|
בעניין: |
מדינת ישראל |
|
|
|
|
|
המאשימה |
|
|
נ ג ד
|
|
|
|
דור א
זיו פ |
|
|
|
|
|
הנאשמים |
גזר דין
העבירות בהן הורשעו הנאשמים
- הנאשמים הורשעו, ע"פ הודאתם, בהכרעת דין שניתנה ביום 11.01.09 טרם שמיעת הראיות בתיק, ולאחר קבלת הסדר טיעון, בעובדות כתב האישום המתוקן (בשנית), שעניינן מסכת של 6 אירועים נפרדים, שהתרחשו זה בהמשך לזה, בפרק זמן של שעתיים סה"כ, ולפנות בוקר של יום 21.10.08, במהלך חג הסוכות בשכונת מגורים בקריית שמונה.
על פי כתב האישום, ובתמצית רבה, האישום הראשון נוגע לריסוס של גן ילדים על תכולתו, ושתי מכוניות באמצעות מטפי כיבוי אש וכן הצתתו של פח הנמצא בסמוך לגן הילדים; האישום השני נוגע להצתה של סוכה על תכולתה; האישום השלישי נוגע להצתתו של אופנוע ונזק שנגרם לקלנועית כתוצאה מן השרפה שהתלקחה במקום; האישום הרביעי נוגע להצתה של סוכה נוספת על תכולתה; האישום השישי [האישום "החמישי" נמחק מכתב האישום המתוקן, כשהמספור המקורי נשאר בעינו] נוגע להצתה של ספה אשר הייתה מוצבת בקומת קרקע של בניין; והאישום השביעי נגע להצתתה של קלנועית השייכת לאדם נכה אשר סובל ממחלת ניוון שרירים, שכשכתוצאה מהצתה זו גם נפגע אחד מדיירי הבניין משאיפת עשן ופונה לקבלת טיפול רפואי.
- הנאשמים הורשעו בעבירות כמפורט;
ביחס לשני הנאשמים: הסגת גבול כדי לעבור עבירה (עבירה לפי סעיף 447(א)(1), יחד עם סעיף 29 לחוק העונשין התשל"ז-1977, להלן: "חוק העונשין") [בהתייחס לאישום מס' 1 בלבד]; היזק בזדון (עבירה לפי סעיף 452 יחד עם סעיף 29 לחוק העונשין) [בהתייחס לאישומים מס' 1,2,3,4,6,7,].
ביחס לנאשם 1 בלבד ובהתייחס לאישומים 1,6: סיוע להצתה (עבירה לפי סעיף 448(א) רישא יחד עם סעיף 31 לחוק העונשין (להלן: "סיוע להצתה")).
ביחס לנאשם 1 בלבד ובהתייחס לאישומים 2,3,4,7: הצתה (עבירה לפי סעיף 448(א) רישא לחוק העונשין) (להלן: "הצתה") .
ביחס לנאשם 2 בלבד ובהתייחס לאישומים 1,6: עבירה של הצתה.
ביחס לנאשם 2 בלבד ובהתייחס לאישומים 2,3,4,7: עבירה של סיוע להצתה.
בזיקה לגילם של שני הנאשמים, הוזמנו תסקירי מבחן בעניינם.
תסקירי שירות המבחן
נאשם 1
- התסקיר מלמד כי הנאשם 1, בן 19, סיים 12 שנות לימוד ללא בעיות משמעת, ואופיין כנער נורמטיבי, בן למשפחה נורמטיבית. הנאשם 1, עבד תוך כדי לימודיו הן כסבל בחברת הובלות והן בחברה לשלטים, כשמעסיקו העיד כי הינו בעל מוסר עבודה גבוה ונעים לסביבה.
התסקיר מלמד כי הנאשם 1, אינו בשל רגשית, באופן המתאים לגילו, עובדה המתיישבת עם התייחסותו לעבירות בהן הורשע, כשבהקשר זה, התרשמה קצינת המבחן כי הנאשם 1 לוקח אחריות לעובדות ביצוע בעבירות, אם כי קושר את הביצוע בשתיית אלכוהול בכמויות אליהן הוא אינו מורגל.
ע"פ התסקיר, הפער שבין התנהגותו הנורמטיבית באופן רגיל לבין האירועים החריגים באלימותם נשוא כתב האישום, בהיותו תחת השפעת אלכוהול, מעידים על כעס ותוקפנות עצורים, כשלא ניתן לשלול כי במצבים דומים, תשנה התנהגות אלימה מכל סוג שהיא.
שירות המבחן התרשם מחרדה גבוהה של הנאשם 1 מפני ריצוי מאסר בפועל ומן האפשרות שלא יגויס לצבא.
