מאת: עו"ד ג'ון גבע.

הנהג, מוחמד מזאריב, בשנות ה-20 לחייו ערך תחרות ('ריסינג') כביש עם חבריו שהגיעה לסיומה בהתנגשות עם עץ, וכאשר שניים מנוסעי הרכב נהרגו, הוא בעצמו ועוד שני נוסעים נפצעו ולאחר שהורשע בדין הפלילי בגין נסיעה במהירות מופרזת והריגה, תבע מוחמד, באמצעות בא כוחו עורך הדין כמאל זכי, את חברת הביטוח "אריה", בה היה מבוטח בפוליסת חובה כדין, לפיצויים.

הערעור (ע"א (חי') 4113/07) נסוב הן על שאלת תשלום שכ"ט לקרנית, שביקשה לצרף עצמה להליך המשפטי, והן על בקשת אריה, באמצעות עורכת הדין אושרית רוטקופף, להכיר בכך שהתאונה נשוא התביעה המקורית לא הייתה כלולה בגדר הכיסוי הביטוחי ע"ס האמור בגב תעודת הביטוח, ע"ס מדיניות משפטית ראויה ומכיוון שבפוליסת הביטוח הופיעה החרגה לעניין שימוש לצורכי תחרות ברכב.

בגב תעודת הביטוח ולכאורה גם בפוליסה, הופיע חריג המציין כי לא יחול הכיסוי הביטוחי על שימוש ברכב לצורכי תחרות. יחד עם זאת, החריג לא ענה על הדרישה להבלטה של סעיף 3 לחוק חוזי הביטוח, התשמ"א-1981, שכפי שמציין בית המשפט הינו סעיף שאין להתנות עליו במעמד כריתת חוזה הביטוח. לאריה לא עזרה גם הטענה שהפירוש לסעיף 3 הנ"ל צריך להיות תוצאתי, או כעניין שבמהות. בית המשפט לחלוטין קובע שמדובר בדרישה צורנית שבלעדיה אין תוקף להחרגה.

בית המשפט, תוך שהוא נתמך בפסיקות מבית מדרשו של בית המשפט העליון, חוזר ומדגיש כי הנטל להוכחת קיומו של חריג המשחרר את חברת הביטוח מאחריותה מוטל על חברת הביטוח, ובכלל זה, הנטל להבליט ולהדגיש כל חריג בפוליסה וכן החובה האקטיבית להביא לידיעת המבוטח שהפוליסה שבידיו מסויגת כך או כך. לסופה של הנקודה, נפסק כעניין שבעובדה, שאריה לא עמדה בחובתה לטרוח ולהדגיש את ההחרגה בגב תעודת הביטוח.
תעודת הביטוח, בניגוד לטענתה של קרנית, אינו עוד אמצעי הבהרה בלבד (כפי שהיה מקובל בעבר ושונה בהלכת פסק הדין ע"א 4688/02 אשר צוטט כאן), ועליו לשקף נכונה את הכתוב בפוליסה גופא.

על-פי טענתה של קרנית, ולכך גם הסכים בית המשפט בהרכב משולש שכלל את כבוד השופטים יגאל גריל, רעיה חפרי-וינוגרדוב ומנחם פינקלשטיין, כלל לא הוכח הקשר שבין תעודת הביטוח לבין חוזה הביטוח, וזאת עקב פירוט שונה שהופיע ביניהם, ראיות לתמיכה שלא הוצגו והספק הקל כי אין קשר בין המסמכים – כך מסיק בית המשפט שלא ניתן לשייך את ההחרגה המופיעה בעמוד 9 לפוליסה לתעודת הביטוח, אשר כאמור בעלת חשיבות משפטית ביחסים שבין המבטח למבוטח, ועל כן שוב לא מצליחה אריה להטות את הכף לטובתה ולשכנע שמילאה אחר הוראת ההבלטה והיידוע עבור סייגים לכיסוי הביטוחי.

בגב תעודת הביטוח, באופן מפורש, מותנה השימוש ברכב לצורך תחרות, אך התניה זו אינה תואמת להתניה שמופיעה בפוליסה עצמה, לא ברמת הפירוט ולא בצורת ההופעה. לעניין זה קובע בית המשפט שאריה לא עמדה בנטל ההוכחה להראות שאכן ההתניה שמופיעה בפוליסה עצמה היא אכן אותה אחת (בצורה ובמהות) שמופיעה בגב תעודת הביטוח ואשר על-כן לא מאפשר לאריה ליהנות מהכתוב בגב תעודת הביטוח, שאם כן הייתה כביכול נפטרת מהתביעה.

טענה קרנית על ידי בא כוחה, עורך הדין בלגה אלון, ומנגד טענה אריה את ההיפך, שמבחינת המדיניות הציבורית הראויה וחוקיות ההחרגה שבנדון, לא ראוי לאפשר לחברות ביטוח למנוע את הכיסוי הביטוחי מנהגים עבריינים. על טענה זאת, בית המשפט נמנע מלהגיב והשאיר אותה לעת מצוא. יחד עם זאת, מציין בית המשפט, שעוד יגיע המועד בו תעלה השאלה האם ראוי לשלול פיצויים מעברייני תנועה, אזי ינחו את בית המשפט אמות מידה כגון תכלית הנסיעה – אם מדובר בנסיעה למקום העבודה או חזה ממנו, אחריותה של המבטחת – שלא לפטור אותה כלפי עבריינים (כפי שנידון בדנ"א 10017/02) והוודאות של המבוטח – עד כמה תרמה המבטחת לידיעת המבוטח עבור הכיסוי הביטוחי שרכש על כל סייגיו.

לסיום פסק הדין, ביטל בית המשפט את החלטת הערכאה הראשונה, שמוחמד, הנהג, ישלם שכ"ט לקרנית, ואילו סכום כסף זה יגיע לה דרך אריה, שתשלם גם הוצאות שכ"ט לקרנית ולמוחמד עבור הערעור.