|
בעניין: |
ש' ע' |
| ||
|
|
ע"י ב"כ עו"ד |
עידו |
התובעת | |
|
|
נ ג ד |
| ||
|
|
ש' א' |
| ||
|
|
ע"י ב"כ עו"ד |
רונן |
הנתבע | |
פסק-דין
לפני תביעה לאיזון משאבים שהגישה אשה נגד בעלה.
העובדות
א. בני הזוג נישאו זל"ז כדמו"י ביום 9.7.87, מנישואין אלה נולדו להם 5 ילדים.
ב. בין בני הזוג התנהלו הליכים שונים (כ-9 תיקי תמ"ש) במסגרתם הורחק הבעל מן הבית במסגרת צו הגנה.
ג. בני הזוג התגרשו בג"פ כדמו"י ביום 20.12.05, בעיצומם של ההליכים. דירת הצדדים נמכרה ע"י כונסי נכסים שמונו על ידי בית המשפט.
בהחלטה מיום 13.3.07 הוריתי על תשלום התמורה לצדדים.
השתלשלות דיונית
א. תיקי התמ"ש בין הצדדים הגיעו לסיומם ונותר בפני תיק תמ"ש דנן בלבד.
ב. בעקבות ולאור גירושי הצדדים החלטתי ביום 6.2.07 על תיקון כתבי הטענות של הצדדים.
ג. הצדדים הסכימו ביניהם לראות את יום הקרע ב-31.3.05.
הוריתי לצדדים להמציא, איש לב"כ של רעהו, יפוי כח כדי לעשות בו שימוש לאיתור רכוש הצד שכנגד בארץ ובחו"ל (החלטה מיום 29.9.05).
ד. ביום 9.5.07 הסכימו ב"כ הצדדים על הגשת תצהירי רכוש ליום 31.3.04 וליום הקרע 10.4.05.
נתוני המחלוקת
הצדדים חלוקים ביניהם בנתוני הרכוש הבאים:
תביעת האשה
א. 85,000 $, חלקה של האשה מתוך סכום של 170,000 $, שהוא מחצית הסכום שהעלים הבעל מהאשה, לטענתה, מן הכספים שחסכו הצדדים משהותם ב---- (להלן, כספי-----).
ב. 150,000 $, חלקה של האשה מתוך סכום של 300,000 $, שהוא מחצית הסכום שהעלים הבעל מהאשה, לטענתה, מכספי עמלות שקיבל בגין תרומות שדאג להשגתן - (להלן, דמי עמלה).
ג. 25,000 $,חלקה של האשה מתוך סכום של 50,000 $ שהוא מחצית מסכום המשכנתא שקבלו הצדדים ושהבעל העלימו (להלן, כספי המשכנתא).
ד. 63,000 ₪, חלקה של האשה מתוך סכום של 126,000 ₪, שהוא מחצית מסכום תמורת מכירת רכב הצדדים, שנלקח על ידי הבעל (להלן, תמורת הרכב).
ה. סך של 15,000 $, חלקה של האשה מתוך סכום של 5,000 $ לשנה החל בשנת 2006, בגין עמלה שמקבל הבעל עבור השגת תרומה שנתית מקרן --- לישיבת "---- ----", בסך של 10,000 $ לשנה (50% מתרומה שנתית בסך 20,000 $ לשנה). (להלן, עמלת קרן----).
תביעת הבעל
א. החזרת סכום של 25,000 $, שהוא מחצית מסכום כספי המשכנתא בסך 50,000 $ שנטלה האשה.
ב. החזרת סכום של 10,000 $, שהוא מחצית מסכום הלוואה שהלווה אביו של הבעל לצדדים בסך של 20,000 $.
ג. החזרת סכום של 25,000 $, שהוא מחצית מסכום הלוואה שהלווה מר ---- ----- מ------- לצדדים בסך של 50,000 $.
ד. להורות על מכירת דירת הצדדים ב------ ע"י ב"כ הצדדים ככונסי נכסים ולחלק את התמורה בחלקים שווים בין הצדדים.
ה. חלוקה שווה של המטלטלין של הצדדים בהתאם לרשימה המוסכמת (נ/14).