לפי התרשמות קצינת המבחן, החרטה אותה מביע נאשם 1 בנוגע למעשיו, הינה עמדה חיצונית אשר אינה משקפת קונפליקט פנימי סביב המעשים והשלכותיהם, כשחוסר הבשלות הרגשי של נאשם זה מקשה על הצלחתו של הליך טיפולי בענייננו [צוין כי הנאשם משתתף באופן קבוע בקבוצת מעצר מזה כ-5 חודשים שם נוקט בעמדה פאסיבית המעידה על קושי בהתמודדות בוגרת עם מעשיו].
הנאשם הפגין רמה של שיתוף פעולה, הופיע למפגשים הקבוצתיים ולאבחון בתיק הנוכחי, אך ברמה הרגשית, מיעט לשתף ולא עיבד באופן משמעותי את אירועי העבירות והשלכותיהן החמורות, גם לגבי נפגעי העבירה.
לאור האמור, ועל רקע חומרת העבירות המצביעה על תוקפנות החבויה בנאשם, ריבוין בזמן קצר של העבירות, והעדר הבשלות הרגשית של הנאשם 1, לא בא שירות המבחן בהמלצה טיפולית בעניינו.
נאשם 2
- התסקיר מלמד כי הנאשם 2, בן 19 וחצי, סיים 12 שנות לימוד ללא בעיות משמעת, ואופיין גם הוא כנער נורמטיבי, בן למשפחה נורמטיבית. הנאשם 2, עבד גם הוא תוך כדי לימודיו לפרנסתו ולפרנסת משפחתו.
ע"פ התסקיר, ובדומה למצוין לגבי נאשם 1, הפער שבין התנהגותו הנורמטיבית באופן רגיל לבין האירועים החריגים באלימותם נשוא כתב האישום, בהיותו תחת השפעת אלכוהול, מעידים על כעס ותוקפנות העצורים בתוכו.
בהתייחס לאירועים נשוא כתב האישום, ייחס הנאשם 2 את הגורם לביצוע העבירות לאלכוהול אותו שתה בכמויות מופרזות טרם ביצוען.
הנאשם 2 הביע חרטה על ביצוע העבירה ולוקח אחריות על מעשיו. הוא מתבייש במעשיו ומבין כי עשה טעות חמורה. על פי הערכת שירות המבחן, הנאשם 2 מתקשה להבין מה הוביל אותו לביצוע העבירות, והאחריות שאותה הוא לוקח היא בעיקר על המעשים עצמם והפגיעה באחר, כשהוא אינו מבין את המניעים הרגשיים למעשים אלו.
פגיעה חברתית אותה חווה, ועליה סיפר הנאשם 2 לקצינת המבחן המחישה להערכתה את נטייתו לצבור ולדחוק כעסים עד להתפרצותם.
במסגרת החקירה שנערכה לנאשם 2, הוא שתף פעולה באופן מלא, וביטא רצון עז לשיקום ולהתגייס לצבא.
להערכת קצינת המבחן נאשם 2, בעל יכולת התבוננות חלקית על התנהגותו הפוגענית, כשחשיפה של קשיים וחולשות מאיימת על שלמותו הנפשית, בתקופה זו של קיום ההליך, להערכתה ייתכן ומדובר בחוסר בשלות רגשית.
נוסף על האמור, ע"פ הערכת קצינת המבחן, במידה והפער הקיים בין יכולתו של הנאשם 2 לערוך התבוננות פנימית על מניעיו, לבין העובדה כי אינו מבקש להיעזר בהמשך קשר טיפולי, לא יצטמצם, הרי שהוא עלול להוות קרקע להתנהגויות פוגעניות בעתיד.
לאור המכלול האמור, חומרת העבירות אותן ביצע, ועל רקע הסכמתו של הנאשם 2 להמשך טיפול, למרות שאינו חש באמת צורך ומבין את נחיצות הטיפול, והעדר הבשלות הרגשית של הנאשם 2, לא בא שירות המבחן בהמלצה טיפולית בעניינו.
- יצוין כי בנוגע לשני התסקירים לא מצאתי לנכון להורות על עריכת השלמות לגביהם, כבקשת ב"כ הנאשמים. כפי שקבעתי בעניין בהחלטתי מיום בדיון מיום 31.03.09, לא מצאתי כל חוסר בהירות בתסקירים אשר נערכו על בסיס מכלול השיקולים הרלבנטיים.
ראיות וטיעונים לעונש מטעם הצדדים
- ב"כ המאשימה הגישה תמונות של זירות ההצתה, ושתי הצהרות של נפגעי עבירה [אשר כהן ומזל גבאי, בהתייחס לאישומים 7 ו-4 בהתאמה]. ב"כ המאשימה בטיעוניה הפנתה הן לעוגמת הנפש הרבה של גב' גבאי אשר סוכתה נשרפה בעיצומו של חג הסוכות, והן לנזק שנגרם למר כהן, בהיותו נכה אשר תלוי לשם התנידותו בקולנוענית אותה שרפו הנאשמים.
