשלום פיצויים. למעשה, המחלוקת בין הצדדים נסבה על שיעור הנזק. על כן, נערך הדיון דנן.
נכות רפואית
התובע נבדק על ידי רופא לאחר התאונה. כעבור שנה, הוא נבדק על ידי מומחה בתחום האורטופדיה. המומחה הנ"ל קבע כי בחלוף שנה מיום התאונה, מצבו של התובע היה יציב והשברים בקרסול התאחו. עם זאת, הפגיעה גרמה לרגישות מקומית בצד הקרסול ולהגבלות תנועתיות. על כן, נקבע כי התובע סובל מהפרעה קלה בהליכה וכאבים. כמו כן, המומחה הכיר בקיומו של קשר סיבתי בין התאונה למצבו הרפואי של התובע. לפיכך, הוא העריך את נכותו ב-10%. בנוסף, המומחה קבע לתובע נכות זמנית בשיעור של 100% בין התאריכים 29.05.04 ועד 15.10.04. לאור העובדה שהמומחה לא נקרא לחקירה נגדית וקביעותיו התקבלו על ידי הצדדים, השופט אימץ את מסקנותיו והכיר בקיומה של נכות אורטופדית בשיעור של 10% לתובע. הודגש גם כי הנכות גרמה לפגיעה בכושר תפקודו של התובע ובמצבו הרפואי, במידה שווה.
פגיעה בכושר השתכרות
התובע, טרם התאונה, עבד כפועל ניקיון. לאחר מכן, הוא היה בחופשת מחלה במשך חמישה חודשים, במהלכה לא שולם לו שכר. על כן, השופט קבע כי התובע היה זכאי לפיצוי בגין תקופה זו. מתלושי משכורתו של התובע נלמד כי הוא נהג להשתכר בממוצע 3,943 ₪. לאחר היוון הסכומים וצירוף ריבית, נקבע לתובע פיצוי בסך של 22,500 ₪ עבור חמשת החודשים בהם שהה בביתו. לאחר חמשת חודשים אלו, התובע שב לעבודתו לאותו תפקיד.
מתלושי המשכורת אותם הוא קיבל, עלתה המסקנה כי משכורתו של התובע לא נפגעה לאחר שהוא שב לעבודה. עם זאת, השופט קבע שלמרות תפקודו החיובי של התובע בעבודתו, לא היה ניתן לדעת כי כך יהיה בעתיד. כלומר, השופט התייחס לכך שייתכן כי בעתיד התובע יאלץ להפחית את שעות עבודתו, או להפסיקה כליל, בשל הפגיעה והנכות שהוכרה לו. על כן, הוא החליט לפסוק לו פיצוי גלובאלי לעתיד בסך של 60,000 ₪. בנוסף, עבור ראש הנזק של כאב וסבל, השופט פסק לתובע פיצוי בסך 16,500 ₪ ועבור הוצאות שונות לעתיד ולעבר, נפסקו פיצויים בשווי 3,000 ₪. בסופו של דבר, הנתבעים חויבו בתשלום 102,000 ₪.
.png)
