בבית משפט השלום בתל אביב נדונה תביעתו של ניקול מלוביצ’קו (להלן: "התובע"), שיוצג על ידי עו"ד דרור וידוצ’ינסקי, כנגד א. דורי חברה לעבודות הנדסיות בע"מ, שיוצגה על ידי עו"ד שבת לוי, ואח’ (להלן: "הנתבעים"). פסק דין חלקי והחלטה ניתנו בדצמבר 2008, מפי כבוד השופט יחזקאל הראל.

התביעה הוגשה בגין פגיעת התובע מחפץ שנפל על ראשו, בעת שניקה בטון שניתז על המשאית עימה עבד בפריקת בטון למיכלים ייעודיים באתר בניה (להלן: "התאונה", "המשאית" ו"האתר").

לטענת חלק מהנתבעים (מעבידתו של התובע ומבטחתה), התאונה מהווה "תאונת דרכים", כמשמעות חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: "החוק"), בהתאם לחזקה המרבה בסעיף 1 לחוק להגדרת מונח זה – "מאורע שנגרם עקב ניצול הכוח המיכני של הרכב...". מאידך טוענים התובע והראל חברה לביטוח בע"מ, שיוצגה על ידי עו"ד צבי יעקובוביץ, וצורפה לתביעה כמבטחת המשאית (להלן: "הראל"), כי מדובר באירוע, אשר החוק לא חל לגביו.

לטענת התובע ו"הראל", החפץ שפגע בראש התובע היווה "גורם זר", שמעורבותו הייתה לא שכיחה בנסיבות עבודת התובע בעת התאונה באתר. התובע ו"הראל" הסתמכו, לעניין זה, בין היתר על רע"א 10721/05 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ’ אבראהים יונאן ואח’. בפסק דין זה נקבע, כי תאונות אשר נגרמו כתוצאה מגורמים שאינם קשורים, מעצם טבעם, לסיכון התחבורתי, לא ייחשבו כ"תאונת דרכים" על פי החוק, אולם עדיין נותר לבדוק את מידת שכיחות הופעתם בנסיבות העניין.

לעניין מעורבות החפץ שפגע בתובע, ציין בית המשפט את ההתאמה שבוצעה בדנ"א 9634/06 חברת זלמן בראשי ואחיו בע"מ נ’ אליהו חברה לביטוח בע"מ, בין מבחן "הגורם הזר המתערב" לבין משטר האחריות המוחלטת מכוח החוק (להלן: "פרשת בראשי").

בהתאם לפרשת בראשי יש לבחון האם הגורם הזר הינו "חלק אינטגראלי מהסביבה התעבורתית", וכן את מידת שכיחות מעורבות הגורם הזר בזירת התאונה (האתר).

על פי פרשת בראשי ניתן לראות כ"תאונת דרכים" גם אירועים בהם מעורב גורם שאינו זר לגמרי לזירת התאונה, על אף ששכיחות הופעתו נמוכה, ומנגד אירועים בהם הגורם אכן זר לזירת התאונה אך שכיחות הופעתו בה גבוהה.

לדברי בית המשפט, התנאים הנדרשים להוכחה במקרים מסוג זה, הינם בהצטבר שני התנאים הבאים: (1) קשר בין הגורם הזר לבין הסביבה התעבורתית; ו-(2) שכיחות שונה לקרות האירוע, בהבחנה בין הסביבה התעבורתית לבין סביבה אחרת.

בענייננו קבע בית המשפט, שאין קשר בין נפילת החפץ שפגע בתובע לבין האתר, וכן כי שכיחות נפילת החפץ באתר אינה גבוהה ביחס לסביבה אחרת, שלא ניתן לנסוע בה. לפיכך נפסק, ששני התנאים הנ"ל לא מתקיימים לגבי התאונה.

אשר על כן פסק בית המשפט, כי לא מתקיים קשר סיבתי בין נפילת החפץ לבין השימוש התחבורתי במשאית, ובהתאם נדחתה התביעה כנגד "הראל".

לדברי בית המשפט, הסיכון לנפילת החפץ באתר, אינו "סיכון האורב דווקא למשתמשים ברכב", וכי הוא אינו "סיכון הטמון בייעודה התחבורתי של המשאית", ובכלל זה לא מדובר ב"תאונת דרכים", כמשמעה בחוק.

מאת עו"ד ג’ון גבע.


עודכן ב: 13/04/2009