בבית משפט השלום בפתח תקווה נדונה תביעתה של טובה מוראדי (להלן: "טובה"), כנגד בנה ציון מוראדי (להלן: "ציון"), אריה חברה לביטוח בע"מ ואבנר אגוד לנפגעי רכב בע"מ, שיוצגו על ידי עו"ד אורלי נטר.

פסק הדין ניתן מפי כבוד השופט נחום שטרנליכט, ודן בזכאותה של טובה לפיצויים מכוח חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: "החוק"), בגין פגיעה שנגרמה לה לאחר שיצאה מהרכב בו נהג ציון, או אז נסגרה דלת הרכב על אצבעה של טובה (להלן: "התאונה").

המחלוקת סבה סביב השאלה אם בעת קרות התאונה, יציאתה של טובה מהרכב הייתה חלק ממהלך הנסיעה (של סיום הנסיעה), או שביקשה להישאר במקום ולשוחח עם בנה ובעלה המנוח, ללא כל קשר למהלך הנסיעה ותוך כדי ניצול הרכב כ"מקום מפגש משפחתי".

לפיכך פנה בית המשפט לבחון אם עמדה טובה בנטל המוטל עליה להוכיח שמדובר בנסיבות המהוות תאונת דרכים, כמשמעות החוק.

טובה טענה, כי בתום הנסיעה, במהלך צאתה מהרכב נשענה על משקוף דלת הרכב, וכך ארעה התאונה.

כן טענה, כי הואיל ובנה ציון נכה, הוא אינו נוהג לעלות לבית ההורים, ומשכך בתום הנסיעה נשארו לשוחח מחוץ לבית, אולם מחקירתה לא הובהרו הנסיבות שהובילו לתאונה – האם נשארה ברכב לשיחה ואז יצאה, או שקודם יצאה מהרכב ורק אז נשארה לשיחה ואירעה התאונה.

מבין העדויות אף עלה, כי בשל נכותו של ציון, היו טובה ובעלה המנוח נוהגים לצאת מביתם, ולפגוש את ציון ברכב כשהיה בא אליהם.

אשר על כן קבע בית המשפט, כי לא הורם הנטל להוכיח שהתאונה אירעה כאשר יצאה טובה מהרכב, מיד בתום הנסיעה.

בנוסף, על פי תמלילי קלטות החקירה של חוקר הביטוח, שנשלח לביתה של טובה לאחר התאונה, עלתה גרסה לפיה ציון לא הסיע את הוריו בטרם התרחשה התאונה, אלא הגיע לביקור, והוריו יצאו לפגוש בו מחוץ לרכב.

על פי ההגדרה הבסיסית בסעיף 1 לחוק, תאונת דרכים נגרמת עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה, ועל כן נדרש בית המשפט לבחון אם היציאה של טובה מהרכב הייתה בגדר "שימוש ברכב מנועי", בהתאם להגדרת מונח זה בהמשך סעיף 1 לחוק.

בית המשפט ציטט מפסק הדין בע"א 1042/00 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ’ שושי, שם פורשה ההגדרה למונח "שימוש ברכב מנועי" לגבי מצב בו נפגע אדם שנמצא ברכב חונה (במקום מותר), ונקבע שהימצאות ברכב, כשלעצמה, אינה מהווה תאונת דרכים כמשמעות החוק.

מכאן הסיק בית המשפט, ששימוש ברכב חונה, אינו בגדר "שימוש ברכב מנועי", ולכל הפחות אינו "שימוש למטרות תחבורה".

כן ציין בית המשפט מקרה, בו מעד אדם ונפגע בעת שנכנס למשאית על מנת לקחת מצית לסיגריות, ברע"א 8548/96 פדידה נ’ סהר חברה לביטוח בע"מ, אך נפסק שלא מדובר בתאונת דרכים לפי החוק, שכן נפילתו לא הייתה חלק מה"סיכון התעבורתי".

לפיכך פסק בית המשפט, כי הירידה של טובה מהרכב "לא ארעה לשם מטרת תחבורה", ועל כן התאונה נגרמה בשל סיכון שאינו "סיכון תעבורתי".

לסיכום פסק הדין, נקבע, שהשימוש שעשתה טובה ברכב לא היה למטרות תחבורה, ובכל מקרה ללא קשר למתחם הסיכון התעבורתי, הנוצר, לדברי בית המשפט, בשל "הובלת אנשים ממקום למקום", ועל כן לא מדובר "בתאונת דרכים" כהגדרתה בחוק, והתביעה נדחתה.

מאת עו"ד ג’ון גבע.


עודכן ב: 13/04/2009