1. הנאשמים הורשעו, ע"פ הודאתם, בהכרעת דין שניתנה ביום 11.01.09 טרם שמיעת הראיות בתיק, ולאחר קבלת הסדר טיעון, בעובדות כתב האישום המתוקן (בשנית), שעניינן מסכת של 6 אירועים נפרדים, שהתרחשו זה בהמשך לזה, בפרק זמן של שעתיים סה"כ, ולפנות בוקר של יום 21.10.08, במהלך חג הסוכות בשכונת מגורים בקריית שמונה.

2. הנאשמים הורשעו בעבירות כמפורט;

3. התסקיר מלמד כי הנאשם 1, בן 19, סיים 12 שנות לימוד ללא בעיות משמעת, ואופיין כנער נורמטיבי, בן למשפחה נורמטיבית. הנאשם 1, עבד תוך כדי לימודיו הן כסבל בחברת הובלות והן בחברה לשלטים, כשמעסיקו העיד כי הינו בעל מוסר עבודה גבוה ונעים לסביבה.

4.  התסקיר מלמד כי הנאשם 2, בן 19 וחצי, סיים 12 שנות לימוד ללא בעיות משמעת, ואופיין גם הוא כנער נורמטיבי, בן למשפחה נורמטיבית. הנאשם 2, עבד גם הוא תוך כדי לימודיו לפרנסתו ולפרנסת משפחתו.

5. יצוין כי בנוגע לשני התסקירים לא מצאתי לנכון להורות על עריכת השלמות לגביהם, כבקשת ב"כ הנאשמים. כפי שקבעתי בעניין בהחלטתי מיום בדיון  מיום 31.03.09, לא מצאתי כל חוסר בהירות בתסקירים אשר נערכו על בסיס מכלול השיקולים הרלבנטיים.

6. ב"כ המאשימה הגישה תמונות של זירות ההצתה, ושתי הצהרות של נפגעי עבירה [אשר כהן ומזל גבאי, בהתייחס לאישומים 7 ו-4 בהתאמה]. ב"כ המאשימה בטיעוניה הפנתה הן לעוגמת הנפש הרבה של גב' גבאי אשר סוכתה נשרפה בעיצומו של חג הסוכות, והן לנזק שנגרם למר כהן, בהיותו נכה אשר תלוי לשם התנידותו בקולנוענית אותה שרפו הנאשמים.

7. ב"כ הנאשמים טענו לעונש בנפרד:

8. ב"כ הנאשם 2, הפנה לכך שכתב האישום תוקן באופן אשר הפחית את חלקו של הנאשם 2, מביצוע בצוותא של כל אירועי ההצתה, להצתה בשני מקרים בלבד, וסיוע להצתה בארבעה מקרים. לטענתו יש לאבחן על כן בין שני הנאשמים, ולהקל בעונשו של הנאשם 2 לעומת חלקו של הנאשם 1, כשחלקו של הנאשם 2 במסכת האירועים הינו קטן יותר. לטענתו הסיוע להצתה התבטא בכך שהנאשם 2 רק היה נוכח באירוע ולא מנע מנאשם 1 מלהצית.

9. עבירת ההצתה בה הורשעו הנאשמים, הינה עבירה חמורה במדרג העבירות. העבירה טומנת בחובה לא רק נזק לרכוש המוצת אלא סיכון אמיתי לחיי אדם, שעה שלא ניתן לצפות כיצד יסתיים מקרה ההצתה, וכפי שגם כמעט אירע בענייננו בהתייחס לאישום השביעי.

10. בענייננו, עוד כשיקול לחומרא, לא ניתן להתעלם מן העובדה כי ביחס לששת האירועים הורשעו הנאשמים גם בעבירה של היזק בזדון בצוותא, על משנה החומרה שיש לייחס לביצוע עבירות בצוותא, כשגם עבירות ההצתה אשר בוצעו כל פעם על ידי נאשם אחד מבין השניים [ע"פ הפירוט לעיל], בוצעו בכל פעם בסיועו של הנאשם האחר.

11. מעבר לחומרת עבירת ההצתה כשלעצמה, יש בענייננו לייחס משנה חומרה לעובדה כי העבירות נשוא כתב האישום בוצעו בשכונת מגורים, בסמיכות לבנייני מגורים ואף ממש בשטחם [שריפת הספה והאופנוע]. המצית במקרים שכאלו, אכן אינו יכול לצפות את תוצאות ההצתה, והשלכותיהן. גם בהצתת הקלנועית, אשר מטבעה משרתת אנשים המתקשים בהליכה, וכן בהצתה של סוכות במהלך חג הסוכות אני מוצא חומרה נוספת. בהקשר זה יש גם להתייחס לאופי האירוע, אשר נמשך על פני פרק זמן לא מבוטל של כשעתיים, במהלכו לא חדלו הנאשמים מביצוע עבירות של הצתה וסיוע להצתה [לציין מאידך כי מהיבט אחר ראיתי בהתמשכות האירוע, במובחן מאירועים נפרדים, כדי להוות משקל מקל כמלמד על אירוע מתגלגל כפי שיפורט להלן].

