מאת: עו"ד ג'ון גבע.

משפחת זוזוט ביקשה לנפוש באחד מבתי המלון באשקלון. חופשה שהתחילה כנופש הסתיימה באסון. אבי המשפחה ביקש להשתכשך במי הבריכה הקרירים של בית המלון יחד עם ילדיו. בריכת הפעוטות הייתה סגורה, חרף העובדה שמדובר בחודש אוגוסט, כאשר במלון תפוסה מלאה. לפיכך, נאלץ אבי המשפחה לפנות לבריכה הגדולה שהייתה מלאה בנופשים, אשר קו ההפרדה בין המים העמוקים לרדודים היה באותה עת בגובה של 1.50 מטר , למרות שצריך היה להיות בגובה 1.20מטר.

מקרה זה הונח בפני כבוד השופט מנחם שטרנליכט בבית משפט השלום פתח תקווה, אשר נתן את פסק דינו ביום 6.6.2005 (ת"א 7045/02).

אבי המשפחה הותיר את ילדו הקטן ללא השגחה למשך 2 דקות בלבד. חוסר עירנות זה הביאה לטביעת הילד, אשר ניסה לשחות לעבר המים העמוקים. טביעה זו הסתיימה במותו של הילד כחודש לאחר מכן.

המציל היחיד, שעבד בבריכה באותו היום, היה עובד חדש. המציל כלל לא מנע את כניסת הילד למים העמוקים. וכאמור, קו ההפרדה בבריכת המלון לא היה לפי דרישת החוק. בית המשפט קבע, כי עקב העובדה שקו ההפרדה בין המים העמוקים למים הרדודים היה כבר בתוך המים העמוקים, טבע הילד. כמו כן, קבע ביהמ"ש, כי ידוע ש אחת מחובותיו של המציל היא למנוע כניסת מתרחצים שלא יודעים לשחות למים העמוקים.

אשר על כן, כבוד השופט נחום שטרנליכט קבע, כי : "..הנתבעים לא פעלו במידת הסבירות הנדרשת בהפעלת בריכת השחיה, ובכך הפרו את חובת הזהירות שהיתה מוטלת עליהם כלפי הרוחצים בבריכה."

בטרם בחן כבוד השופט שטרנליכט את הנזק שנגרם, ביקש לקבוע, כי השארת ילד קטן שאינו יודע לשחות ללא השגחה בבריכה ציבורית המכילה מים עמוקים מהווה רשלנות שאין להתעלם ממנה.
לפיכך, קבע השופט שטרנליכט, כי יש להטיל על הורי הילד רשלנות תורמת בשיעור 15%.

בדיון על הנזק נבחנו מספר ראשי נזק מרכזיים שנפרטם בקצרה.

הילד טבע בבריכה ואיבד את הכרתו למשך חודש, שלאחריו נקבע מותו, ולכן קבע השופט כי אין התובע זכאי לפיצוי בגין ראש נזק של כאב וסבל.

לעניין קיצור תוחלת החיים, לאחר סקירת הפסיקה קבע השופט שטרנליכט, כי ראוי לאמץ את גישת הפסיקה, ולקבוע סכום גלובלי שיקח בחשבון את מכלול הנסיבות, גילו של הילד ותקופת אשפוזו. לפיכך, קבע השופט שטרנליכט, כי הפיצוי המתאים לענייננו הוא 500,000 ₪.

לאור הלכת אטינגר הידועה (ע"א 140/00 עזבון אטינגר ז"ל נ' החברה לשיקום ופיתוח) קבע השופט שטרנליכט, שיש ליתן פיצוי בגין "השנים האבודות".

נושא הערכת הפיצוי בגין "השנים האבודות" הוא נושא, שהפסיקה התקשתה בו לא מעט. ציין השופט שטרנליכט בפסק דינו , כי: " חישובו של סכום זה קשה הוא מאד. אין ביכולתנו לדעת היום במה היה בוחר המנוח לעסוק בבגרותו, כמה היה משתכר, כמה היה חוסך, וכמה ילדים היה זוכה להביא לעולם."

הוסיף וציין השופט, כי קושי זה הוא שהביא את השופט בעז אוקון, בין היתר, לקבוע בפסק דין רביב (ת"א 2555/00 רביב נ' מ"י –מחוזי ת"א ) פיצוי גלובלי בגין ראש נזק זה.

לפיכך, השופט שטרנליכט, כמו גם השופט בעז אוקון בפס"ד רביב הנ"ל, החליט, כי יש לקבוע פיצוי גלובלי בגין "השנים האבודות", ולכן קבע פיצוי של 700,000 ₪ עבור ראש נזק זה, בדיוק כמו השופט בועז אוקון בפסק דינו.

לפיכך נקבע כי יש לפצות את משפחתו של הילד שטבע בסכום של למעלה מ – 1,500,000 ₪ לא כולל ריבית והצמדה, וניכוי אשם תורם, עקב רשלנות ההורים, בשיעור 15%.