ו. להורות שלבעל מגיעה מחצית פוליסת הביטוח הרשומה ע"ש התובעת בחברת הביטוח------.
ז. להחזיר לבעל סכום של 2,000 ₪ שהוא מחצית מהסכום של 4,000 ש"ח שמשכה האשה מחשבון הבנק המשותף ביום 8.6.04, בשנה שקודם מועד הקרע.
ח. להחזיר לבעל סכום של 2,500 ₪ שהוא מחצית הסכום שמשכה האשה מחשבונה, בסך 5,000 ₪, בשנה שקודם מועד הקרע.
ה ה כ ר ע ה
א. טענת שינוי חזית
(א) הטענה נטענה באשר ל"כספי ------" ובאשר ל"דמי עמלה". לטענת ב"כ הבעל הוא התנגד במהלך הדיון לשינוי חזית. אכן, הטענות בדבר "כספי -------" ו"דמי עמלה" לא עלו בכתב התביעה המתוקן.
(ב) אני דוחה את הטענה וטעמי עמי, בחלקם כפי שהטעים ב"כ האשה:
1. טענת שינוי חזית היא טענה שבסדרי דין. מניעת שמיעת עדויות היא עניין שבדיני ראיות. חוק ביהמ"ש לענייני משפחה, תשנ"ה-1995 (להלן החוק) קובע (סעיף 8(א):
"בכל עניין של דיני ראיות וסדרי דין, שאין עליו הוראה אחרת, לפי חוק זה, ינהג בית המשפט בדרך הנראית לו הטובה ביותר לעשיית משפט צדק;"
בתביעה לאיזון משאבים בין בני הזוג דנן, היה בקבלת הטענה כדי לפגוע בעשיית משפט צדק.
2. תביעה לאיזון משאבים, מעצם טיבה וטיבעה, מיוסדת פעמים הרבה על רכוש שאחד מבני הזוג הצליח להעלים מבן זוגו. יהיה זה בלתי צודק בעליל למנוע מבן הזוג לתבוע רכוש שהועלם ושהתגלה לו לאחר הגשת התביעה. במקרה דנן לא היה מקום להורות על תיקון כתב התביעה, שכן הנתונים שהתגלו התגלו לאחר הגשת התביעה, מתוך עדות הבעל עצמו, והיו בידיעתו של הבעל.
הגנתו של הבעל לא נפגעה, איפוא, מהעלאת הנושא לאחר הגשת התביעה.
3. כאמור, ביום 29.9.05, הוריתי לצדדים להמציא איש לב"כ של רעהו יפוי כח כדי לעשות בו שימוש לאיתור רכוש של הצד שכנגד. הנה כי כן, קודם לכן, ברי, שרכוש אשר כזה היה נכלל במסגרת איזון המשאבים, ללא צורך להגיש כתב תביעה מתוקן. אין נפקות לאופן בו התגלה הרכוש שהועלם, באמצעות יפוי הכח, מפי בן הזוג, או באופן אחר.
4. ההתנגדות של ב"כ הבעל עלתה רק בישיבת יום 11.11.07 (ראה בסיכומיו, סעיף 1) והתייחסה לעמלת קרן----, אודותיה העידה האשה כבר ביום 16.10.07 (עמ' 13, ש' 8, 9 ובעמ' 15 ש' 4-6 עמ' 16, 17).
אכן, היתה התנגדות של ב"כ הבעל מן הטעם של עדות שמיעה אבל לא מן הטעם של שינוי חזית.
5. בשלהי עמ' 17 מעידה האשה על מרכיבי תרומת קרן ---, הן באשר לסכום החד פעמי והן באשר לתרומה שנתית, מדי שנה. לא עלתה התנגדות ב"כ הבעל בנימוק של שינוי חזית.
6. ב"כ הבעל מצהיר לפרוטוקול (שם, 16) "... הסכמנו אתמול שהחקירה הראשית תהיה השלמה מעבר לכתבי הטענות והתצהירים שהוגשו". הווה אומר, השלמה של עובדות שלא בא זיכרן בכתבי הטענות.
מכל אחד מהטעמים הנ"ל וק"ו מכולם יחד, אני דוחה את הטענה.
