על עורכי דין מוטלת חובת נאמנות כלפי לקוחותיהם וכלפי בית המשפט. משמעות חובה זו היא שעורך הדין נדרש לעשות כל שביכולתו על מנת לסייע ללקוח ולחשוף את האמת בפני בית המשפט, בכפוף למגבלות החוק. כאשר עורך הדין מפר חובה זו, יש לכך השלכות קשות. דוגמא לכך ניתן לראות בפסק הדין דנא.
יש לכם שאלה?
פורום נזיקין
פורום חוזה עבודה
פורום פלילי
במקרה דנן, בית המשפט דן בתביעות כספיות הדדיות של עורך דין ולקוחתו. על פי עובדות המקרה, התובע, עורך דין במקצועו, ייצג את הנתבעת בהליכים משפטיים אך בשלב מסוים, הושעה מחברותו בלשכת עורכי הדין. כאשר הנתבעת גילתה זאת, היא עזבה את התובע. לטענת התובע, הנתבעת חבה לו שכר טרחה עבור ייצוגה בתיקים שונים. מאידך, הנתבעת טענה שהתובע הפר את חובת הנאמנות כלפיה, התרשל בניהול התיקים וגרם לה נזקים ממוניים ולא ממוניים.
תוקפה של ההתקשרות בין הצדדים
השאלה הראשונה בה השופט נדרש להכריע הייתה האם התובע התחייב כלפי הנתבעת לטפל בכל ענייניה המשפטיים. לטענת התובע, הנתבעת שכרה את שירותי משרדו ולא אותו באופן אישי. על כן, הוא לא התבקש ולא הבטיח לטפל בה באופן אישי. מנגד, הנתבעת טענה ששכרה את שירותיו האישיים של התובע. השופט קיבל את גרסתה של הנתבעת בעניין זה. שכן, עדותו של התובע בבית המשפט לימדה על כך שהוא טיפל באופן אישי בענייניה של הנתבעת במשך שנים והוא היה עורך הדין הפעיל היחיד במשרדו. קרי, לא היה אדם אחר זולתו שיטפל בנתבעת.
הפרת חובת הנאמנות
הודגש שהנתבעת גילתה על השעיית התובע מחברות בלשכת עורכי הדין מצד ג'. כלומר, לא מהתובע עצמו. גילוי זה פגע באמונה של הנתבעת בתובע, בפרט לאור העובדה שהאחרון כלל לא חשף בפניה פרט זה והכחיש את נכונות הדברים כאשר נשאל על כך. השופט קבע שמכוח חובת הנאמנות שהוטלה על התובע כלפי הנתבעת, היה על הראשון להודיע על השעייתו לכל לקוחותיו, מיד לאחר קבלת ההחלטה בעניינו. שכן, בפרט זה היה בכדי להשפיע על החלטת הלקוחות האם להמשיך בהתקשרות עמו.
בנוסף, התובע נדרש להציג בפני הלקוחות את האפשרויות החלופיות שעמדו בפניהם בנסיבות אלו כגון מעבר לעורכי דין אחרים. מאחר והתובע לא פעל כך, הוא הפר את חובת הנאמנות שלו כלפי לקוחותיו והנתבעת בפרט. לאור האמור לעיל, השופט קבע שהתובע חב בפיצוי הנתבעת בגין הנזקים שנגרמו לה עקב הפרת חובת הנאמנות.
הנתבעת דרשה פיצוי בשווי הסכום אותו היא שילמה לעורך דין אליו פנתה לאחר סיום ההתקשרות עם התובע. השופט קבע שהנתבעת הייתה זכאית לחלק מהסכום שנתבע על ידה ולא לכולו. זאת מאחר והיא פנתה באופן מיידי למשרד עורכי דין אחר ולא אפשרה לתובע להקטין את נזקו בדרכים שונות. עם זאת, לאור העובדה שהתובע הוא שלא פעל כדין והפר את חובת הנאמנות, היה עליו לשאת בתוצאות מעשיו. בסופו של דבר, התובע חויב לשלם לנתבעת פיצוי בסך 50 אלף ₪.
תביעה לשכר ראוי
לטענת התובע, הוא היה זכאי לתשלום שכר טרחה עבור עבודתו טרם הפסקת הייצוג. מנגד, הנתבעת טענה שלאור הפרת חובת הנאמנות, הרי שהסכם שכר הטרחה הופר גם כן ולתובע לא קמה זכאות לתביעת שכר. השופט קבע שבהסכם שנחתם בין הצדדים, לא נאמר דבר באשר לזכאות התובע לשכר טרחה במצב של הפסקת הייצוג. עם זאת, לתובע זכאות לתשלום שכר מכוח סעיף 46 לחוק החוזים, שכן הוא העניק לנתבעת שירות.
אולם, כאמור לעיל, התובע הפר את חובת הנאמנות והזהירות כלפי הנתבעת ועל פי ההלכה המשפטית, מעילה בת עוולה לא תצמח זכות תביעה. קרי, אדם שחטא במעשיו, לא יכול לצאת מכך נשכר. אמנם, הלכה זו לא שוללת תשלום שכר התובע טרם הפרת החובה, אך לאור הנסיבות שגרמו לנתבעת להפסיק את ההתקשרות ואת הייצוג, השופט קבע שהראשון לא היה זכאי לשכר ראוי. כלומר, התובע הוא שנשא באחריות לתוצאות מעשיו ומחדליו ולא היה לו להלין אלא על עצמו. לאור האמור לעיל, התביעה לתשלום שכר ראוי נדחתה.
