כתב כיסוי זמני בביטוח חובה חייב לציין במפורש מהו מועד הכיסוי

בבית משפט המחוזי בחיפה נדונה תביעתם של חיים חימו (להלן: "חיים") ואח’, כנגד המגן חברה לביטוח ואח’, בגין תאונת דרכים בה נפגע חיים, עת נהג ברכב חלופי שקיבל מהמוסך שבבעלות חלק מהנתבעים (להלן: "התאונה", "הרכב" ו"המוסך").

בדצמבר 2008 התקבלה החלטת ביניים, מפי כבוד השופט סגן הנשיא שמואל ברלינר, בנושא תוקף כתב כיסוי ביטוח זמני שהוצא לרכב (להלן: "הכיסוי הזמני").

הכיסוי הזמני הוצא לתקופה שהסתיימה בשבת בחצות, ואילו התאונה אירעה ביום ראשון שלאחריו, כאשר נסע חיים להחזיר את הרכב. לפיכך, נדרש בית המשפט להחליט מי ישא בחבות לפיצויים מכוח חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 – האם חברת הביטוח שהוציאה את הכיסוי הזמני, או "קרנית".

בהתאם להוראות פקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], תש"ל-1970, האוסרת הן שימוש ברכב והן להתיר לאדם אחר להשתמש בו ללא פוליסת ביטוח חובה, ולכל הפחות ללא כיסוי ביטוחי זמני, לתקופה של עד חודש, קבע בית המשפט, שכתב הכיסוי הזמני, המשמש תעודת ביטוח זמנית, אינו עומד בפני עצמו, אלא "מהווה צעד ראשון לקראת עריכת פוליסה והוצאת תעודת ביטוח המחילים עצמם רטרואקטיבית...".

משמע, מבלי שמדובר במקרה חריג של התקשרות עם מבטח לפרק זמן הנקוב בכיסוי הזמני בלבד, המשתמש ברכב יכול לצפות, לדברי בית המשפט, כי פוליסת ביטוח חובה תקפה לשנה, אכן תופק. בענייננו נקבע, שלא הובאו עדויות להסביר שאכן מדובר במקרה חריג כאמור.

לדברי בית המשפט, כתב הכיסוי הזמני לא נערך כדרישת תקנות ביטוח רכב מנועי (תעודת ביטוח), תש"ל-1970, הואיל ובין היתר לא צויין "מועד תחילת הביטוח", לא נכלל אישור המבטח כי הפוליסה הרלוונטית לכיסוי הזמני "מוצאת לפי הוראות הפקודה", ולא נרשם "תאריך פקיעת הביטוח", אלא כי יפקע תוך 7 ימים ממועד תחילת הביטוח.

אשר על כן קבע בית המשפט, כי לא ניתן היה להסיק חד משמעית מהו מועד פקיעת הביטוח לפי הכיסוי הזמני. לא זו אף זו, לדברי בית המשפט יש לשער, שהפרמיה חושבה לפי 7 ימים מלאים, ועל כן אין להתחשב ביום הראשון שבו הוצא הכיסוי הזמני וגם ביום האחרון לעניין פרק הזמן המכוסה, אלא יש להאריך את הכיסוי עד לסוף היום ה-7 של התקופה, דהיינו חצות של יום ראשון.

בית המשפט תמך את דעתו בהוראת סעיף 10(א) לחוק הפרשנות, תשמ"א-1981, הקובעת שאין להתחשב ביום שממנו מתחילה תקופה קצובה בימים או שבועות, וכן בסעיף 10(ג), הקובע שאין להחשיב ימי שבת כאשר מדובר ביום האחרון לתקופה.

כן נקבע, כי לעניין תעודות ביטוח, ניתן ללמוד מראיות חיצוניות לגבי נסיבות עריכת הביטוח ומטרתו, וככל שמהן נלמדת כוונת הצדדים לביטוח, הכוונה תגבר על הפרטים הרשומים בתעודה. בנושא זה נקבע, כי "האינטרס הסביר" של המבוטח הוא שיינתן לו פרק זמן, כך שלכל המאוחר יוכל בסיומו לדאוג לעריכת ביטוח קבוע, ועל כן אין משמעות לסיום תקופת הכיסוי הזמני בשבת.

לפיכך החליט בית המשפט, כי הכיסוי הזמני תקף עד לחצות יום ראשון, ועל כן כולל גם את יום התאונה.

מאת עו"ד ג’ון גבע.