ב. כספי -----
(א) הכל מודים (והמידע בא מהבעל) שהבעל הביא מ-----, עם סיום שליחותו, כרב הקהילה, סך של 300,000 $. סך של 127,000 $ (בשטרות דולריים) ניתפר בביטנת מעילו של הבעל ועל סכום זה ידעה גם האשה. לטענת האשה, היא לא ידעה על הסכום הנוסף של 183,000 $.
(ב) בעדותו אומר הבעל שהוא תפר במעילו קרוב ל-200,000 $ (פרוטוקול מיום 10.2.08, עמ' 315). הוא משיב (שם):
ש. "... 125,000 $ זה מה שהיה תפור במעיל ולא מעבר לסכום הזה, תנסה, אני מרען את זיכרונך, תענה כן, תענה לא.
ת. אני לא זוכר כבר. אני זוכר שהבאנו 300, לא זוכר איפה הבאנו את הכל.
לאחר חקירה על אודות האפשרות הטכנית של תפירת שטרות של 300,000 $ בבטנת המעיל משיב הבעל (שם):
"ת. אני לא אמרתי ששמתי 300 אלף דולר.
ש. כמה שמת?
ת. לא זוכר. כמה שנכנס".
ובהמשך (שם, עמ' 317):
"ש. איפה הבאת, באיזה מסגרת הבאת את היתרה?
ת. אתה זוכר מה אכלת בשנת 95?
ש. לא, לא, בוא, כמה פעמים אתה מביא כספים במאות אלפי דולרים במעיל שלך ... כמה פעמים הבאת מאות אלפי דולרים מחו"ל? כמה פעמים? תגיד לבית המשפט.
ת. לא מעוניין לענות לך".
..................................
ש. אבל אמרת שאתה לא מוכן לענות לי?
ת. אמרתי שאני לא רוצה לענות לך".
הנתון העולה מהחקירה הנגדית, מלבד התחמקות ממתן תשובות, דבר הפוגע במהימנות הבעל, הוא שסכום ניכר מתוך ה-300,000 $ לא הועבר באמצעות תפירה במעיל. נתון זה מאשש את גירסת האשה שהיא ידעה על הדולרים שנתפרו בביטנת המעיל בסכום של כ-130,000 $ ולא ידעה על הסך הנוסף של כ-170,000 $ שהבעל הסתיר והביא בדרך אחרת, שסרב לגלותה, כאמור.
אני מקבל, איפוא, את גירסת האשה שהיא לא ידעה על הסך של 170,000 $ הנ"ל. האמת ניתנת להאמר, שאפילו ידעה האשה שהבעל הביא גם את הסכום של 170,000 $ הנ"ל, לא היה בכך כדי לפגום בזכותה לקבל את מחציתו.
(ב) הבעל טוען שאין הוא חייב ליתן לאשה מחצית מתוך ה-170,000 $ שהביא, שכן סכום זה הוצא על ידי בני הזוג למחיה שוטפת.
טענה זו היא מעין טענת הודאה והדחה. משהודה הבעל בהבאת הכסף ובהימצאותו בידו, עליו נטל הראיה שאכן סכום זה הוצא למחיה שוטפת של המשפחה.
אם, אכן, הוכח שהסכום הנ"ל הוצא למחייה שוטפת של המשפחה אין לאשה זכות בכסף שהוצא, אך אם הטענה לא תוכח תהיה האשה זכאית לאשר תבעה. טענת הבעל הוכחשה על ידי האשה בעדותה (פרוטוקול מיום 11.11.07, עמ' 6).
1. לגירסת הבעל (פרוטוקול מיום 10.2.08, עמ' 294):
"הצדדים נמנעו מכל מותרות פרט לצרכים הכרחיים, מינימליים בלבד. הצדדים ניהלו אורח חיים צנוע ועניו, בהתאם לאורח חיים ממוצע ומטה של משפחה חרדית מרובת ילדים".
הבעל אישר שאמר דברים אלה בהקשר לתביעת המזונות:
"ת. נכון, חיינו על זה, אבל לא הלכנו לסוויטות ולבתי מלון ולא ישבתי ביכטות עם סיגר ועם קוקטלים". (שם).
