התובעים, פנסיונרים ואורחי מועדון ברידג', אשר יוצגו ע"י עוה"ד רונית שאולי-ברנאי, הצטרפו לטיול שאורגן ע"י המועדון לאזור ציריך וסביבתה שהסתיים במילאנו. השטיח המעופף שימשה כסוכנת הנסיעות והנפיקה את כרטיסי הטיסה ואת שוברי האירוח בבתי המלון. כמו כן שלחה השטיח המעופף מלווה מטעמה לטיול.
התובעים בקשו ממנהל מועדון הברידג', כי תינתן להם האפשרות להישאר בעיר מילאנו למשך מספר ימים נוספים ולחזור משם ארצה בגפם. מנהל מועדון הברידג' בדק את הנושא עם השטיח המעופף וחזר אל התובעים עם הסכמת השטיח המעופף לתוספת ימים וחזרה ממילנו בתוספת תשלום .
ברם, כשהגיעו התובעים לטיסה היעודה באישון לילה בשדה התעופה במילאנו, הסתבר להם כי אין כלל טיסה כזו. בצר להם, נאלצו התובעים לכתת רגליהם בין חברות התעופה השונות, ואך במזל נמצא להם מקום פנוי בטיסה הקרובה בחברת אליטאליה. התובעים שילמו בגין הטיסה מחיר מלא, בסך 957.36 יורו לכל אחד ובתוספת של 90 יורו שכר טרחה.
לאחר בירור הסתבר לתובעים כי הטיסה שיועדה להם יצאה מורונה ולא ממילאנו, כמובטח.
כב' השופט יאיר דלוגין מבית המשפט השלום בתל אביב, קיבל את תביעתם של התובעים וקבע כי חברת השטיח המעופף התרשלה כלפי התובעים בכך שהנפיקה כרטיס טיסה לא ברור שהכתוביות שלו השתמעו לשתי פנים. במקום להפריד בין יעד הנחיתה במילאנו ויעד החזרה מורונה, רשומים שני יעדים אלה אחד ליד השני ברובריקה שכותרתה "from"
גם מנהל מועדון הברידג', בעדותו , העיד כי נאמר לו כי חזרתם של התובעים תהיה ממילאנו , מקום שם גם נמצא להם מלון ליתרת הימים.
בנתחו את אחריות הנתבעות על פי מבחני חובת הזהירות המושגית והקונקרטית קובע כב' השופט דלוגין בפסק דינו התקדימי כי מארגני טיולים, כמו הנתבעים, וכן גם סוכני נסיעות, כמו השטיח המעופף, חבים חובת זהירות מושגית ללקוחותיהם, ובמקרה שלפנינו מועדון הברידג' חב חובת זהירות קונקרטית לוודא שהנוסעים יודעים מהיכן הם חוזרים לישראל והשטיח המעופף בשל עצם ארגון הטיול עבור משתתפי החוג ומשלוח מדריך מטעמה.
ובאשר לחובת הזהירות הקונקרטית- קובע כב' השופט כי המארגן מטעם מועדון הברידג' אחראי בכך שהטעה את התובעים, שלא בכוונה, כמובן, בכך שמסר להם כי הטיסה יוצאת ממילאנו, מבלי לבדוק את העניין, וביודעו כי התובעים נותנים בו את אמונם.
ואילו חברת השטיח המעופף הפרה את חובת הזהירות כלפי התובעים בכך שכרטיסי הטיסה שהנפיקה אינם ברורים. יתרה מזו, היא הפרה את חובתה כסוכנת נסיעות המעוגנת בתקנה 2(א) לתקנות שירותי תיירות(חובת גילוי נאות) התשס"ג-2003 ליתן מידע בכתב בכל הנוגע לשירותים הניתנים במסגרת חבילת התיור מאחר ולא סיפקה לתובעים כל מידע לגבי שלושת הימים האחרונים לשהותם בטיול.
יודגש כי בית המשפט לא קיבל את טענת נציגת השטיח המעופף אשר טענה כי שדה התעופה של מילאנו או של ורונה הם אותו שדה תעופה מכיוון שהמרחק ביניהם הינו רק שעתיים . לא יעלה על הדעת, מציין השופט, כי סוכן נסיעות יראה בחזרה משדה תעופה מרוחק שעתיים משדה תעופה אחר כ"אותו שדה תעופה".
כן הצהירה עדת השטיח המעופף כי לא ניתן לציין על הכרטיס במדויק היכן יוצאת הטיסה שכן החברה עוסקת בעשרות לקוחות ביום. הצהרה זו לא התקבלה על ידי השופט, אשר ראה בה רשלנות מובהקת ביחס לצרכני הטיסות.
נקבע כי יש לייחס לתובעים רשלנות תורמת בשיעור של 20%, שכן הם לא אשררו את טיסתם חזרה. לדברי השופט: " לו אשררו התובעים את טיסתם חזור, סביר בעיני כי הייתה מתגלה טעותם".
נפסק, כי יש לפצות את התובעים בסך של 8,768 ש"ח (שהם 80% מעלות כרטיסי הטיסה שרכשו בשדה התעופה במילאנו
כן חייב את השטיח המעופף לשאת בשכר טרחתם של התובעים והוצאות משפטם.
פורסם בנבו ת.א. 016105/07 (שלום תל אביב) יהודה ברנאי נ' לידור