בבית משפט השלום בתל אביב, נדונה תביעתה של צ.מ.ח המרמן בע"מ (להלן: "צ.מ.ח"), שיוצגה על ידי חיים קליר ושות', משרד עו"ד, כנגד הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ (להלן: "הפניקס"), שיוצגה על ידי גנות-עמיקם, משרד עו"ד.
פסק הדין ניתן במרץ 2009, מפי השופטת ארנה לוי, ודן בחובת המבוטח להודיע על קרות מקרה הביטוח מיד לאחר שנודע לו על כך, מכוח סעיף 22 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981 (להלן: "החוק").
צ.מ.ח הינה חברה קבלנית, אשר שימשה כקבלן ראשי בפרוייקט הקמת בית אבות (להלן: "הפרוייקט"). במסגרת הפרוייקט, רכש המזמין מ"הפניקס" פוליסת ביטוח לקבלנים, לרבות כיסוי לצ.מ.ח (להלן: "הפוליסה").
בשלב כלשהו במהלך הפרויקט, החל להתגלות חוסר במלאי אבני חיפוי (להלן: "המלאי"), אולם רק לקראת סוף הפרויקט, כאשר התברר מה שיעור החוסר, פנתה צ.מ.ח ל"הפניקס", בדרישה לתשלום תגמולי ביטוח.
"הפניקס" דחתה את הדרישה, בטענה ש"מדובר בגניבה מתמשכת ולא במקרה גניבה אחד". בתגובה על כך טענה צ.מ.ח, כי בשל אופי העבודה לא ניתן היה לדעת שמדובר בגניבת מלאי עד למועד בו הודיעה ל"הפניקס".
בית המשפט קבע, כי על פי העדויות והנסיבות שתוארו במהלך הדיונים, עולה כי גניבת המלאי מאתר הפרוייקט, נמשכה על פני לפחות 9 אירועים שונים. לדברי בית המשפט, בשום שלב בפרויקט לא הבחינו בהיעלמות של כמות גדולה מהמלאי, אלא שעובדי צ.מ.ח שמו לב שבמשך כשנה התגלו מעת לעת חוסרים קטנים.
לפיכך נפסק שמדובר במספר מקרי ביטוח נפרדים, כאשר בכל אחד מהם נגנבה מאתר הפרויקט כמות קטנה מהמלאי, ומכיוון שהפוליסה לא כיסתה נזקי "גניבה מתמשכת", דין התביעה להידחות.
בית המשפט ציין, כי גם על פי סעיף 22 לחוק, המטיל חובה על המבוטח להודיע למבטח על קרות מקרה הביטוח באופן מיידי, הפרה צ.מ.ח את חובותיה, ועל כן מנעה מ"הפניקס" את האפשרות לנקוט באמצעים מידיים להקטנת הנזקים.
בהתאם לכך פסק בית המשפט, שהשלכת אי הגילוי של צ.מ.ח, בניגוד לחובתה על פי סעיף 22 לחוק, תקנה ל"הפניקס" את הסעד המנוי בסעיף 24 לחוק. קרי, משהמתינה צ.מ.ח עד לסיום הפרויקט על מנת לדווח ל"הפניקס" אודות הגניבות, ולא הודיעה על כך במועד בו גילתה שנעלם חלק מהמלאי מאתר הפרויקט, נגרם ל"הפניקס" נזק ראייתי, שמכוחו עובר נטל הראיה בדבר הוכחת מלוא הנתונים העובדתיים השנויים במחלוקת אל צ.מ.ח.
לדברי בית המשפט, לו ידעה "הפניקס" על דבר מקרי הגניבות כבר מהשלב בו החלו ההתרחשויות, הייתה יכולה לתחקר את האנשים שעבדו באתר הפרויקט, לדאוג להצבת שמירה טובה יותר, ובכלל למנוע מאירועים נוספים ומיתר הגניבות להתרחש. כמו כן נפסק, כי לא התקיים הסייג לסנקציה שבסעיף 24 לחוק, דהיינו לא הייתה כל "סיבה מוצדקת" שלא לדווח על היעלמות המלאי מההתחלה, אלא שצ.מ.ח החליטה שלא לדווח משיקולים עסקיים, על מנת שלא יראו באתר הפרויקט כסובל מ"מכת גניבות", דבר שהיה עשוי להשליך על גובה הפרמיות או דרישות יזם הפרויקט.
אשר על כן נפסק בהתאם לסעיף 24 לחוק, כי "הפניקס" אינה חבה בתגמולי ביטוח, אלא במידה בה הייתה חבה לו קויימה החובה הנ"ל, אך בשל מורכבות האירועים ומכיוון שלא ידוע בדיוק בכמה אירועי גניבה מדובר, נפסק שצ.מ.ח לא עמדה בנטל הראייתי שהוטל עליה, ועל כן נדחתה תביעתה.
עודכן ב: 13/04/2009