ב"כ המאשימה מפנה לפסיקת בית המשפט העליון, אשר קבעה כי עבירת ההצתה היא מן העבירות החמורות שיש, שעה שלא ניתן להעריך בעת גרימתה את תוצאותיה הסופיות. לטענתה הפסיקה מטילה לרוב עונשי מאסר בפועל במקרים דומים, כאשר פסקי הדין אותם צרפה אף פחות חמורים בנסיבותיהם שעה שלא דובר שם ברצף כה גבוה של מקרי הצתה, כבענייננו.
בענייננו לגישתה, מדובר בעבירות שהן במדרג החמור של עבירות ההצתה, שעה שהנאשמים הורשעו בששה אירועי הצתה שונים אשר בוצעו כולם בלילה אחד, בסמוך למקומות מגורים ואף בשטחם, על המסוכנות הרבה שבמעשים מסוג זה, העלולים להביא אף לפגיעה בנפש [כשכאמור באחד מן האישומים נפגע אדם משאיפת עשן].
בהתייחסה לתסקירי שירות המבחן, הצביעה ב"כ המאשימה על כך שעל אף שמדובר בנאשמים צעירים, ללא עבר פלילי, לא הצליח שירות המבחן לעמוד על הסיבה לביצוע מעשים כה חמורים, ולתת הסבר לפער בין הנורמטיביות כביכול של הנאשמים לבין מעשיהם החמורים. לטענתה ע"פ התסקיר, פער זה, כשאינו מטופל, מסוכן ביותר ומצביע על חוסר שליטה ועל מניעים חמורים ובעייתיים אצל שני הנאשמים, כאשר שני הנאשמים, לא הפנימו למעשה את חומרת מעשיהם, ותולים אותם בגורם חיצוני- שתיית אלכוהול.
לאור המכלול, עתרה ב"כ המאשימה להטיל מאסר בפועל לתקופה ממושכת, מאסר על תנאי מרתיע, פיצוי למתלוננים וקנס כספי.
- ב"כ הנאשמים טענו לעונש בנפרד:
ב"כ הנאשם 1, הפנה לכך כי הנאשם 1, הודה בהזדמנות הראשונה בכתב האישום המתוקן, ולאחר שעבר תיקון משמעותי. לטענתו, הנאשם שיתף פעולה באופן מלא עם שירות המבחן, וקיבל אחריות על מעשיו. הפער עליו מדבר שירות המבחן בין התנהגותו הנורמטיבית טרם האירוע לאחריו מדגיש כי מדובר בעבירה חד פעמית. ב"כ הנאשם הפנה גם להתנהגותו הטובה במהלך כל תקופת מעצר הבית בו הוא נתון.
לטענת ב"כ הנאשם 1 יש לראות במסכת האירועים הנפרדים, כפי שהוצגה בכתב האישום, כאירוע אחד מתגלגל, ונמשך. לגרסתו, אופן הצגת האירועים בכתב האישום כמסכת אירועים נפרדים שנמשכו על פני תקופה, באופן שיטתי ומתוך רצון להרע אינו עולה בקנה אחד עם המציאות.
ב"כ הנאשם 1 הפנה גם לכך כי בסופו של יום, סך הנזק שנגרם במהלך כל האירועים אינו עולה על 40,000 ₪ כשחלק מן הנזקים [כמו הפגיעה בגן הילדים] הינם ברי תיקון.
לגרסתו, יש לייחס חשיבות לכך כי העבירות נעברו בערב החג, לאחר שהנאשם 1 שתה לשוכרה ואיבד את שיקול דעתו, כשלא מדובר בדפוס חוזר אצל נאשם זה, אלא באירוע חד פעמי, שעה שמדובר בבחור נורמטיבי מטבעו ועברו, שמעולם לא צרך אלכוהול.
ב"כ הנאשם 1, הפנה לעברו הנקי לחלוטין, ולאורח חייו הנורמטיבי של הנאשם 1 אשר סיים כאמור 12 שנות לימוד, והגיש בעניין מכתבים מבית ספרו וממעסיקו המעידים על התנהגותו הטובה והחיובית.
ב"כ הנאשם 1 הצביע על רצונו של הנאשם להתגייס לצבא ולתרום חלקו למדינה, כשהטלת עונש לריצוי בפועל תפגע בהכרח בשיקומו ותחרוץ דינו באופן שלילי בהמשך חייו.
ב"כ הנאשם 1 הפנה לפסיקה רלבנטית לטענתו לענייננו.
לאור המכלול עותר ב"כ הנאשם 1 להטיל עליו עונש מאסר אשר ירוצה בעבודות שירות בלבד.
הנאשם 1, לאחר שקיבל את רשות הדיבור מבית המשפט, אמר שהוא מצטער על האירועים, כי הוא רוצה להוכיח שהוא יכול לתרום למדינה ולהתגייס לצבא. לטענתו הוא מבין את חומרת מעשיו, ומצר עליהם.