12. העובדה כי העבירות בוצעו לאחר שהנאשמים שתו אלכוהול, הינה דווקא בגדר נסיבה לחובת הנאשמים וכשיקול לחומרא, שעה שהנאשמים היו צריכים לצפות את אובדן השליטה והסיכון הכרוך בשתיית אלכוהול.

13. לשאלת מדרג החומרה של העבירות בענייננו, אני רואה לציין לזכות הנאשמים, כי יש לאבחן את ענייננו מן המקרים אותם הציגה ב"כ המאשימה, שם הושתו עונשי מאסר משמעותיים בפועל, וזאת, לכל הפחות, על רקע הנסיבות והמניעים שהובילו את הנאשמים לבצע את המעשה. ע"פ 3074/07 הנ"ל עסק במקרה בו ההצתה הייתה מסע נקמה מתוכנן של הנאשמים שם, עקב סכסוך בין נהגים שפרץ בין מי מהם למתלונן. הנאשמים שם בחרו בהצתה ובאלימות כדרך לפתרון סכסוכים. כך היה גם בע"פ 7925/06 שם ההצתה בוצעה על רקע של סכסוך משפחתי. ע"פ 388/07 הינו מקרה חריג בנסיבותיו ואינו רלבנטי לענייננו  [ההצתה במקרה הנ"ל בוצעה על רקע של הוצאת ילדם של הנאשמים מן הבית על ידי רשויות הרווחה].

14. עוד במסגרת השיקולים לטובת הנאשמים לקחתי בחשבון, לגבי שני הנאשמים, את היות המקרה רצף מתגלגל של אירועים, על ההשלכות שיש לעניין בפן הענישתי, בנוגע לכמות העבירות בהן הורשעו.

15. בהקשר זה אציין, כי לא מצאתי לקבל את טיעוני ב"כ הנאשם 2, באשר לאבחנה לעניין העונש אשר צריכה להיעשות בין שני הנאשמים. בהמשך לאמור לעיל, הרי שהשוני בכמות ההרשעות בעבירת ההצתה כשלעצמה [שתי הרשעות לנאשם 2 וארבע לנאשם 1], אינה מהותית בענייננו ובנסיבות לעניין שיקולי הענישה מבחינה עניינית וממשית, באופן המצדיק שוני בדרכי הענישה; נוכחותו של הנאשם 2 בכל האירוע המתמשך, הסיוע להצתה בו הורשע הנאשם 2, בכל אחת מהעבירות בהן הורשע הנאשם 1 בהצתה, וכן ההתייחסות האמורה לאירוע כאירוע מתגלגל, מצביעים על כך כי חלקו של הנאשם 2, במכלול האירועים אינו פחות מהיבטי הענישה, באופן משמעותי. בהקשר זה גם רואה לציין כי ההצתות אשר בוצעו על ידי הנאשם 2, האחת, בגן ילדים, על אף שלא בשעות הפעילות, והשנייה של ספה בתוך שטח של בניין מגורים, אינן נופלות מחומרתן מן העבירות בהן הורשע הנאשם 1, לכל הפחות במידה המצדיקה אבחנה בענישה, מה גם שכזכור במכלול האירועים יש לנאשם זה מעורבות כאמור.

16. עוד לקולא נתתי משקל לעברם הנקי של הנאשמים, ולאורח חייהם הנורמטיבי עד לאירוע נשוא כתב האישום, כששני הנאשמים, למדו ועבדו לפרנסתם, כפי שמפורט בתסקיר באופן פרטני לגבי כל אחד מהם.

17. לזכות הנאשמים גם שקלתי את העובדה כי הנאשמים הודו בעובדות כתב האישום ולקחו אחריות על מעשיהם, וכן הביעו חרטה כנה ואמיתית וכבר בשלבי החקירה, למעשה.

18. מן הפן של הרתעת הנאשמים עצמם, אני סבור כי לתקופה בה שהו הנאשמים במעצר [22.10.08-18.11.08], במצורף לתקופת מעצר הבית ולהליך המשפטי בכללותו, זאת לצד עונש המאסר על תנאי שיושת עליהם, יש משקל ממשי, אשר יהיה בו כדי להרתיע את הנאשמים בענייננו במידה ובאיזון הדרוש בנסיבות.

החלטה