בית משפט השלום בחיפה קיבל תביעה של מורה למדעים שנפצעה בדרכה לעבודה לפני כתשע שנים, ופסק כי עיריית חדרה אחראית לפציעתה. המורה סבלה משבר בכף רגלה הימנית לאחר שמעדה בשל חפירה בכביש בדרכה לבית הספר שבו לימדה.

 

נקבע כי העירייה תפצה את המורה בסכום של כ-51,700 שקלים, לאחר שהוכח כי התרשלה בתפקידה לשמור על תקינות הכביש. זאת שהשופט ייחס לנפגעת אשם תורם בשיעור 15%, בשל העובדה שחצתה את הכביש במקום שאינו מיועד לכך ולא הבחינה בחפירה.

 

העירייה תיקנה את המפגע רק בעקבות פנייתה של המורה לאחר שנפצעה

 

המקרה התרחש בשנת 2016, כאשר המורה הגיעה לבית הספר ברכבה וחנתה ממול לבית הספר. כשחצתה את הרחוב והתקרבה למדרכה, היא מעדה על חפירה לא מסומנת בכביש ושברה את כף הרגל.

 

המורה הצליחה להוכיח את גרסתה באמצעות תיעוד מצולם של החפירה ועדויות שתיארו את המקרה. כמו כן נמצא כי כמה חודשים לאחר התאונה, היא פנתה לעירייה ודיווחה על המפגע, וכי רק לאחר מכן המקום תוקן כראוי.

 

השופט מצא את עדותה מהימנה וקיבל את גרסתה לנסיבות התאונה. בפסק דינו קבע כי העירייה התרשלה בתחזוקת הכביש במקום הומה אדם המשרת תלמידים, מורים והורים. השופט ציין כי חובת הפיקוח וההשגחה של העירייה במקום ציבורי כזה היא חיונית ומשמעותית יותר מאשר באזורים אחרים.

 

עוד הוסיף השופט כי העירייה הסתמכה באופן מוחלט על תלונות תושבים ולא ביצעה סיורי פיקוח יזומים לאיתור מפגעי בטיחות, וכי רק לאחר התאונה ובעקבות פניית התושבים, הותקן במקום מעבר חצייה.

 

השופט הדגיש כי העירייה אחראית על תחזוקה תקינה של רחובות ושטחים ציבוריים, כולל איתור מפגעים ותיקונם, וקבע כי במקרה זה אחריות העירייה הייתה משולשת: אי פיקוח נאות על מצב הרחוב, אי איתור החפירה המסוכנת, ואי התקנת מעבר חצייה.

 

חיזוק נוסף לרשלנות העירייה נמצא בעובדה שבאזור הכניסה לבית הספר לא היה מעבר חצייה בזמן התאונה, והקרוב ביותר היה במרחק של כ-250 מטרים. מצב זה, לדברי השופט, הזמין את באי המקום לחצות את הרחוב במקומות לא מוסדרים, וחשף אותם לסיכונים מיותרים.

 

העירייה טענה כי החפירה לא הייתה בולטת מספיק כדי להוות מפגע, אך בית המשפט קבע כי בכניסה לבית ספר, כל שיבוש בכביש מהווה סיכון משמעותי.

 

אילו נזקים נגרמו למורה בעקבות פציעתה?

 

הנפגעת סבלה משבר בכף רגל ימין, ורגלה הייתה נתונה בגבס שהגביל את תנועתה והקשה עליה לתפקד בחיי היומיום. בחודשים הראשונים לאחר התאונה היא התניידה בכיסא גלגלים ונזקקה לעזרה מבני משפחתה בפעולות בסיסיות כמו רחצה והלבשה.

 

בעקבות הפציעה, המורה נעדרה מעבודתה תקופה של כחמישה חודשים. היא עברה טיפולי פיזיותרפיה במשך תקופה ארוכה והמשיכה לסבול מנפיחות בקרסול ובכף הרגל.

 

עד היום התובעת עדיין סובלת מכאבים בכף הרגל, במיוחד לאחר עמידה ממושכת, דבר המקשה עליה בעבודתה כמורה. השופט קבע כי לנכות שנותרה אצלה יש פן תפקודי משמעותי. הפגיעה, לדברי השופט, עלולה להשפיע על יכולתה להתמודד עם דרישות תפקידה בעתיד.

 

כיצד נקבע גובה הפיצוי המגיע למורה?

 

השופט קבע כי יש לייחס לתובעת אשם תורם בשיעור 15%, בשל העובדה שלא הבחינה בחפירה וחצתה את הרחוב במקום לא מוסדר. עם זאת, השופט סירב לקבל את טענת העירייה לאשם תורם בשיעור 60%, בנימוק שמדובר ברחוב קטן ולא סואן, והמעבר הקרוב היה במרחק רב.

 

סך הנזק שנקבע עמד על 201,627 שקלים, הכולל פיצוי עבור כאב וסבל, הפסדי שכר בעבר ובעתיד, עזרת הזולת והוצאות רפואיות שונות.

 

מכיוון שהמורה קיבלה כבר תגמולים מהמוסד לביטוח לאומי בסכום של 226,289 שקלים, העולה על הפיצוי שנקבע, חל במקרה זה סעיף 330(א) לחוק הביטוח הלאומי. על פי סעיף זה, זכאית המורה ל-25% מסך הפיצויים המגיעים מהעירייה למוסד לביטוח לאומי ולתובעת כאחד, שהם 51,705 שקלים.

 

יש לך שאלה?

פורום תאונת עבודה

 

המוסד לביטוח לאומי יקבל מהעירייה סכום של 155,115 שקלים כהחזר על התגמולים ששילם למורה במהלך השנים.

 

בנוסף לפיצויים, חויבה העירייה לשלם לתובעת שכר טרחת עורך דין בסכום של 12,500 שקלים, ולמוסד לביטוח לאומי שכר טרחה של 25 אלף שקלים.

 

ת"א 49419-07-23