- ב"כ הנאשם 2, הפנה לכך שכתב האישום תוקן באופן אשר הפחית את חלקו של הנאשם 2, מביצוע בצוותא של כל אירועי ההצתה, להצתה בשני מקרים בלבד, וסיוע להצתה בארבעה מקרים. לטענתו יש לאבחן על כן בין שני הנאשמים, ולהקל בעונשו של הנאשם 2 לעומת חלקו של הנאשם 1, כשחלקו של הנאשם 2 במסכת האירועים הינו קטן יותר. לטענתו הסיוע להצתה התבטא בכך שהנאשם 2 רק היה נוכח באירוע ולא מנע מנאשם 1 מלהצית.
לשיטתו יש גם לייחס חשיבות לאבחנה בין החפצים אשר הוצתו כאשר הנאשם 2 למעשה הצית רק פח [אישום 1] וספה אשר הושלכה כחפץ לא רצוי [אישום 6]. ב"כ הנאשם מוסיף כי הצהרות נפגעי העבירה אותם צירפה ב"כ המאשימה, לרבות שריפת הקלנועית, שהיא לטעמו המקרה החמור מבין המקרים, נגעו לאישומים [4 ו-7], בהם המצית היה הנאשם 1 בלבד.
לטענת ב"כ הנאשם 2, הנאשם הודה במיוחס לו כבר במשטרה, שחזר את כל האירועים, ואת המסלול אותו עשו שני הנאשמים באירוע, כאשר הנאשם 1 בהודעותיו רק "הצטרף" להודעות המפורטות של הנאשם 2. לטענתו האמור מצביע על כך שחרטתו של הנאשם 2, אותה גם הביע בגלוי הינה חרטה עמוקה וכנה יותר משל הנאשם 1. לטענתו הנאשם 2 מזדהה עם קורבנות ועם סבלם, והביע זאת במכתב התנצלות אותו צירף.
לטענת ב"כ הנאשם 2, אין כל מניע נסתר לעבירות אותם ביצע הנאשם 2, כשהסיבה להן נעוצה בשתיית אלכוהול בלבד.
ב"כ הנאשם הצביע על כך שהנאשם 2 מגיל 13, עבד לפרנסתו ופרנסת משפחתו, ועל אף המצב הסוציו אקונומי הקשה של משפחתו, חי חיים נורמטיביים. באמור יש כדי להעיד כי לא קיים כל מניע נסתר למעשיו כגון נקמה על מר גורלו או מעמדו בחברה, כפי שלטענתו מנסה שירות המבחן לייחס, אלא יש לייחס לאירועים מניע של ונדליזם לשמו, לאחר שתיית אלכוהול, כשמדובר באירוע חד פעמי בלבד. עוד נטען כי, התרשמות שירות המבחן לפיה הבעת רצונו של הנאשם 2 בהמשך טיפול הינה מן השפה אל החוץ הינה בגדר התרשמות מוטעית. לטענתו יש לייחס משקל להתנהגותו הטובה של הנאשם 2, לאחר האירוע, לקשר הרציף עליו שמר עם שירות המבחן וכן להשתתפותו בסדנת שליטה בכעסים. הערכת שירות המבחן לפיה הנאשם 2 לא הגיע לבשלות הרגשית הנדרשת אינה צריכה לעמוד בעוכריו, ושירות המבחן הוא זה אשר צריך לחדד את השאלות ולתת כלים אחרים לנאשם להביע אמפתיה. לטענתו, למרות ששירות המבחן לא בא בהמלצה טיפולית הרי שלא ניתן להתעלם מכך כי התסקיר מצייר תמונה של אדם שניתן לשקמו, ולא של מי שאפסו סיכוייו לשיקום.
ב"כ הנאשם 2 צירף מכתבים מבית ספרו של הנאשם המעידים על התנהגותו הטובה של הנאשם.
לטענתו יש לאבחן את המקרים אותם צרפה ב"כ המאשימה, מעניינו של הנאשם 2, שעה ששם למציתים היה מניע לפעול כנגד המתלוננים.
ב"כ הנאשם 2, התייחס לפסיקה אותה צירף ב"כ הנאשם 1, והוסיף פסיקה נוספת המתייחסת לחשיבות הליך השיקום כשמדובר בנאשמים צעירים [שם קטינים]. ב"כ הנאשם הוסיף כי חוויות המעצר בו היה נתון הנאשם "נערה אותו" וחידדה את הפסול במעשיו, ותחושות הבושה והאשמה אותן חש.
לאור האמור, עותר ב"כ הנאשם 2 לעונש מאסר אשר ירוצה בעבודות שירות בלבד, וכן להטלת צו מבחן על הנאשם לשנה וחצי ומתן פיצוי מתון לקורבנות, לפי יכולתם של הנאשמים.
הנאשם 2, לאחר שקיבל את רשות הדיבור מבית המשפט, אמר כי הוא מצטער על האירועים ומביע חרטה. הנאשם ציין כי ברצונו להתקדם בחיים, להתגייס לצבא וללמוד. לטענתו האירועים קרו בשל שתיית אלכוהול מופרזת.