הבעל העיד שהיום איננו זוכר מה היתה ההוצאה החודשית של המשפחה (שם, עמ' 295). אך הוא אישר את אשר כתב בתגובה לתביעת המזונות של האשה לפיה ההוצאות על התא המשפחתי היו נעשות בכרטיס אשראי שהחיובים בגינו הגיעו לסך של 3,500 עד 4,500 ₪ לחודש. אך הוסיף (שם, עמ' 298):
"ממה שחיינו מהמשכורות, אבל מעבר לזה, שהיינו צריכים לקנות לילד נעל או לילד סוודר, או לילד ספרים ומחברות לחמש ילדים... זה הוצאות של אלפי שקלים על מה אתה מדבר".
לשאלת בית המשפט, מדוע הוא לא גילה בתצהירו, שתמך בתביעת המזונות, שהיו הוצאות נוספות של אלפי שקלים ובכך לא מסר בתצהיר לבית המשפט את הנתונים הנכונים (הואיל והאינטרס שלו בתביעת המזונות היה למעט בסכום ההוצאות) הוא חזר בו (שם, 298, 299) מדבריו הקודמים בדבר הוצאות עבור ביגוד והנעלה בחודש של אלפי שקלים והעמיד את הסכום על: "כן, 2,000 עד 2,500, בסדר".
לשאלת בית המשפט (שם, עמ' 299) הוא מודה:
"ש. ואת זה אדוני לא כתב?
ת. יכול להיות.
הבעל פוגם שוב במהימנותו כאשר הוא מעיד ומצהיר בתצהיר לבית המשפט על אודות הוצאות המחייה של המשפחה, בהתאם לתכליתו של ההליך המשפטי: בתביעת המזונות הוא מצהיר על הוצאות מינימליות ואילו בהליך דנן הוא מתאמץ להפריז בהוצאות המחיה כדי להוכיח שהוא השתמש לצרכי המחיה בכספי -----.
גירסת הבעל איננה אמינה ולא ניתן לייסד עליה ממצאים.
2. גירסת האשה היא שאכן היו הוצאות מחייה רבות וכי המשפחה חיה ברווח ולא חיה בצמצום, אלא שההכנסות נבעו ממשכורת, מעיסוקו של הבעל מכתיבת מזוזות, תפילין וספרי תורה, או ממכירתם, גם אם לא כתבם. (פרוטוקול מיום 11.11.07, עמ' 3; פרוטוקול מיום 22.11.07 עמ' 73, 75, 85, 87).
בהתאם לגירסת הבעל השתמשו בני הזוג גם במשכנתא שנטלו, בסך 50,000 $, לקיום השוטף. גירסה המוכחשת על ידי האשה (שם, עמ' 23).
אמור מעתה, לגירסת הבעל, יש להוסיף את הסך של 50,000 $ לסך של 170,000 $ ששימשו את בני הזוג לצריכה שוטפת. נתון זה מוסיף ומעלה את אי הסבירות שבגירסת הבעל ואת אי מהימנותה לעומת אמינותה של גירסת האשה.
כספי עמלות
א. אמינה עלי עדותו של העד, הרב ---- ----- (למרות שכונה על ידי הבעל בעדותו "שקרן פתלוגי"), התומכת בגירסת האשה וסותרת את גירסת הבעל. מעדותו עולים הנתונים הבאים (פרוטוקול מיום 23.12.07):
(א) הבעל הציע לעד, להעביר תרומה לפרוייקט שהעד היה קשור בו בסך של 100,000 $, כנגד עמלה של 50%, במקום להעבירה לישיבת "--- ----", שבאותו מקרה סירבה ליתן לו עמלה של 50%, כמקובל בתרומות קודמות שהעביר לה.
(ב) במעורבותו של הבעל העניקה קרן --- תרומה גדולה, לצורך בניה, לישיבת "--- ----", וסכום נוסף של תרומה קבועה שתכנס כל שנה.
(ג) בדרך כלל מדובר בעמלה של 50% שמקבלים המתרימים מתרומות שהם משיגים. העד עצמו שילם למתרימים 50% (שם, עמ' 162).
(ד) העד שלל בתוקף שההצעה של 50% עמלה לבעל באה ממנו ועמד על כך שההצעה באה מפי הבעל. (שם, עמ' 173).
