תוספת זעומה לנכות רפואית קיימת בשל מחלת הטרשת הנפוצה לא תוכל להיחשב כנכות תפקודית מלאה

בבית משפט השלום בחיפה נדונה תביעתו של דוד כספר (להלן: "דוד"), כנגד הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ וקרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים (להלן יחד: "הנתבעות"). שמות עורכי הדין לא צוינו בפסק הדין.

 

דוד חולה במחלת הטרשת הנפוצה, אשר בגינה קבע לו מומחה מטעם בית המשפט (להלן: "המומחה"), נכות רפואית בשיעור 50% (להלן: "המחלה"). על אף המחלה, המשיך דוד לעבוד. ללא קשר למחלה, היה דוד מעורב בתאונת דרכים, אשר בגינה הגיש את תביעתו לפיצויים מכוח חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: "התאונה"). בגין נזקי התאונה קבע המומחה לדוד נכות רפואית נוספת בשיעור 5%.

 

לטענתו של דוד, לאחר התאונה הפסיק לעבוד ולא היה מסוגל לחזור לעבודתו, ועל כן יש לראות בנכותו עקב התאונה, כנכות תפקודית בשיעור 100%. בית המשפט נדרש להכריע בשאלה, אם מתקיים קשר סיבתי בין הפגיעה בתאונה לבין תפקודו של דוד בעבודה.

 

בית המשפט ניתח את תופעות המחלה, כפי שהן באו לידי ביטוי אצל דוד, ובהתאם לחוות דעתו של המומחה, קבע שהתאונה גרמה לדוד ל-stress, אשר העצים את המחלה והשפעותיה על תפקודו של דוד.

 

אולם, בשל אופי המחלה, וכפי שגם ציין המומחה בקשר לדעות החולקות הקיימות בקשר שבין התפתחות המחלה לבין stress, נפסק שעל אף שה-stress הופיע רק לאחר התאונה, קיים קשר בין מצב ה-stress לבין המחלה בה לקה עובר לתאונה. דהיינו, גם אלמלא התאונה, מהלכה הטבעי והרגיל של המחלה היה מביא, בסופו של דבר, לדברי בית המשפט, למצב דומה לזה שהגיע אליו דוד לאחר התאונה.

 

בית המשפט הדגיש, כי במצב הדברים הנ"ל, כאשר עובר לתאונה סבל דוד מנכות רפואית בשיעור של 50%, לא ייתכן כי תוספת זעומה יחסית של 5%, היא שתפגע בכושר ההשתכרות, ותוביל לנכות תפקודית מלאה.

 

לסיכום פסק בית המשפט נכות רפואית בשיעור 5% לצמיתות לדוד, בגין מעורבותו בתאונה, וציין כי הפגיעה בכושר השתכרותו בשל התאונה, אינה אלא פגיעה מזערית, וזאת הואיל וממילא היה פגוע בצורה משמעותית קודם לכן, ללא כל קשר לתאונה, כך שהמחלה היא זו שלמעשה פגעה בכושר השתכרותו. כדברי בית המשפט, בשלב בו הפסיק דוד לעבוד, לאחר התאונה, נבעה ההפסקה כתוצאה מהמחלה ולא כתוצאה ישירה של התאונה.

 

יחד עם זאת נפסק, שיש לפצות את דוד בפיצוי גלובלי שישקף את התוספת לנכותו.

 

לעניין גובה הנזק פסק בית המשפט, כי הואיל ודוד עבד בעבודות שונות שאינן דורשות השכלה, ואילו רק כשהיה כבן 30 למד הנדסאות מחשבים, וכן הואיל והנכות שנקבעה לו בגין התאונה הינה בשיעור מזערי, לא הוכח הפסד כושר ההשתכרות, הנובע כתוצאה מהתאונה.

 

לפיכך נפסק, שיש להעריך את גובה הפסדי השכר לעתיד שנגרמו לדוד, על בסיס הערכה גלובלית, בסך 60,000 ₪.

כמו כן פסק בית המשפט פיצוי נוסף בשיעור 10,000 ₪, בגין כאב וסבל, אשר חושבו בהתאם לאחוזי הנכות שיוחסו לתאונה ובהתאם לגילו של דוד.

 

התביעה התקבלה, והנתבעות חיובו לשלם לדוד פיצוי כולל בסך 70,000 ₪, בתוספת הוצאות משפט ושכ"ט.