שיקולי בית המשפט לענישה וגזר הדין
- עבירת ההצתה בה הורשעו הנאשמים, הינה עבירה חמורה במדרג העבירות. העבירה טומנת בחובה לא רק נזק לרכוש המוצת אלא סיכון אמיתי לחיי אדם, שעה שלא ניתן לצפות כיצד יסתיים מקרה ההצתה, וכפי שגם כמעט אירע בענייננו בהתייחס לאישום השביעי.
בית המשפט העליון הביע דעתו פעמים רבות אודות חומרת עבירת ההצתה, בין היתר, נוכח הנזקים שהיא מסבה והסיכון הגלום בה [בעניין זה ניתן להפנות בין השאר לפסיקה אותה צרפה ב"כ המאשימה, ולהפניות שם, ע"פ 3074/07 מ"י נ' אבו תקפה (טרם פורסם 27.03.08), וכן ע"פ 7925/06 אבו עראר נ' מ"י (טרם פורסם 25.04.07)].
עיון בפסיקה מלמד על החומרה שיש לייחס לעבירת ההצתה וכמצדיקה ככלל הטלת עונשי מאסר ממשיים, כשברף התחתון של הענישה ביחס לעבירת ההצתה, הושתו עונשי מאסר אשר רוצו בעבודות שירות [בעניין זה הפנו ב"כ הנאשמים לע"פ 2122/03 כהן נ' מ"י (טרם פורסם 21.07.03); ע"פ 4390/03 ספנוב נ' מ"י (טרם פורסם 18.08.03); וכן ע"פ מרקוביץ נ' מ"י (טרם פורסם 11.09.03)].
מכל מקום, כל מקרה נפסק ומוכרע על פי נסיבותיו ועל פי עובדותיו כמתחייב מכך שהענישה הינה במהותה אינדיבידואליות.
- בענייננו, עוד כשיקול לחומרא, לא ניתן להתעלם מן העובדה כי ביחס לששת האירועים הורשעו הנאשמים גם בעבירה של היזק בזדון בצוותא, על משנה החומרה שיש לייחס לביצוע עבירות בצוותא, כשגם עבירות ההצתה אשר בוצעו כל פעם על ידי נאשם אחד מבין השניים [ע"פ הפירוט לעיל], בוצעו בכל פעם בסיועו של הנאשם האחר.
- מעבר לחומרת עבירת ההצתה כשלעצמה, יש בענייננו לייחס משנה חומרה לעובדה כי העבירות נשוא כתב האישום בוצעו בשכונת מגורים, בסמיכות לבנייני מגורים ואף ממש בשטחם [שריפת הספה והאופנוע]. המצית במקרים שכאלו, אכן אינו יכול לצפות את תוצאות ההצתה, והשלכותיהן. גם בהצתת הקלנועית, אשר מטבעה משרתת אנשים המתקשים בהליכה, וכן בהצתה של סוכות במהלך חג הסוכות אני מוצא חומרה נוספת. בהקשר זה יש גם להתייחס לאופי האירוע, אשר נמשך על פני פרק זמן לא מבוטל של כשעתיים, במהלכו לא חדלו הנאשמים מביצוע עבירות של הצתה וסיוע להצתה [לציין מאידך כי מהיבט אחר ראיתי בהתמשכות האירוע, במובחן מאירועים נפרדים, כדי להוות משקל מקל כמלמד על אירוע מתגלגל כפי שיפורט להלן].
- העובדה כי העבירות בוצעו לאחר שהנאשמים שתו אלכוהול, הינה דווקא בגדר נסיבה לחובת הנאשמים וכשיקול לחומרא, שעה שהנאשמים היו צריכים לצפות את אובדן השליטה והסיכון הכרוך בשתיית אלכוהול.
- לשאלת מדרג החומרה של העבירות בענייננו, אני רואה לציין לזכות הנאשמים, כי יש לאבחן את ענייננו מן המקרים אותם הציגה ב"כ המאשימה, שם הושתו עונשי מאסר משמעותיים בפועל, וזאת, לכל הפחות, על רקע הנסיבות והמניעים שהובילו את הנאשמים לבצע את המעשה. ע"פ 3074/07 הנ"ל עסק במקרה בו ההצתה הייתה מסע נקמה מתוכנן של הנאשמים שם, עקב סכסוך בין נהגים שפרץ בין מי מהם למתלונן. הנאשמים שם בחרו בהצתה ובאלימות כדרך לפתרון סכסוכים. כך היה גם בע"פ 7925/06 שם ההצתה בוצעה על רקע של סכסוך משפחתי. ע"פ 388/07 הינו מקרה חריג בנסיבותיו ואינו רלבנטי לענייננו [ההצתה במקרה הנ"ל בוצעה על רקע של הוצאת ילדם של הנאשמים מן הבית על ידי רשויות הרווחה].