(ה) הפרוייקט בו דובר היה הקמת בית כנסת משותף בו יכהן הבעל כרב. (שם, עמ' 174).
ב. לאחר חקירה עניפה, שנבעה מהתחמקות חוזרת ונישנית של הבעל (פרוטוקול מיום 10.2.08) וסתירות בעדותו, הסכים הבעל שהיה הסכם שהוא יקבל 1/3 מהתרומה ומעורב אחר בתרומה, מר----, יקבל אף הוא 1/3 מהתרומה. (שם, עמ' 251):
"כב' השופט: הרב ---- רצה להוריד אותו מ-50%, לכן הוא הציע שגם אתה תיכנס לתמונה, ואז הוא יקבל שליש, ואתה תקבל שליש, דרך המשכורת, נכון?
ת. כן".
ובהמשך:
"כב' השופט: נכון, אבל תקבל את מה שמגיע לך, על דרך משכורת. זה מה שסוכם, נכון?
ת. כן".
ג. הבעל סרב לומר בעדותו שמות של תורמים מעבר לשני תורמים: קרן --- ומר ----(שם, עמ' 257 - 256). הוא הודה שהוא הביא תורמים לרב -----: "במאות אלפים (= דולרים), לא במליונים" (שם, עמ' 256).
ד. עוד העיד הבעל (שם, עמ' 262) שהוא קיבל כספים מהישיבה בתמורה לקשרים שיצר לישיבה עם תורמים ויחסי ציבור. למרות שהוא קורא לזה משכורת, אין מדובר במשכורת, אלא עבור יצירת הקשרים לישיבה עם תורמים. אכן, לפי עדותו, הוא קבל את ה"משכורת" באופן יחסי לגודל התרומות.
ה. הבעל העיד שבשנת 2003 פנה לרב ----- והגיע איתו לסיכום (שם, 260): "אמרתי לו: תראה הרב -----, אני לא יודע, לפעמים יוצא ולפעמים לא יוצא, בוא נגיע לאיזו משכורת מסויימת, שתהיה הבנה בינינו, כי אני לא רוצה שאיזה חודש, חודשיים, אני אשאר בלי פרנסה, אני רוצה שכל חודש יהיה לי".
...............
"אמרתי לו אני אתן לך חשבונית וקבלה, אני רוצה כל חודש משכורת קבועה...".
אכן, בהמשך עדותו, הכחיש הבעל שאמר דברים אלה בעדותו (שם, עמ' 263, ש' 26, עמ' 264).
ו. הבעל מתחמק מליתן תשובה לשאלה פשוטה, האם הביא לרב ----- תורמים, פרט לשני אלה שהודה בהם, אם לאו (שם, עמ' 265 - 266) ולבסוף השיב תשובה שלילית (שם, עמ' 267), אך מיד חזר בו ואמר: "מה-2003 התחלתי להביא לו". כשנוכח לדעת שהוא נקלע לסתירה בעדותו הוא שוב מכחיש את שאמר קודם לכן בעדותו בדבר סיכום עם הרב ----- ב- 2003 (ראה לעיל סעיף ה'). בלחץ החקירה הנגדית הוא נאלץ לומר:
"אבל רגע אני רוצה לתקן את עצמי, ב-2002 התחלתי לעבור איתו בתלוש" (שם, עמ' 271).
ז. הבעל משנה את גירסתו הקודמת לפיה, איש לא קיבל מאומה בהשגת התרומה שמר ----- היה מעורב. הוא אף משנה את ההסכם בדבר חלוקת הכספים (שם, עמ' 271):
"ת. אני אסביר מה שהיה, הרב ----- סיכם עם--- -----, שאם הוא מוכר לישיבה חדר, לאיזה בן אדם שיתרום חדר שחדר עולה 25 אלף דולר, או 20 אלף דולר, לא ידוע, 10 אלפים דולר הולך לישיבה ומה שנשאר בזה יתחלקו: הישיבה, אני והוא. כלומר, 10 אלפים אין על מה לדבר בכלל, כך היה הסיכומים על חדר".
הבעל מודה בסופו של דבר שמר-----, לאחר שהגיש תביעה משפטית קיבל 5,000 $. הוא מנמק זאת בכך שמר ----- סחט אותו ואת הרב ----- באיימו עליהם שהוא יפרסם ששניהם בגדו בנשותיהם ב------ וכך יצא שם רע לישיבה.
