בפסק דין שניתן לאחרונה בבית משפט השלום בתל אביב יפו, חייב בית המשפט את משרד החינוך לפצות תלמידה שנפצעה במהלך שיעור התעמלות. התלמידה, שהייתה בת 12 וחצי בעת האירוע, שברה את קרסול רגלה השמאלית כתוצאה מתרגיל ריצה שבוצע מחוץ לשטח בית הספר.
התאונה אירעה בשנת 2013, כאשר המורה הנחתה את התלמידות לבצע תרגיל ריצה באלכסון זו מול זו, דבר שהביא להתנגשות בין התלמידות ולפציעתה של התובעת. השופט הבהיר את אחריותם של מוסדות החינוך בתכנון ובפיקוח על פעילויות ספורט, וקבע כי התרגיל שניתן לתלמידות על מדרכה מרוצפת מחוץ לבית הספר היווה סיכון לא סביר.
נסיבות התאונה: ריצה מסוכנת על מדרכה מרוצפת
התאונה התרחשה מחוץ לחטיבת הביניים שבה התחנכה הילדה. המורה לחינוך גופני העבירה את השיעור על המדרכה שמחוץ לשער בית הספר, באזור המרוצף באבנים משתלבות. לפי עדויות התלמידה ועדת ראייה, המורה חילקה את הבנות לקבוצות והורתה להן לרוץ בקווים אלכסוניים מצטלבים, כך שכל קבוצה רצה לכיוון הקבוצה הנגדית.
במהלך הריצה, רגליה של הילדה הסתבכו ברגלי תלמידה אחרת שרצה מולה, דבר שגרם לנפילתה ולפציעתה. השופט הדגיש כי עצם קיום השיעור מחוץ לכותלי בית הספר הגביר את רמת הסיכון לתלמידות.
בית המשפט: משרד החינוך מחויב לוודא שפעילות ספורטיבית לא תסכן את התלמידים
במהלך הדיון המשפטי התגלעה מחלוקת בין התלמידה למורה. בעוד התובעת טענה שהמורה הנחתה אותן לרוץ בקווים אלכסוניים, המורה טענה שהתלמידות רצו בקווים ישרים.
השופט העדיף את גרסת התלמידה, שנתמכה בעדות חברתה לכיתה. לעומת זאת, בגרסת המורה נמצאו סתירות, היות שבדוח התאונה צוין כי התלמידה מעדה, ורק בעדותה הודתה כי התובעת נתקלה בתלמידה אחרת.
השופט הקדיש תשומת לב לדוח התאונה שהציג משרד החינוך, ומצא בו פגמים שהשפיעו על קביעת האחריות. הדוח תיאר את התאונה כ"נפילה", ולא הזכיר התנגשות עם תלמידה אחרת. יתרה מכך, הדוח ציין שהאירוע התרחש באולם ההתעמלות, בניגוד לעובדה המוסכמת שהשיעור התקיים מחוץ לבית הספר.
השופט קבע כי על משרד החינוך מוטלת חובת זהירות לשלומם של תלמידי בית הספר, ובמקרה זה, חובת זהירות להבטיח שפעילות במהלך שיעור ספורט לא תהיה מסוכנת.
השופט קבע כי התרגיל שהנחתה המורה לבצע יצר סיכון גלוי וברור לפציעה, וכי מדובר בסיכון לא סביר שמורה להתעמלות עם הכשרה מקצועית וניסיון הייתה צריכה לצפות ולמנוע. לכך הוסיף השופט שגם לו הייתה מתקבלת גרסת המורה, עדיין היה מדובר בהתנהלות רשלנית בכך שהורתה לכל הקבוצות לרוץ יחד מבלי לשמור על מרווח בטיחות.
כיצד השפיעה הפציעה על חיי היומיום והמשך לימודיה של התלמידה?
התלמידה פונתה לבית החולים, שם אובחן שבר בקרסול רגלה. היא עברה ניתוח בהרדמה כללית לשחזור השבר וקיבוע בגבס. בהמשך עברה ניתוח נוסף. רגלה הייתה מקובעת במשך חמישה שבועות, והיא נאלצה להיעזר בקביים. בתקופה זו נזקקה לעזרה צמודה מהוריה בפעולות יומיומיות. גם לאחר הסרת הגבס המשיכה התובעת להזדקק לעזרה. כיום, כעבור כ-11 שנים, היא עדיין סובלת ממגבלה קלה בתנועות הקרסול.
במסגרת ההליך המשפטי הוגשו חוות דעת רפואיות מטעם שני הצדדים, כאשר מומחה התובעת קבע נכות של 10%, בעוד מומחה הנתבעת טען כי לא נותרה כל נכות. רופאה מומחית שמונתה מטעם בית המשפט הכריעה כי נותרה לתובעת נכות צמיתה בשיעור 5% עקב נפיחות קלה, רגישות והגבלת תנועה.
חישוב הפיצויים: נכות קלה אך משמעותית לצעירה בתחילת דרכה
השופט התייחס לכמה ראשי נזק בהתחשב בגילה הצעיר של התובעת ובעובדה שהיא נמצאת בתחילת דרכה המקצועית, ופסק סכום פיצויים גלובלי של 130 אלף שקלים עבור הפסד השתכרות עתידי.
כמו כן כללו הפיצויים הפסד פנסיה וזכויות סוציאליות בסך של 16,250 שקלים, עזרה שקיבלה התלמידה מהוריה לאחר הפציעה בסכום של 10,000 שקלים, הוצאות רפואיות ונסיעות בסך 5,000 שקלים וכן פיצוי על כאב וסבל בסכום של 35 אלף שקלים.
יש לך שאלה?
פורום תאונות תלמידים וביטוח ילדים וסטודנטים ורשלנות מוסד חינוכי
בסופו של ההליך, חייב השופט את משרד החינוך לפצות את התלמידה בסכום כולל של 196,250 שקלים, בתוספת שכר טרחת עורך דין בסכום של כ-35 אלף שקלים והחזר הוצאות בסך של כ-7,000 שקלים נוספים.
ת"א 45708-08-18
.jpg)
