בית המשפט קיבל בקשה למינוי מומחה בתחום הנפשי לצורך בדיקתו של נפגע ומתן חוות דעת בעניין קשיו הנפשיים. נטען כי קשיים אלו היו תוצאה של תאונת דרכים קשה אותה חווה התובע, ושל הפגיעות אשר נגרמו לו עקב כך. השופטת קיבלה את טענות התובע ואפשרה לאחרון את הבדיקה. עם זאת, בית המשפט דחה את בקשת הורי התובע למינוי מומחה גם לצורך בדיקתם. השופטת ציינה כי נזקם של ההורים לא היה ניתן לביטול, אך לא עלה לכדי נזק נפשי בר פיצוי. משכך, לא היה צורך בהערכתו.
יש לכם שאלה?
במקרה דנן, הוגשה בפני בית המשפט בקשה למינוי מומחים בתחום הפסיכיאטרי לבדיקת התובע אשר נפגע בתאונת דרכים והוריו, לצורך קביעת מגבלותיהם ושיעור נכותם הנפשית. התובע נפגע בתאונת דרכים כשהיה כבן 9. התאונה ארעה עת נסע באוטובוס ששימש להסעת תלמידים מבית הספר בו למד לבתיהם. במהלך הנסיעה התנגש האוטובוס ברכב אחר והחליק על הכביש. כתוצאה מהתאונה, נפגעו מספר תלמידים נוספים ושלושה מהם נהרגו.
לטענת התובע, הוא נפגע בכל חלקי גופו ובעיקר בראשו ובידו הימנית. מאוחר יותר, אף נקטעה ידו עד לגובה המרפק. התובע אושפז במחלקה לטיפול נמרץ בבית החולים "שיבא" ולאחר כעשרה ימים, עבר למחלקת כירורגית ילדים. זמן מה לאחר מכן הוא הועבר לשיקום וטופל במשך חודשים ארוכים במסגרת של אשפוז יום.
סיוטים, קשיי שינה, תלות יתר וכאבי ראש
הרופאה אשר מונתה כמומחה מוסכמת בתחום רפואת השיקום העריכה את נכותו של התובע בגובה של 65% עבור הקטיעה במרפק וכן 10% עבור הצלקות. הרופאה ציינה כי התובע סבל מבעיה נפשית בעקבות התאונה וחווה סיוטים, קשיי שינה, כאבי ראש ותלות יתר. לדעתה, הוא היה זקוק לטיפול נפשי מסודר בהקדם האפשרי.
הרופאה המליצה על מינוי מומחה פסיכיאטרי שיקבע את האבחנה, אחוזי הנכות וההמלצות לטיפול. בעקבות המלצה זו הוגשה הבקשה על ידי התובעים. במסגרתה, ביקש התובע מינוי מומחה פסיכיאטר לו ולהוריו אשר היו גם הם צד לתביעה. נטען כי במהלך האשפוז סבלו התובעים מבעיות רגשיות קשות ופוסט טראומה ולכן החלו בקבלת טיפול פסיכולוגי. טיפול זה נמשך עד שחרורו של התובע מאשפוז היום וניתן על ידי פסיכולוגית של בית החולים. לאחר מכן, התובעים טופלו על ידי עובדות סוציאליות.
טענות הצדדים
התובע טען שעקב התאונה הקשה וקטיעת היד, ועל אף הטיפול הנפשי שעבר, הוא עדיין סבל מקשיים רגשיים ונפשיים. הוריו טענו כי גם להם נגרם נזק נפשי בעקבות התאונה, החרדה לחיי בנם ולשלמות גופו וההתמודדות עם קטיעת ידו. לטענתם, הם היו זכאים לפיצוי בגין נזק נפשי עקיף - נזק שנגרם לקרובי משפחה אשר לא היו מעורבים בגופם בתאונה. הם ביססו את בקשתם על הלכת "אלסוחה" שקבעה זכאות זו וטענו כי התנאים שנקבעו בה למתן פיצוי התקיימו בעניינם.
מאידך, הנתבעים התנגדו לבקשה. לטענתם, ההלכה המשפטית שקבעה את זכאותם של קרובי משפחה שלא היו מעורבים בתאונה לפיצוי נקבעה כחריג. להלכה זו הייתה תחולה בנסיבות מאוד מסוימות שלא התקיימו במקרה דנן לדעת הנתבעים. לדידם, היה צריך לפרש את ההלכה בצמצום. כמו כן, הם התנגדו למינוי מומחה לבדיקתו של התובע וטענו כי התובע היה בעיצומו של תהליך שיקומי תומך, ורק לאחר סיומו יהיה ניתן לדעת האם יש צורך בבדיקה נפשית.
דיון והכרעה – מומחה נפשי לבן אך לא להורים
בית המשפט חילק את הדיון לשניים. ראשית, השופטת דנה בתביעת ההורים לפיצוי נפגע משני. בפסק הדין צוין כי לא היה כל ספק שהורי התובע עברו טלטלה רגשית ונפשית קשה לאחר שבנם נפגע בתאונה, לרבות צפייה בסבלו של הילד ודאגה לגורלו ובריאותו. זאת במקביל למתן טיפול מסור ויומיומי לתובע בשל פגיעתו. כתוצאה מכך השתנה שגרת חייהם באופן ניכר. עם זאת, אחד מתפקידי המשפט היה לתחום את גבולות הזכאות לפיצויים מתוך שיקולים של מדיניות משפטית.
המבחנים שנקבעו ב"הלכת אלסוחה", עליה התבססו התובעים, הותירו שיקול דעת לבית המשפט אשר נדרש לדון בנסיבותיו של כל מקרה ומקרה. נקבע כי להלכה תחולה רק במקרים חריגים שעניינם היה בחומרת הנסיבות והנזק הקשה שנגרם לנפגעים כתוצאה מהתאונה.
השופטת פסקה כי במקרה דנן לא היה מדובר בנסיבות אשר הצדיקו מינוי מומחה לבדיקת הנזק הנפשי של הורי התובע. כמו כן, המסמכים שהוגשו על ידי הורי התובע לבית המשפט ובהם באו לידי ביטוי קשיי ההורים, לא הוכרו כראיות מספקות שעל בסיסן היה ניתן להכיר בנכות נפשית שזיכתה בפיצוי.
השופטת הדגישה כי במסקנה זו לא היה בכדי לשלול את עמדת הורי התובע כי סבלו וכאבו את פגיעתו של בנם, אך נקבע כי סבלם לא היה בר פיצוי כספי נזיקי בהתאם לעקרונות דיני הנזיקין. החלק השני של הדיון התמקד במינוי מומחה פסיכיאטרי לבדיקת התובע. השופטת דחתה את טענת הנתבעים לפיה הבקשה למינוי המומחה הוגשה בשלב מוקדם מידי, טרם סיום הטיפול בתובע. היא קבעה כי במידה ובשלב זה היה ניתן להעריך את נזקיו הנפשיים של התובע, אם היו קיימים, הרי שהיה טעם במינוי מומחה ובבדיקת חוות דעתו. בסופו של דבר, קיבלה השופטת את הבקשה למינוי פסיכיאטר מומחה לצורך בדיקת התובע ולקביעת מגבלותיו ושיעור נכותו הנפשית, אך דחתה את הבקשה למינוי מומחה זה לבדיקת הורי התובע.
עודכן ב: 18/11/2012