הבעל לא טרח להביא לעדות את מר ----- להוכיח את גירסתו.
אלמלא מצאה האשה מסמכים מן התביעה שהגיש ----- נגד הרב ----- היה כל העניין מוכחש. ההסבר ההזוי, שהרב ----- שילם ל----- 5,000 $ מחמת סחיטה ואיום שהוא יפרסם על הבעל ועל הרב ----- שהם בגדו בנשותיהם בהיותם ב----, לא נוצר כל כולו אלא למלט את הבעל מסתירות בעדותו, לרבות זו שהרב ----- איננו משלם מאומה למתווכי תרומות, ולמלט את הבעל מעדות ברורה של הרב--------.
האמת ניתנת להאמר, שבהסבר שנתן, כאמור, פגע הבעל בשמו הטוב של הרב -----.
אני מקבל, איפוא, את גירסת האשה וקובע שהבעל, אכן, קבל דמי תיווך בגובה של 50% מתרומות שהשיג לישיבת "-----" ישיבתו של הרב -----.
התרומות שסכומן הוכח הן התרומות מקרן --- ותרומת מר ---- -----. אכן, שוכנעתי שהיו תרומות נוספות, בהן תיווך הבעל, אלא שתורמיהן וסכומן לא הוכחו.
ח. סכום התרומות
(א) תרומת קרן ---:
בעדותו אמר הבעל: "אני יודע (הדגשה שלי, ג"ג) שסכום סך הכול, הכול ביחד זה משהו כמו חצי מיליון $" (פרוטוקול מיום 26.12.07, עמ' 189 ובסופו, 190).
קטע הפרוטוקול הבא לעניין זה, מדבר בעד עצמו, כדלקמן (שם):
ב"כ הבעל חוקר בחקירה ראשית:
"ש. ידוע לך מה הסכומים שניתנו על ידי קרן ---?
ת. הסכומים, תראה, אני יותר עשיתי את הקשר.
כב' השופט: השאלה, ידוע לאדוני, לא ידוע לאדוני. זאת השאלה של עורך הדין שלך. מה התשובה?
העד: עד כמה שידוע לי, מנסה לזכור, האמת זה בא בכמה תשלומים.
כבוד השופט: השאלה מה הסכומים.
עו"ד מזור: מה אתה זוכר לגבי התשלומים, אתה זוכר מה הסכומים? (הדגשה שלי, ג"ג).
העד: לא.
כבוד השופט: הרמז היה ברור. אבל נשמע הלאה.
העד: אני יודע שסכום הכול הכול ביחד זה משהו כמו חצי מיליון דולר".
לאחר שאלה נוספת של ב"כ הבעל הבין הבעל את הרמז ולמרות תשובתו הברורה הקודמת הוא משיב:
"... מה שהם תורמים לו או לא תורמים לו, זה לא ידוע לי וגם לא ידוע לי איזה סכומים...".
בהתייחסו לפעילותו לעומת פעילות האשה בגיוס התרומה מקרן --- מעיד הבעל בחקירה ראשית (שם, עמ' 200):
"... היא גם לא יודעת, עובדה שהיא אומרת שנתנו 350 ונתנו חצי מיליון".
כשנשאל הבעל על אודות סכומי תרומות מר ---- -----ותורמים אחרים, הוא מעיד (פרוטוקול מ-26.12.07, עמ' 224):
"במקרה של קרן --- כן ידעתי".
בסיכומיו נמנע ב"כ הבעל להתייחס להודאתו של הבעל על אודות הסכום וטוען כנגד האשה מדוע לא הביאה לעדות את אנשי קרן --- להמצאת הראיה הטובה ביותר. מה לנו ראיה טובה ביותר אל מול עדות הבעל.
על בסיס הודאתו של הבעל על אודות הסכום, אני קובע שסכום התרומות מקרן --- שהבעל תיווך בהשגתן עולה למיצער לסך של 500,000 $. מסכום עמלת הבעל שהיא 250,000 $ זכאית האשה למחצית הסכום - בסך של 125,000 $. לא הוכח שהסכום הגיע לידיה.
