מאת: עו"ד ג'ון גבע.

בפסק דין שניתן בבית משפט השלום בחיפה (ת.א. 004602/4), תבע בולוס בנימין (להלן: "בנימין") את חברות הביטוח אררט וכלל (להלן: "המבטחות"), בהן היו לבנימין 3 פוליסות ביטוח חיים, בעבור אבדן כושר עבודה לאחר תאונת דרכים שארעה בחו"ל ופגעה ביכולתו לעמוד וללכת.

כבוד השופטת נאות-פרי בחנה את הכתוב בפוליסה, והגיעה למסקנה כי על מנת שיחול המקרה הביטוחי, צריכים להתקיים: (1) שלילת לפחות 75% מכושר העבודה; ו-(2) לא יוכל עוד המבוטח לעסוק בעיסוק סביר אחר. שוב, מוזכר גם כאן, כי נטל ההוכחה רובץ על המבוטח, להוכיח קרות מקרה הביטוח על תנאיו.

חודשיים אחרי התאונה, החל בנימין מהלך באמצעות קביים. מאז, המבטחות שלחו אחריו חוקרים שונים. בד בבד, הוכר בנימין כנכה על ידי ביטוח לאומי והחל בקבלת קצבת נכות מלאה (100%) מיום התאונה.

בית המשפט קיבל את הטענה שבנימין אינו מוגבל משמעותית בעמידה ובהליכה, אך דחה את טענת המומחה מטעם ב"כ המבטחות, עו"ד אהרונסון שמואל, שאין לבנימין בעיות אורטופדיות רציניות. כך בעצם, קובע בית המשפט שבנימין אכן כשיר לבצע עבודות כאלו ואחרות, לרבות עבודות הדורשות עמידה, הליכה ומאמצים גופניים, והכול במגבלות הסבירות.

בנימין לא היה בעל השכלה גבוהה, עם זאת, שימש בתפקיד ניהולי בעסק הקבלנות שפתח באמצע שנות ה-70' כך שבניגוד לטענתה שאת מרבית עבודתו ביצע תוך פעילות פיזית מרובה, העדיף בית המשפט את גרסת המבטחות שאת רוב זמנו, או לפחות חלק לא מבוטל ממנו, הקצה לטובת עבודות ניהול ופיקוח, וכן יוכל כעת, לאחר התאונה, לשנות את חלוקת זמנו ולהקצות יותר מזמנו לטובת כך במקום לשמש כפועל בשטח.

בנימין, כך נפסק, שימש כמסגר וכרתך, בתור קבלן עצמאי הן כמנהל והן כפועל בשטח בעבודות קבלנות בליווי עובדיו, בין במסגרייה שבבעלותו ובין בעבודות קטנות עבור "טמבור" מלאחר התאונה, בלי שהיה צריך לטפס על סולמות וכדומה. בנימין נצפה מבצע עבודות קונסטרוקציה, צנרת ומיכלים. כך עלה מחקירות המבטחות וכך הכיר בית המשפט. משמע, אין ממש בטענה כי הינו משולל כל יכולת עבודה פיזית.

למעשה, בנימין, שיוצג על ידי עו"ד עבדאללה פאדי, לא הצליח לעמוד בנטל ההוכחה להראות כי היקף העבודה הצטמצם באופן משמעותי בעקבות התאונה, על אחת כמה וכמה לא הראה כי נשללה ממנו יכולת העבודה בשיעור של 75% לעניין התנאי הראשון להוכחת מקרה הביטוח. יתרה מכך, יכול היה להמשיך ולשמש כמנהל בעסק כדי לצמצם את שיעור הפגיעה בכושר עבודתו.

מכיוון שכך, ומכיוון ששני התנאים להוכחת מקרה הביטוח מצטברים, כבר ניתן היה להכריע במחלוקת, ולגרוס שאינו זכאי למלוא סכום הכיסוי הביטוחי. יצוין, שהמבטחות שילמו לבנימין סכומי פיצויים לתקופה של כחצי שנה לאחר התאונה, ופטרו אותו מתשלומי פרמיה.

בית המשפט קבע שיש לראות את בנימין כמסוגל, לכל הפחות, לעבוד מאחורי שולחן בעסק כמנהל, ולכך מצא תימוכין בקביעת המומחה הרפואי מטעם התביעה, כי "...ייתכן וכושר העבודה שלו לא נפגע בצורה טוטאלית...", ואת זה להפריד מאי יכולתו לעבוד בצורה אינטנסיבית כבעבר כפועל בשטח. אם כן, ומכיוון שבלאו הכי היה עובד בעסק גם כמנהל, אין לראותו כמי שאינו מסוגל לעבוד לחלוטין.

בית המשפט סוקר מספר פסקי דין לתמוך בגישת המבטחות, כי כאשר מבוטח, אפילו אם כל חייו היה רגיל לעבוד כפועל או כאי שטח, עדיין מסוגל לעבוד בעבודות ניהול שמתאימות לניסיונו ולהשכלתו ודומות לעבודות שביצע עובר לתאונה, אזי אין לאפשר לו להתחמק מעבודה באמתלת פוליסות הביטוח ולזכות לפיצוי מלוא סכום הפוליסה.

לעניין התנאי השני לצורך הוכחת המקרה הביטוחי, פורש המינוח "עיסוק סביר" לפי ניסיונו המקצועי, ניסיון חייו ויכולת התאמת העובד לעיסוק. כן, אין חובה שהעיסוק הסביר החדש יהיה זהה לעיסוקו הקודם.

מכיוון ש"העיסוק הסביר" האחר גם ככה עולה בקנה אחד עם ניסיונו ועיסוקו בעבר כמנהל וכמפקח, שוב לא הצליח בנימין להוכיח כי מצבו עונה על מקרה הביטוח, ובטח שלא עד קץ תקופת העבודה כמקובל במשק.

לחיזוק הנקודה הראו המבטחות שבנימין גם לא פנה למוסד שיקומי, ללשכת התעסוקה, או לאפיק עיסוק אחר, ואף על פי הראיות שכרו החודשי לא מראה מגמת ירידה ברורה מהשתכרותו עובר לתאונה.

נפסק, שבנימין לא הוכיח את מקרה הביטוח, ולכן נדחית תביעתו לתשלומי תגמולי הביטוח לכל חייו בעקבות התאונה. יחד עם זאת, לא נפסקו הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.