מאת: עו"ד ג'ון גבע.

תומר הראל (להלן: "תומר"), הבעלים בליסינג של פולקסווגן גולף קומפורטליין (להלן: "הרכב"), אותו קנה מהנתבע בתיק א 066929/04, סוכן הביטוח שחר רז (להלן: "שחר"), הגיש תביעה לבימ"ש השלום בתל אביב לאחר שהרכב נגנב מביתו הצמוד לקרקע, 3 חודשים לאחר הקניה.

תומר ושחר, שהיו מיודדים, ביצעו בינם את עסקת מכירת הרכב, כך שחלק מהתמורה הועברה ישירות לשחר, וחלק נוסף בהתחייבותו של תומר לשלם לחברת הליסינג (להלן: "חברת הליסינג") את יתרת התשלום שנותרה לשחר לשלם לחברת הליסינג כדי לרכוש הרכב ממנה.

לאחר עסקת המכירה, שחר ביטח את תומר ואת עסקיו, לרבות ביטוח מקיף לרכב בחברת מנורה (להלן: "מנורה"), וגם ביטח את אימו של תומר בביטוחי רכב. עקב מערכת היחסים בינם, שחר ויתר לטענתו על עמלות התיווך בעסקי פוליסת הביטוח.

בדונם על עריכת פוליסת הביטוח עבור הרכב ערב מכירתו, לטענתו של תומר, אמר לו שחר שכל אמצעי המיגון כבר הותקנו ברכב, כך שיעשה לו ביטוח זול במיוחד, וכל שנותר על מנת שפוליסת הביטוח תיכנס לתוקף, הוא לעשות בדיקת אמצעי מיגון, אותה ביצע תומר מיידית. בהחזירו תוצאות הבדיקה לשחר, כך טען, שזה אמר לו שהרכב מכוסה בפוליסת ביטוח מקיף תקינה.

לאחר הגניבה, הסכימה מנורה לשלם את תגמולי הביטוח, אך לא במלואם מכיוון שלטענתה, נערך לרכב מיגון חסר, ולא הותקן בו "קודן". אשר על כן, הגיש תומר התביעה הנ"ל, בה הוא מבקש מבימ"ש לחייב את שחר בתשלום ההפרש בין תגמולי הביטוח לבין שווי הרכב, בגין התרשלות שחר בחובתו כלפי תומר.

לטענתו של תומר, פנה אליו שחר מיד לאחר שהיה אצלו חוקר מטעם מנורה, וקרא לתומר לצורך תאום גרסה שקרית לפיה, תומר גר בבית דירות בראשון לציון, שהרי ואם תגלה מנורה שאכן תומר התגורר בבית הצמוד לקרקע, אזי יש צורך בקודן כדי שהפוליסה תהיה בתוקף, שכאמור ולא הותקן.

שחר טען להגנתו, כי תומר ידע שהאישור בדבר עמידת אמצעי המיגון בתנאי הפוליסה כפוף לשקר לפיו לא התגורר בבית הצמוד לקרקע. בנוסף טען שחר, שמזכירתו הודיעה לתומר, מרגע גילויה שאכן תומר גר בצמוד לקרקע, שעליו להתקין ברכב "קודן" על מנת שלפוליסה יהיה תוקף.

עוד טען שחר להתעשרות שלא כדין, בכך שתומר לא השלים את התחייבויותיו לשלם לחברת הליסינג, על אף שקיבל ממנורה סכום של 61,000 ₪, שהוא סכום גבוה מהוצאותיו בפועל בגין הרכב, והגם שבינתיים חברת הליסינג הגישה תביעה כנגד תומר ושחר – אי שימוש בתגמולי הביטוח לצורך סגירת התיק עם חברת הליסינג, מהווה עשיית עושר שלא כדין. טענה זו, לא קיבל ביהמ"ש בעניין הנדון, בתביעה שחברת הליסינג לא צד לה.

ביהמ"ש פסק לאור העדויות והעובדות שהוצגו בפניו, שאכן שחר התרשל בתפקידו כסוכן ביטוח, וכן שלתומר אשם תורם בדבר, כך ששניהם אחראיים לנזק הכספי ביחס 1/3 לחובתו של תומר ו- 2/3 לחובתו של שחר בסכום הנזק שנגרם.

ביהמ"ש שוכנע כי שחר ידע, טרם עריכת הפוליסה, על כך שתומר התגורר בבית צמוד קרקע, ולא כפי שהצהיר לצורך בדיקת המיגון, ושכנראה והטעות הייתה של שחר - בכלל על הצורך ב"קודן" לצורך מתן תוקף לפוליסה. ביהמ"ש לא קיבל את גרסתו של שחר, לפיה לא ידע שתומר התגורר בקומת קרקע, מכיוון יחסי החברות בינם שנמשכו כ-5 שנים עובר למקרה הגניבה, והעובדה שביקר בביתם של תומר ואימו מספר חודשים לפני הגניבה.

בנוסף, מציין ביהמ"ש, שאפילו ותומר מסר מידע לא מדויק למנורה, חלה על שחר כסוכן הביטוח שידע את פרטי מגוריו של תומר, האחריות לדרוש ממנו להתקין "קודן" ובנסיבות המקרה, גם האחריות לכך שהפוליסה לא מכסה את הנזק הכספי שנגרם מהגניבה.

את המידע שברשות שחר, רואה ביהמ"ש כבידיעת מנורה בהתאם לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981, כי הסוכן פועל כשלוחה של חברת הביטוח, ועל כן מנורה לא יכולה להתנער מפוליסת הביטוח בשל אי-ידיעת פרט לגבי המבוטח, אך כן יכולה, כפי שעשתה, לטעון לאי-כיסוי מלא או חלקי בעקבות הפרט החסר, ובו יחוב באחריות הסוכן בעל המידע המלא.

בעניין אשמו התורם של תומר, קבע ביהמ"ש כי הטענה שהסתמך על דבריו של שחר שאכן הרכב מצויד בכל אמצעי המיגון הנדרשים, איננה מספיקה כדי לפטור אותו מאחריות בקריאת פוליסת הביטוח בה נרשם כי לגביו כדייר קומת קרקע, חלה חובה להתקין "קודן", ובכך התרשל גם הוא.

ביהמ"ש פסק הוצאות משפט ושכ"ט, בנוסף לסכום נזק שחושב כ-2/3 מערך הרכב לפי הפוליסה ולאחר ניכוי התגמולים שכבר שולמו.