אציין כי על אף שאינני יכול לקבוע מסמרות באשר למניע אשר גרם לנאשמים בענייננו לצאת למסע ההצתות נשוא כתב האישום [כשאינני שולל אפשרות כי מדובר בוונדליזם על רקע שתייה מפורזת [כטענת ב"כ הנאשמים] או פרץ של תסכול ייאוש וזעם עצור על מעמדם וגורלם [כפי שעולה לכאורה מן התסקיר]], הרי לא מדובר בענייננו במקרה של הצתה כפעולת נקם או כנקיטת אלימות על דרך של הצתה כחלק מניסיון לפתור סכסוכים.
כאמור, גם שירות המבחן לא הצליח להתחקות אחרי הנסיבות שגרמו לנאשמים לבצע את העבירות אותן ביצעו [כשפער זה, בין התנהגות נורמטיבית בעברם של שני הנאשמים לעומת העבירות החמורות אותן ביצעו, ללא כל הסבר הוא אשר גרם בין השאר לשירות המבחן שלא לבוא בהמלצה טיפולית בנוגע אליהם], אולם גם לגישתו אין חולק שלא מדובר באירוע פלילי שנועד לשרת מטרות נקם או פתרון סכסוכים באלימות.
אציין שבענייננו, ראיתי לקבוע כי אין בהעדרה של המלצה טיפולית של שירות המבחן כדי להעיד על צורך בהחמרה בעונש בעניינם של הנאשמים, לרבות בזיקה לשאלת הצורך בהרחקתם מן החברה למען הגן על הציבור ממסוכנותם והחשש להישנות המעשים כשבענייננו אף לא נוכחתי כי מכלול הנתונים מחייב את הרחקתם בשל חשש ממשי להישנות האירועים והצורך בהרתעתם.
- עוד במסגרת השיקולים לטובת הנאשמים לקחתי בחשבון, לגבי שני הנאשמים, את היות המקרה רצף מתגלגל של אירועים, על ההשלכות שיש לעניין בפן הענישתי, בנוגע לכמות העבירות בהן הורשעו.
כאמור, אין חולק כי הנאשמים הורשעו כדין בשישה אירועי הצתה נפרדים, כשכל מקרה הצתה אף בוצע על ידי נאשם אחר, במקום אחר, ובנסיבות אחרות, למעשה, עם זאת, ולעניין העונש לא ניתן להתעלם מן הספונטאניות של האירוע והרצף הקושר את כל ההצתות, לאירוע כולל אחד למעשה.
כל ששת האירועים נשוא כתב האישום, אירעו ברצף, בפרק זמן של כשעתיים והיוו מעין אירוע ארוך ומתגלגל אחד, באופן שהצגת המקרים בענייננו כששה אירועי הצתה נפרדים לחלוטין, כפי שעשתה ב"כ המאשימה עת אבחנה את פסקי הדין אותם הציגה, שם בוצעו לכל היותר הצתה אחת או שתיים, אינו מדויק ואף מעט מלאכותי.
- בהקשר זה אציין, כי לא מצאתי לקבל את טיעוני ב"כ הנאשם 2, באשר לאבחנה לעניין העונש אשר צריכה להיעשות בין שני הנאשמים. בהמשך לאמור לעיל, הרי שהשוני בכמות ההרשעות בעבירת ההצתה כשלעצמה [שתי הרשעות לנאשם 2 וארבע לנאשם 1], אינה מהותית בענייננו ובנסיבות לעניין שיקולי הענישה מבחינה עניינית וממשית, באופן המצדיק שוני בדרכי הענישה; נוכחותו של הנאשם 2 בכל האירוע המתמשך, הסיוע להצתה בו הורשע הנאשם 2, בכל אחת מהעבירות בהן הורשע הנאשם 1 בהצתה, וכן ההתייחסות האמורה לאירוע כאירוע מתגלגל, מצביעים על כך כי חלקו של הנאשם 2, במכלול האירועים אינו פחות מהיבטי הענישה, באופן משמעותי. בהקשר זה גם רואה לציין כי ההצתות אשר בוצעו על ידי הנאשם 2, האחת, בגן ילדים, על אף שלא בשעות הפעילות, והשנייה של ספה בתוך שטח של בניין מגורים, אינן נופלות מחומרתן מן העבירות בהן הורשע הנאשם 1, לכל הפחות במידה המצדיקה אבחנה בענישה, מה גם שכזכור במכלול האירועים יש לנאשם זה מעורבות כאמור.
לצד האמור, ובזיקה לענישה שנקבעה לגבי הנאשמים, וכפי שתפורט בסיום גזר הדין, בכל זאת נוצרה אבחנה בין הנאשמים כאשר כל נאשם חויב בפיצוי למתלוננים בתואם להיקף הצתות שביצע בפועל.
- עוד לקולא נתתי משקל לעברם הנקי של הנאשמים, ולאורח חייהם הנורמטיבי עד לאירוע נשוא כתב האישום, כששני הנאשמים, למדו ועבדו לפרנסתם, כפי שמפורט בתסקיר באופן פרטני לגבי כל אחד מהם.
