לאחרונה אני נתקלת במקרים של הפרת הבטחת נישואין יותר ויותר בתחום עיסוקי , בכל מיני וריאציות.

 

והחלטתי לשתף אתכם ולתת לכם הצצה לעולם המשפט, וכיצד הוא בוחן הבטחות בין בני זוג , שניהלו מערכת יחסים זוגית כזו או אחרת – ומה המשקל שהוא נותן להבטחות מסוג זה.

 

יפית הכירה את רוני במסגרת עבודתה במפעל שם שימשה כמזכירה. רוני עבד כמנהל מחלקה והיה בתפקיד בכיר מיפית.

 

בתחילת היכרותם של הצדדים, יפית עדין הייתה רווקה ואילו רוני נשוי ואב לילדים. במהלך השנים יפית התחתנה ואף ילדה בן, כאשר הקשר בין הצדדים ממשיך.

 

מרבית חיי נישואיה של יפית, היא חייתה בנפרד מבעלה והמשיכה ביחסים ההדוקים עם רוני. יחסיים אינטימיים שנמשכו לאורך שנים.

 

רוני, פרנס את יפית , קנה לה מתנות ואף לבנה, החזיק במפתח דירתה והגיע לשם לעיתים תכופות.

 

בחלוף הזמן, רוני בעצמו עודד את יפית להתגרש מבעלה ואף מימן לה את עלויות שכירת שירותי עו"ד לצורך כך.

 

יתרה מזו, רוני אף הציע ליפית לוותר על מזונות בנה במסגרת ההליכים שניהלה כנגד בעלה תוך שהוא מבטיח לדאוג לכל מחסורה.

 

רוני גם הבטיח ליפית, שמייד עם גירושיה מבעלה גם הוא יתגרש מאשתו והשנים יבנו להם קן משפחתי.

 

יפית אכן התגרשה מבעלה אך רוני והבטחתו להתגרש מאשתו נותרו בגדר – הבטחה בלבד.

 

לאחר גירושיה של יפית היא הרתה לרוני וביצעה הפלה. לאחר ארבע הפלות אותן ביצעה יפית מרוני החליטה בפעם החמישית בה הרתה, להביא את הילד לעולם – ועל רקע זה ניתק רוני את הקשר מיפית.וחזר בו מהבטחתו להינשא לה.

 

עוד יש לציין כי במהלך הזמן בו ניסתה יפית להתנתק מרוני הוא סיכל כל ניסיון שלה להיפרד ממנו.

 

ביהמ"ש העליון קבע את הדברים הבאים:

 

ראשית, מאז שנות השישים חל שינוי ניכר בתפיסתו של הציבור את המוסר ואת תקנת הציבור.

 

בגישה החברתית ביחס לסיום קשרי נישואין ולתופעת הגירושין חלו תמורות משמעותיות.

 

ההלכה, שהייתה בעבר, כי הבטחת נישואין מצד אדם נשוי סותרת את תקנת הציבור והחשש של בתי המשפט בעבר לתת להבטחה שכזו מאדם "תפוס" תוקף תוך עידוד התנהגות לא מוסרית של גירושין – נפסלה כיום, בשל התמורה שחלה בחברה.

 

שנית, ההגנה על מוסד הנישואים לא תבוא בדרך של הקרבת זכויותיו של קרבן להפרת הבטחת נישואין. אין להטיל על הנפגע את מחיר התמיכה החברתית – משפטית במוסד הנישואין. זאת ועוד, יש להניח כאשר אדם נשוי המבטיח להתגרש ולהינשא לאחר - שקשר נישואיו רופף ממילא.

 

שלישית, לא ההכרה בהבטחת הנישואין היא אשר מביאה לפגיעה בקשר הנישואין , אלא קשר הנישואין הפגיע הוא אשר הביא לעריכת ההבטחה.

 

מתן חסינות לאדם נשוי , היוצר קשרים אינטימיים מחוץ למסגרת הנישואין תוך פיזור הבטחות , קשה לראות במה היא תורמת לביצור וייצוב מוסד הנישואין. האדם הנשוי , הבוחר בקשר בינאישי מחוץ לנישואין , עושה כן מרצונו החופשי , ואין הדבר צריך להשליך על המעמד המשפטי או על הזכויות של מי מבעלי הדין . הענקת פטור מאחריות חוזית לאדם שמפר הבטחת נישואין רק מחזקת את העוול שנגרם , מבלי לשרת תכלית חברתית אמיתית.

 

במובן מסוים , הפטור אף נותן הכשר להתנהגות זו (פיזור הבטחות שווא), באשר הוא מטיל את ההפסדים והסיכונים כולם על הצד השני.

 

רביעית, גם החובה לעמוד בדיבור ולקיים הבטחה מעוגנת בתקנת הציבור . יש להיזהר בבואנו לשלול תוקף מהסכם ולפטור צד מהתחייבות שנטל על עצמו.

 

מסקנה: בהחלט הפרת הבטחת נישואין , במקרים מסוימים, עשויה לחייב את המפר בתשלום פיצוי לצד הנפגע. יחד עם זאת, כמו בכל מקרה, יש לבדוק כל סיפור לגופו.

 


 


עודכן ב: 21/02/2011