בבית משפט המחוזי בנצרת נדון ערעורו של טאטור גסאן (להלן: "המבוטח"), כנגד סהר חברה לביטוח בע"מ (להלן: "סהר"). שמות עורכי הדין לא צויינו בפסק הדין.

פסק הדין ניתן בנובמבר 2008, מפי כבוד השופטים סגן הנשיא מנחם בן-דוד, אברהם אברהם ואסתר הלמן, ודן בשאלה אם במועדים הרלוונטיים הייתה למבוטח פוליסת ביטוח מקיף תקפה אצל "סהר", ואם כן, האם הוא זכאי לתגמולי ביטוח בגין נזקים שנגרמו לרכבו בתאונת דרכים (להלן: "הרכב" ו"התאונה").

בתאונה נגרם לרכב "אבדן מוחלט", ואולם תביעתו של המבוטח בבית משפט השלום לתגמולי ביטוח נדחתה, ככל שנפסק, שם, שבין המבוטח לבין "סהר" לא נכרת חוזה ביטוח למועד הרלוונטי לתאונה.

במשך השנתיים שקדמו לתאונה, היה הרכב מבוטח אצל "סהר", ובתום השנתיים ביקש המבוטח, באמצעות שליחת טופס שקיבל מ"סהר", להאריך את תקופת הביטוח בשנה נוספת (להלן: "הטופס"), כך שהשנה בה אירעה התאונה תיכלל בביטוח המחודש.

בתחתית הטופס, במקום הרלוונטי למילוי אופן החידוש המבוקש והשינויים המבוקשים, כתב סוכן הביטוח בכתב ידו "לחדש באותם תנאים...", ואף חתם בעצמו, בשמו ובשם המבוטח.

לטענת המבוטח, יש לראות בשליחת הטופס כ"הצעה" ובחתימת הסוכן (בשם המבוטח) על הטופס כ"קיבול ההצעה". לחלופין טען המבוטח, כי בהתאם לסעיף 9(ב) לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981, מכיוון ש"סהר" לא סירבה לחידוש הפוליסה, יש לראות ב"סהר" כמי שקיבלה את הצעת המבוטח. לחלופי חלופין טען המבוטח, ש"סהר" מנועה מלטעון כנגד תוקפו של חוזה הביטוח, הואיל ונתנה לו להבין שהביטוח הוארך כבקשתו.

אשר על כן, פנה בית המשפט לבחינת משמעותו המשפטית של הטופס (מסמך לחידוש הפוליסה), אם מדובר בהצעה או בהזמנה להציע הצעה. אם יימצא כי מדובר במקרה הראשון, הרי שבשליחת הטופס "סהר" נחשבה כמציעה ובחתימה על הטופס ביצע המבוטח קיבול, אזי ייקבע כי נכרת חוזה תקף במועד התאונה. מאידך, אם יימצא כי מדובר במקרה האחרון, הרי שבמשלוח הטופס הזמינה "סהר" את המבוטח להציע לה הצעה לבטחו, אולם ללא שהיה "קיבול" מצידה.

לדברי בית המשפט, תוכנו של הטופס מעיד עליו כ"תזכורת של המשיבה [- "סהר"] למערער [- המבוטח], לפיה תקופת הביטוח עומדת לפוג". דהיינו, הצעה מצידה של "סהר", כי המבוטח יפנה אליה בבקשה לחידוש הפוליסה. כן ציין בית המשפט, כי בלשון הטופס נכתב "נשמח לקבל בקשתך לחידוש הפוליסה...", להבדיל מלשון של התחייבות מפורשת.

בהתאם נפסק, כי הטופס מהווה הזמנה להציע הצעות, וכי "סהר" מעולם לא התחייבה לקבל את הצעתו של המבוטח להאריך את תקופת הביטוח.

הודגש, כי במסגרת הטופס הודיעה "סהר" במפורש שאינה מתחייבת לחדש את הפוליסה, אם תגיע אליה בקשה כאמור (שליחת הטופס חזרה ל"סהר", חתום בידי המבוטח). דהיינו, להצעתו של המבוטח, כי "סהר" תחדש עבורו את הפוליסה שהייתה ברשותו עובר לתאונה, לא בוצע "קיבול", וממילא לא היה הטופס כהצעה מטעם "סהר", כך שאין לראות במבוטח כמי שביצע "קיבול" לצורך כריתת חוזה הביטוח.

לעניין סעיף 9(ב) הנ"ל נפסק, שבכך ש"סהר" כתבה בטופס במפורש, כי אינה מתחייבת לקבל את הצעתו של המבוטח, להארכת תקופת הביטוח, אם אכן תבוא אליה הצעה כאמור, היתנו הצדדים על תחולת הסעיף, ועל כן גם טענה זו נדחתה.

בית המשפט דחה בנוסף גם את הטענה לפיה מנועה "סהר" מלטעון כנגד תוקפו של חוזה הביטוח, וזאת מכיוון שבנסיבות העניין, לא קיים המבוטח את דרישות המיגון הרלוונטיות, כפי שהעבירה אליו "סהר", ועל כן כלל לא הוצאה למבוטח פוליסה למועד התאונה.

לסיכום, הערעור נדחה, ונפסק שבמועד התאונה לא נכרת בין הצדדים חוזה ביטוח תקף.

מאת עו"ד ג’ון גבע.


עודכן ב: 13/04/2009