תמונת חיים בה ילד צעיר עובד לפרנסתו ולפרנסת משפחתו, לצד השלמת לימודיו התיכוניים אינה תמונה שגרתית בחיי היום יום בארצנו והיא ראויה להערכה ונכון לשקול אותה כשקול לזכות הנאשמים וכמלמדת על רצינותם ויכולת ההתמדה והאחריות מצידם.
- לזכות הנאשמים גם שקלתי את העובדה כי הנאשמים הודו בעובדות כתב האישום ולקחו אחריות על מעשיהם, וכן הביעו חרטה כנה ואמיתית וכבר בשלבי החקירה, למעשה.
בנוסף, מצאתי לתת משקל לגילם הצעיר, על האינטרס השיקומי שקיים בעניינם, גם מההיבט האישי הפרטני וגם מבחינת האינטרס הציבורי, כשלטעמי במקרה דנן האינטרס השיקומי של הנאשמים גובר על האינטרס ההרתעתי, בפרט שלא נוכחתי בסכנה ממשית להשנות הארועים אל מול גילם הצעיר ועברם הנקי.
ככלל, בשינויים המתחייבים מכך שהנאשמים דנן בגירים נכון להפנות לפסיקה בענין קטינים היפה בהתאמה חלקית גם לענייננו ולפיה נטית בימ"ש הינה להפעיל בענייננם אמצעים שיקומיים תחת אמצעים עונשיים, מתוך תפיסה שככל שהעבריין צעיר יותר יש ליתן משקל רב יותר לסיכויי השיקום [ע"פ 4524/04 פלוני נ' מ"י טרם פורסם, 09.06.05]. כן נקבע כי במסגרת מערכת השיקולים שעל בית המשפט להפעיל בגזירת עונשו של קטין, יש לתת משקל מיוחד לנסיבות האישיות של הקטין, לגילו ולסיכויי שיקומו, על מנת לאפשר לקטין לפתוח דף חדש, ולנהל חיים נורמטיביים, תחת שיתדרדר לעולם העברייני [ע"פ 10715/05 פלוני נ' מ"י (טרם פורסם, 04.09.07)].
כאמור, הנאשמים בענייננו אמנם אינם קטינים, אולם גילם הצעיר והקרוב לקטינות, [בשלבי סיום תיכון] לצד הודאתם וחרטתם, עברם הנקי והנורמטיבי, נסיבות ביצוע העבירה וכן קביעות התסקירים הנוגעות לחוסר בשלותם הרגשי, מחייבים לבחון את עניינם על רקע ההלכות הנ"ל שנקבעו לגבי קטינים בשינויים המחויבים.
מכלול הנסיבות בעניינם של שני הנאשמים מחזק את הצורך שלא לפגוע בשיקומם העתידי וביכולת ההשתלבות שלהם הן בצבא ובחברה בכלל, לרבות בהתחשב בכך שמנגד,
האינטרס להרחיקם מן הציבור בשל מסוכנתם, כפי שפורט לעיל, אינו גבוה.
לכל הפחות, בהקשר לשאלת יכולת השיקום של הנאשמים, איני שותף מלא לעמדת שרות המבחן, לרבות על בסיס מכלול האבחונים שהציג בתסקיריו בעניין הנאשמים, כשאני סבור כי ראוי ונכון ליתן לנאשמים הזדמנות להשתלב בהליך טיפולי כבר עתה בקרוב, כשנדמה כי המסקנות של עורך התסקירים ביחס לנאשמים החמירו איתם מעט.
- מן הפן של הרתעת הנאשמים עצמם, אני סבור כי לתקופה בה שהו הנאשמים במעצר [22.10.08-18.11.08], במצורף לתקופת מעצר הבית ולהליך המשפטי בכללותו, זאת לצד עונש המאסר על תנאי שיושת עליהם, יש משקל ממשי, אשר יהיה בו כדי להרתיע את הנאשמים בענייננו במידה ובאיזון הדרוש בנסיבות.
בענייננו גם ראיתי להטיל על הנאשמים פיצוי משמעותי יחסית, לזכות קורבנות העבירה, ועל אף מצבם הכלכלי של הנאשמים ומשפחתם (ואולי דווקא בשל כך, על האלמנט ההרתעתי שבדבר), כשלאמור גם היבט שיקומי, וכן היבט מאזן לעניין האינטרס הציבורי בכלל ושל המתלוננים בפרט, ואשר הינו להבנתי ראוי ומתאים יותר בענייננו מתקופת מאסר בפועל, לצד החשש להתדרדרותם במאסר והחשש להתגברות ייאושם העצור.
בנוסף ראיתי להטיל על הנאשמים צו מבחן שעל אף היעדר המלצת שירות המבחן, אני
כאמור כי יהיה בו תועלת שיקומית והרתעתית בענייננו.
