תאונת שרשרת כתאונת דרכים ונזק של נכות פסיכיאטרית

חוות דעת פסיכיאטרית בנוגע לנפגעת בתאונת דרכים
כתוצאה מתאונות דרכים עלולים להיגרם לנפגעים בהן מגוון רחב של נזקים, גופניים ונפשיים. במקרים מסוימים, כמו פגיעות ראש לדוגמה, הפגיעה הגופנית יכולה להוביל להתפתחותה של בעיה קוגניטיבית או אפילו נפשית. כאשר נפגע בתאונת דרכים מגיש תביעה בבקשה לקבל פיצויים עקב נזק נפשי שנגרם לו כתוצאה מהפגיעה שספג, נדרשת חוות דעתו של פסיכיאטר. מטרותיה של חוות דעת זו הן להעריך את מידת הנזק ומאפייניו, ככל שנזק כזה אכן קיים, ולנסות ולברר האם קיים קשר סיבתי בין התאונה לבין הנזק הנפשי ממנו סובל הנפגע.
תיאור המקרה
להלן מקרה שהגיע לדיון בבית המשפט המחוזי בתל אביב. מעיון בפסק הדין ניתן ללמוד כיצד נעזר בית המשפט בחוות דעתו של פסיכיאטר מומחה בכדי לקבוע האם מצבה הנפשי המעורער של התובעת היה תולדה של תאונת הדרכים בה נפגעה.
המדובר היה בתביעה שהגישה אישה שנפגעה בתאונת דרכים כנגד צמד חברות ביטוח. בית המשפט מצא כי במהלך התאונה לא סבלה הנפגעת מפגיעת ראש ולא איבדה את הכרתה. יחד עם זאת, לטענת המתלוננת, סמוך לאחר התאונה החלה להרגיש התפתחות של תסמינים נפשיים וקוגניטיביים אשר הגבילו מאוד את תפקודה היומיומי.
טענות הצדדים
התובעת טענה כאמור כי כתוצאה מן התאונה נפגעה היכולת הקוגניטיבית שלה פגיעה קשה. לטענתה של התובעת בטרם התרחשות התאונה מצבה הקוגניטיבי והנפשי היה תקין לחלוטין.
מנגד, הנתבעות (חברות הביטוח), טענו כי אין קשר סיבתי בין התאונה, הקלה יחסית לשיטתם, למצבה הנפשי-קוגניטיבי של התובעת. הוסיפו הנתבעות וטענו כי בעיותיה הקוגניטיביות-תפקודיות של התובעת אינן תולדה של תאונת הדרכים, אלא היו מנת חלקה עוד קודם לכן. נוסף על כך, נטען כי התובעת הטתה באופן מגמתי אבחונים שנערכו לה, בעשותה כן התכוונה התובעת ליצור מצג שיכול היה ללמד כי נזקה נגרם כתוצאה מתאונת הדרכים בה נפגעה.
דיון והכרעה – מרבית הפגיעה התפקודית אינה תולדה של תאונת הדרכים
בית המשפט מינה פסיכיאטר מומחה מטעמו. תפקידו של הפסיכיאטר היה להעריך את מצבה הנפשי של התובעת והאם תאונת הדרכים היא אשר גרמה למצב נפשי זה. לעיונו של המומחה נמסרו בדיקות נוירופסיכולוגיות קודמות שבוצעו בתובעת. הממצאים שעלו מבדיקות אלו לימדו כי התובעת הטתה אותן לרעה, ויצרה תמונת מצב תפקודית ברמה נמוכה יותר מזו שהתקיימה אצלה בפועל.
חוות דעתו של הפסיכיאטר המומחה לימדה כי הנפגעת סבלה מהפרעת הסתגלות קלה עד בינונית, לצד קשיים אישיותיים המתבטאים בתלותיות, כעס ופגיעות. לשיטתו של המומחה, ייתכן והפרעת ההסתגלות אכן נגרמה כתוצאה מהתאונה, אך קשייה האישיותיים והקוגניטיביים של התובעת לא היו קשורים לתאונת הדרכים.
יתר על כן, לפי חוות דעתו של המומחה הפסיכיאטרי, מקורו של עיקר הקושי הנפשי ממנו סובלת התובעת היה במאפייניה האישיותיים. המומחה מצא כי מאפיינים אלו התקיימו עוד קודם לתאונה ואינם קשורים אליה. בנוסף, מצא המומחה כי התובעת הייתה בעלת חוזרת נטייה להתחלות, ניסתה ליצור תמונת מצב שגויה בנוגע לתפקודה הקוגניטיבי ואף טענה להיעדר בעיות קודמות, בשעה שבעיות כאלה אכן התקיימו.
המלצתו של הפסיכיאטר הייתה שיש לקבוע לתובעת 5% נכות לצמיתות. בית המשפט אימץ את חוות דעתו של הפסיכיאטר ופסק בהתאם לה.