בית הדין הרבני האזורי בבאר שבע דחה לאחרונה בקשה של בני זוג בהליך גירושין, ולא הסכים לאשר הסכם גירושין שאינו מחייב את הגבר לשלם מזונות עבור ששת ילדיהם. במסגרת הסכם הגירושין, בני הזוג ביקשו זמני שהות שווים לילדים במשמורת משותפת, וחלוקת התשלומים עבור ילדיהם כך שכל אחד יכלכל אותם רק בזמן שהותם אצלו.
ואולם, דיין בית הדין קבע שמדובר בהסדר הנוגד את דין התורה, אשר מטיל חובת תשלום מזונות לילדים על האב. אף על פי שבקשתם נדחתה, בית הדין הבהיר שכל עוד ההורים מסכימים על ההסדר מרצונם החופשי, הם רשאים לנהוג כך בפועל.
האם הסכם גירושין יכול לכלול הסכמות על מזונות הילדים מבלי לחייב את האב בתשלום?
בני הזוג, הורים לשישה ילדים שהקטנה שבהם בת שלוש, הגיעו לבית הדין הרבני עם הסכם גירושין מוכן. ההסכם כלל סעיף שלפיו לא יוטל על האב חיוב מזונות כלל, ובמקום זאת כל אחד מההורים יישא בהוצאות הילדים בזמן שהותם אצלו. כאשר התבקשו ההורים לנמק את ההסדר, הם טענו שכיוון שזמני השהות של הילדים מחולקים באופן שווה בין שני ההורים, אין הצדקה להטיל חיוב מזונות דווקא על האב.
לטענת ההורים, ההסדר מבטא עקרון של חלוקה שווה של הנטל הכלכלי והוא נראה להם צודק וערכי. בני הזוג לא התייחסו במהלך הדיון לגובה הכנסותיהם או למצבם הכלכלי, ולא דנו בשאלה האם ההסדר המוצע בהסכם הגירושין אכן משרת את טובת הילדים. עיקר טיעונם התמקד בעקרון השוויון שלדעתם צריך לחול בין ההורים במשמורת משותפת.
דיין בית הדין שעסק בבקשתם הדגיש שמתן תוקף משפטי מחייב להסכם הגירושין פירושו הפיכתן של ההסכמות לפסק דין שאינו ניתן לערעור ושקשה מאוד לבטלו בעתיד. יסוד מתן התוקף נעוץ בחוקי המדינה, אך בית הדין הרבני חייב לשקול האם ההסכם המוצע תואם את עקרונות ההלכה.
הדיין ציין שזו לא הפעם הראשונה שבית הדין הרבני מתבקש לאשר הסכם הכולל מזונות שוויוניים, והבהיר כי בית הדין צריך לשמור על עקרונות ההלכה גם כאשר הצדדים מבקשים לסטות מהם. תפקידו של בית הדין הרבני הוא לוודא שהסכם הגירושין אינו סותר את היסודות הבסיסיים של דין התורה בתחום המזונות.
מהם היסודות ההלכתיים של חיוב במזונות ילדים?
במסגרת הדיון, פירט הדיין את עקרונות היסוד של חיוב המזונות על פי ההלכה. היסוד הראשון הוא שאין לחייב אב בתשלום מזונות לילדיו אם לא יישאר לו די למחייתו, כלומר יש להותיר לאב די צרכו למזונותיו ומגוריו.
היסוד השני והמרכזי הוא שחיוב המזונות מוטל על האב בלבד ולא על האם. על פי דין התורה, האב מחויב להעביר לידי האם את סכום צורכי הילדים בתקופה שהם שוהים אצלה בלבד, ולא עבור התקופה שהם שוהים אצלו.
הדיין ציין שפסיקת בתי המשפט האזרחיים בנושא מזונות שוויוניים, שהחלה בשנת 2017, סותרת את דין התורה ומתבססת על שיקולים זרים להלכה. לדעתו, גם הפסיקה הקודמת של בתי המשפט שחייבה את האב במזונות גם עבור הזמן שהילדים שוהים אצלו הייתה תמוהה וסותרת את ההלכה.
בסקירת מקורות הלכתיים לחריגים מהכלל, שעסקו במצבים שבהם האם נטלה על עצמה את מזונות הילדים. הדיין מצא כמה מקרים חריגים שבהם פוסקים אישרו הסדרים דומים, אך בכולם היו נסיבות מיוחדות.
הקטגוריה הראשונה כוללת מקרים שבהם טובת הילד הייתה השיקול המנחה, כאשר גורמים חיצוניים שדאגו לטובת הילד קבעו שעדיף שהאם תיקח על עצמה את תשלום המזונות. הקטגוריה השנייה כוללת מקרים שבהם האם קיבלה תמורה כספית או אחרת בעבור המזונות, כמו קבלת ממון במסגרת הנדוניה או תמורה אחרת.
בקטגוריה השלישית מדובר במקרים שבהם האם נאלצה לקבל על עצמה את החיוב כתנאי לקבלת הגט. הדיין הדגיש שבכל המקרים הללו היו נסיבות מיוחדות שהצדיקו את החריגה מהכלל ההלכתי, ובשום מקרה לא מדובר בוויתור על מזונות מתוך שיקולי שוויון.
מדוע הוחלט לדחות את הבקשה לאישור הסכם הגירושין?
לאחר בחינת המקורות וניתוח המקרה, החליט הדיין לדחות את בקשתם של בני הזוג ולא לתת תוקף משפטי לסעיף המזונות השוויוניים. הוא קבע שוויתור על מזונות בשם ערכים שוויוניים שאין יסודם בטובת הילדים סותר את ההלכה. לטעמו, טובת הילדים אינה עומדת לנגד עיני ההורים במקרה זה, אלא ערכים של שוויון שאין להם בסיס הלכתי.
יש לך שאלה?
הדיין הבהיר לבני הזוג שהסעיף לא יקבל תוקף של פסק דין אך יירשם בפרוטוקול הדיון כמשקף את הסכמות הצדדים. המשמעות היא שכל עוד ההורים מסכימים על ההסדר מרצונם החופשי, הם רשאים לנהוג כך בפועל, אך אם אחד מהם ירצה לשנות את ההסדר בעתיד, הוא יוכל לעשות זאת ולתבוע מזונות על פי דין התורה.
תיק 1520884/1