סופו של דבר ולאחר ששקלתי ואיזנתי את מכלול השיקולים והנסיבות שפורטו לעיל לקולא ולחומרה, אני רואה שלא למצות את הדין עם הנאשמים בענייננו ולגזור על הנאשמים את העונשים הבאים כמפורט, וזאת בגין כלל העבירות בהן הורשע כל נאשם בפרט:
באשר לנאשם מס' 1:
- 6 חודשי מאסר בפועל אשר ירוצו בעבודות שירות, אם ימליץ על כך הממונה על עבודות השירות.
- 12 חודשי מאסר על תנאי, כשהתנאי הוא שהנאשם יעבור עבירת אלימות מסוג פשע, בתוך תקופה של 3 שנים מיום מתן גזר דין זה.
- קנס בסך 6,000 ₪ שישולם ב- 5 תשלומים חודשיים, רצופים ושווים החל מיום 01.12.09. ככל שהקנס לא ישולם, קובע 75 ימי מאסר בפועל כנגדו.
- פיצויים כספיים, ועל פי החלוקה שתפורט כדלקמן, ושנקבעה ככל האפשר בתואם לנזק הישיר שגרמו העבירות ובהתחשב באופי כל אירוע:
o למתלונן בעל הסוכה נשוא אישום 2 -2,500 ₪
o למתלונן בעל האופנוע נשוא אישום 3 -2,000 ₪.
o למתלונן בעל הקולנועית נשוא אישום 3 -1,000 ₪
o למתלונן בעל הסוכה נשוא אישום 4 -3,000 ₪
o למתלונן בעל הקלנועית נשוא אישום 7 -14,000 ₪
o לגן שניזוק, ובאמצעות בעליו, נשוא אישום 1- 1,500 ₪
הפיצוי הכספי ישולם ב- 10 תשלומים חודשים ורצופים החל מיום 1.6.09.
- צו מבחן לתקופה של שנה, עפ"י תוכנית שתקבע לגביו ע"י שרות המבחן ותחייב את הנאשם, זאת לאחר שבית המשפט הבהיר לנאשם חובתו לשתף פעולה עם שרות המבחן. כמו כן, מורה כי עותק מגזר הדין יועבר לשרות המבחן על ידי מזכירות בית המשפט לביצוע ומעקב.
באשר לנאשם מס' 2:
- 6 חודשי מאסר בפועל אשר ירוצו בעבודות שירות, אם ימליץ על כך הממונה על עבודות השירות.
- 12 חודשי מאסר על תנאי, כשהתנאי הוא שהנאשם יעבור עבירת אלימות מסוג פשע, בתוך תקופה של 3 שנים מיום מתן גזר דין זה.
- קנס בסך 6,000 ₪ שישולם ב- 5 תשלומים חודשיים, רצופים ושווים החל מיום 01.12.09. ככל שהקנס לא ישולם, קובע 75 ימי מאסר בפועל כנגדו.
- פיצויים כספיים, ועל פי החלוקה שתפורט כדלקמן, ושנקבעה ככל האפשר בתואם לנזק הישיר שגרמו העבירות ובהתחשב באופי כל אירוע:
o לגן שניזוק, ובאמצעות בעליו, נשוא אישום 1- 5,500 ₪
o לוועד הבית המשותף נשוא אישום 6 – 1,500 ₪
o למתלונן בעל הקלנועית נשוא אישום 7 -6,000 ₪
הפיצוי הכספי ישולם בעשרה תשלומים חודשיים שווים ורצופים החל מיום 1.6.09.
- צו מבחן לתקופה של שנה, עפ"י תוכנית שתקבע לגביו ע"י שרות המבחן ותחייב את הנאשם, זאת לאחר שבית המשפט הבהיר לנאשם חובתו לשתף פעולה עם שרות המבחן. כמו כן, מורה כי עותק מגזר הדין יועבר לשרות המבחן על ידי מזכירות בית המשפט לביצוע ומעקב.
זכות ערעור לבית המשפט העליון תוך 45 יום.
ניתן היום, כ"ט בניסן, תשס"ט (23 באפריל 2009), במעמד ב"כ המאשימה, עו"ד אקרמן, ב"כ הנאשם 1, בני הראל, ב"כ הנאשם 2, עו"ד מויס והנאשמים בעצמם.
החלטה
בהמשך לגזה"ד קובע להמשך דיון לקבלת חוו"ד הממונה על עבודות השירות ליום 24.5.09 שעה 9:00.
חוו"ד הממונה תומצא עד ערב הדיון הקבוע לעיל.
ניתנה היום, כ"ט בניסן, תשס"ט (23 באפריל 2009), במעמד הצדדים.
מירי בן-עמי
עודכן ב: 12/05/2009
המידע המוצג כאן אינו מהווה ייעוץ משפטי ו/או המלצה מכל סוג ו/או חוות דעת, מומלץ לפנות לייעוץ מקצועי טרם נקיטת כל הליך. כל הסתמכות על המידע המוצג כאן היא באחריותך בלבד. הגלישה באתר היא בכפוף לתקנון האתר