צעיר כבן 30 הורשע לאחרונה בבית משפט השלום בקריות בפגיעה בפרטיותה של צעירה שאחריה עקב באמצעות מכשיר מיקום. הוא התקין מכשיר GPS ברכבה של האישה לאחר שסירבה לחיזוריו, עקב אחריה במשך חודש ולבסוף פרץ לצימר שבו שהתה עם אדם אחר. מאחר ששבר את חלון הצימר, הוא הורשע גם בהיזק בזדון.
במסגרת גזר דינו ולמרות חומרת המעשים, בית המשפט החליט על עונש יחסית קל של עבודות שירות לתקופה של ארבעה חודשים, תוך התחשבות בעובדה שהייתה זו העבירה הפלילית הראשונה של הנאשם.
הנאשם החליט לעקוב אחר הצעירה שלא נענתה לחיזוריו, פרץ לצימר שבו הייתה, שבר את החלון ונפצע בידו
לפני כחמש שנים, הגבר והאישה התיידדו. הוא החל לחזר אחריה ואף הציע לה נישואין, אולם היא הבהירה שאינה מעוניינת בקשר רומנטי איתו. בהמשך, הוא התקין ברכבה מכשיר מעקב דיגיטלי שהעביר את מיקומו של הרכב לטלפון שלו בזמן אמת.
במשך חודש שלם עקב אחריה באופן כמעט יומיומי. המכשיר אפשר לו לדעת בכל רגע איפה היא נמצאת ולהופיע במקומות שבהם שהתה. לפחות פעמיים הוא הגיע לחוף הים בדיוק בזמן שהיא הייתה שם, דבר שעורר אצלה תחושות קשות של חוסר ביטחון ופלישה לפרטיות.
האירוע הסלים כעבור זמן מה, כאשר הצעירה הגיעה לצימר עם גבר. הנאשם גילה את מיקומה באמצעות מכשיר המעקב, ומיד נסע למקום. כשהגיע לצימר ניסה לברר עם בעל הנכס מה קורה שם, תוך שהוא טוען שחברה שלו נמצאת שם והוא רוצה לצלם אותה.
בעל הצימר ביקש ממנו לעזוב והוא אכן עזב, אולם החליט לחזור בערב, נכנס לחצר הצימר ללא רשות, והחל לדפוק בחוזקה על דלת הצימר. כאשר לא נענה, הוא שבר תריס וחלון זכוכית במכת אגרוף. מהניסיון לפרוץ דרך חלון הזכוכית הוא נפצע בידו ונזקק לטיפול רפואי.
האם מדובר בהתנהלות אובססיבית חמורה או בטעות חד פעמית של צעיר שלקח אחריות על מעשיו?
לאחר ההרשעה הופנה הנאשם לשירות המבחן כדי להעריך את מידת המסוכנות שלו ולקבוע המלצה לעונש. הוא טען בפני קצין המבחן שחשב כי מותר לו להתקין מכשיר מעקב ברכב מאחר שעזר לה לקנות את הרכב, ולא הבין שמדובר במעשה פלילי. אף על פי שלקח אחריות על מעשיו, הוא התקשה להבין למה צריך לפצות אותה ולא זיהה צורך בטיפול נפשי.
לאחר פתיחת ההליך הפלילי, הצעירה שאחריה עקב לא הגיבה לניסיונות שירות המבחן ליצור איתה קשר, ולא ניתן היה להעריך את מידת הנזק הנפשי או את רמת הפחד שלה מהנאשם. חוסר יכולתו של שירות המבחן להעריך את הסיכון שהגבר מהווה כלפיה הקשה על גיבוש המלצה עונשית ברורה בעניינו. בסופו של דבר, שירות המבחן נמנע מלהמליץ על עונש ספציפי ומסר את ההחלטה לשופטת.
הפרקליטות ביקשה להטיל עליו עונש חמור וטענה שמדובר בפגיעה קשה בערכים חברתיים בסיסיים. היא הדגישה את רמת התכנון המוקדם שהייתה כרוכה בהתקנת מכשיר המעקב ובמעקב הממושך, וציינה שהאישה לא הייתה בת זוגו של הגבר ושמעשיו מאפיינים אובססיביות קיצונית. לאור זאת, הפרקליטות ביקשה עונש של בין תשעה ל-18 חודשי מאסר בפועל, בנוסף לעונשים נלווים.
לעומת זאת, סניגורו של הגבר טען שמדובר בטעות של בחור צעיר שלקח אחריות על מעשיו. הוא הדגיש שתסקיר שירות המבחן היה חיובי יחסית ושאין לנאשם עבר פלילי. עוד טען הסניגור שחל עיכוב בלתי מוצדק בהגשת כתב האישום ושהנאשם כבר לא בקשר עם הנפגעת. לדבריו, העונש הראוי הוא מאסר על תנאי בלבד.
בקביעת העונש, השופטת הביאה בחשבון את חומרת המעשים מצד אחד ואת נסיבותיו האישיות של הנאשם מצד שני. היא קבעה כי מדובר באירוע אחד המורכב ממספר עבירות קשורות ולכן יש לקבוע עונש מאוחד, ומצאה שמדובר בפגיעה ממשית ביותר בפרטיות, שנבעה מהתנהגות אובססיבית של מי שלא הבין את חומרת מעשיו.
יש לך שאלה?
פורום נפגעי עבירה פלילית, קורבנות ופיצויים בגין עבירה פלילית
השופטת קבעה מתחם עונש של מספר חודשי מאסר הניתנים לריצוי בעבודות שירות עד 12 חודשי מאסר בפועל. בסופו של דבר היא החליטה על עונש של ארבעה חודשי עבודות שירות, שלושה חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים ותשלום פיצויים בסך של 3,000 שקל לנפגעת.
ת"פ 34908-01-23
(1).jpg)
