בבית המשפט לתביעות קטנות בחיפה נדונה תביעתו של חיים כספי כנגד כלל חברה לביטוח בע"מ (להלן: "חיים" ו"כלל"). פסק הדין ניתן בפברואר 2009 מפי השופט בן ציון ברגר.
 
חיים יצא להפלגה, ובוטח ב"כלל" בגין "קיצור נסיעה" (להלן: "הפוליסה").
 
ביום השני להפלגה, חלה חיים, ובהתאם להנחיית רופא האנייה (להלן: "הרופא"), היה סגור בחדרו לכל משך ההפלגה, כשהוא סובל מקלקול קיבה וחום (להלן: "המחלה").
 
לטענתו של חיים, בשל הנסיבות, לא יכול היה לשוב לארץ במהלך ההפלגה, והיה עליו להישאר על גבי האנייה עד תום ההפלגה. בהתאם, דרש חיים כי "כלל" תשלם לו פיצוי מכוח הפוליסה.
 
לטענת "כלל", הואיל ובפועל לא התקצר משך טיולו של חיים, הוא אינו זכאי לפיצויים. כמו כן טענה "כלל", כי הפוליסה מכסה הוצאות רפואיות, שהמבוטח נאלץ להוציא במהלך טיולו, אך חיים לא הוציא כל הוצאה מסוג זה.
 
בית המשפט נדרש לבחון האם הפוליסה חלה לגבי מצבו של חיים, והמחלה שתקפה אותו במהלך ההפלגה.
 
מכיוון שאף אחד מהצדדים לא טען לגבי רשימת המחלות המכוסות על פי הפוליסה, אולם "כלל" לא הכחישה כיסוי ביטוחי בשל סוג המחלה, נפסק שזו נכללה בפוליסה.
 
בשלב זה, בחן בית המשפט אם אכן התקצר טיולו של חיים, כמשמעות הפוליסה. לדברי בית המשפט, על אף שמשך הטיול לא התקצר בפועל, וחיים לא שב לארץ בטרם עת, לא הייתה לו כל אפשרות מעשית, זולת להישמע להוראות הרופא, להישאר על האנייה וכך ממילא לא היה יכול למלא אחר תנאי הפוליסה.
 
לפיכך, פנה בית המשפט לכללי הפרשנות בביטוח, וקבע, בהסתמך על פסק הדין בע"א 613/83 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' "מדינת הילדים" בע"מ, כי כאשר ניתן לקיים שתי משמעויות שונות להוראות הפוליסה, יש להעדיף את המשמעות אשר מיטיבה עם המבוטח, ככל שהפוליסה נוסחה על ידי הצד השני, ולא ניתן, על פי רוב, לשאת ולתת על תנאיה.
 
וביישום הכלל הנ"ל, ציין בית המשפט, כי מכיוון שקיימים טעמים ורציונאליים הן לגישת "כלל", לפיה ללא שניתן להתנות את הכיסוי הביטוחי בכך שהמבוטח ישוב ארצה בטרם עת, לא ניתן לדעת את מידת הפגיעה בטיול, והן לגישתו של חיים, אשר לא היה יכול להחליט בעצמו על חזרתו לארץ, הרי שיש להעדיף את גישת המבוטח על פני גישת המבטחת, ולפרש את המונח "קיצור טיול" בהרחבה, גם לגבי ההסתגרות בחדר בשל המחלה.
 
בנוסף טענה "כלל", כי תנאי "קיצור טיול" מהווה תנאי לחבותה, אולם ככזה יש לבוחנו בהתאם לסעיף 3 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981, לפיו יש לציין כל תנאי לגבי החבות או היקפה בהבלטה מיוחדת, או לפרטו בסמוך לנושא אליו התנאי מתקשר (להלן: "סעיף 3").
 
בית המשפט הפנה לספרו של י. אליאס "דיני ביטוח" (כרך א'), בעמ' 335, לפיו מטרת סעיף 3, היא להגן על ציבור המבוטחים מפני הגבלות נסתרות, ועל כן יש לקרוא את הסעיף כמטיל את שתי החובות במצטבר, קרי הן מיקום התנאי ליד הנושא הרלוונטי והן ציונו בהבלטה מיוחדת.
 
אשר על כן, ולאחר שעיין בית המשפט בתנאי הנ"ל, נקבע שהוא אינו מובלט כנדרש (על אף שמוקם כנדרש), ועל כן, בהתאם לסעיף 3, "כלל" אינה רשאית להסתמך עליו כדי להיפטר מחבותה.
 
 

עודכן ב: 13/04/2009