(ב) עמלה מתרומת -----
1. הבעל מודה שמר ----- תרם לישיבה, ואומר: "אני חושב 150 או 200 אלף דולר" (פרוטוקול מ-26.12.07, עמ' 225).
2. הכל מודים שהבעל קיבל ממר ---- 50,000 $ אלא שהבעל טוען שאין מדובר בעמלה, אין מדובר במתנה אלא בהלוואה (שם, עמ' 198). כך הוא הציג זאת גם בפני הבנק שם הפקיד את הסכום (שם, 198, 200), לטענתו.
3. על אודות החזרת ההלוואה מעיד הבעל:
(א) "הוא אמר לי מתי שתשתחרר מהחובות תתחיל להחזיר לי הוא לא סיכם איתי על סכום מסויים (פרוטוקול מיום 10.2.08, עמ' 299).
(ב) "כן הוא לא הלחיץ אותי בחוב". (שם).
(ג) כשהופנה הבעל ל"הסכם" הלוואה עם מר ---- שהבעל הגיש (לא נושא תאריך, אומר הבעל". "לא כתבו תאריך אז מה"?) ובו כתוב: "פרעון עם דרישה טלפונית", הוא משיב:
"לא, הוא אמר לי שאם אני אמכור את הדירה אז אני אצטרך להחזיר לו את כל הכסף".
(ד) לשאלת בית המשפט: "זה נכון. אבל זה תנאי נוסף שכתוב. כתובים שני דברים".
משיב הבעל: "יכול להיות שהוא דרש דבר כזה אבל הוא בע"פ (הדגשה שלי, ג"ג), מה שהוא אמר לי שהוא רק כותב את זה פיקטיבית...".
(ה) עד יום מתן העדות (10.2.08) לא שולם למר----- מאומה עבור ה"הלוואה". לשאלה מדוע לא הוזמן מר----- לבית המשפט לעדות, כאשר הוא היה בארץ, תוך כדי המשפט, משיב הבעל:
"ת. כי אני אגיד לך ככה, ----- הוא בן אדם ש-50 אלף דולר הוא עושה אותו בשעה".
הבעל נימק נימוק נוסף: "...והוא אמר לי גם שהוא מפחד שהיא תקלל אותו ולכן הוא לא רוצה... הוא מפחד מעין הרע וכל הדברים האלה" (שם, 308).
(ו) ----- לא יגיש תביעה בגין ההלוואה.
"ש. ...אתה מסכים איתי לדוגמא, שבנסיבות כפי שתארת, -----, שהכסף לא חשוב בעיניו, הוא לא יבוא לארץ בשביל הכסף, לא יגיש נגדך תביעה לבית המשפט בשביל הכסף הזה, נכון?
ת. נכון.
ש. אבל תראה דבר מוזר, אתה הזמנת אם ככה, אצל ----- מכתב (הדגשה שלי, ג"ג) שהוא כותב: נא להחזיר את הכסף, אם לא תחזיר את הכסף, אני אגיד נגדכם תביעה?
ת. נכון.
(שם, 311).
ובהמשך (שם, 312):
"ת. אז הוא אמר לי:א', אני יורד מזה, זה הכל".
(ז) בהמשך החקירה מסביר הבעל ואומר שהכוונה היתה:
"מתי שיהיה לך את הכסף תחזיר לי" (שם, 312).
4. הבעל טוען, ללא הוכחה כלשהי, שהאשה לקחה מההלוואה את החצי שלה בסך 25,000 $. הווה אומר, שהבעל קיבל לידיו מ----- 50,000 $ (לטענתו, כהלוואה). במשך שנים מאומה לא הוחזר למר----- ע"ח ההלוואה. חקירת הבעל, כאמור, תומכת בגירסת האשה שסכום זה לא אמור להיות מוחזר למר----- וכי אין מדובר בהלוואה כלל אלא בעמלת תיווך בגין התרומה שנתן מר----- לישיבת "-----".
הבעל מחזיק , איפוא, בסכום שהתקבל ממר-----, 50,000 $, השייך לשני הצדדים.
האישה זכאית, איפוא, למחצית הסכום, סך של 25,000 $.
ב. כספי המשכנתא
(א) גירסת האישה (פרוטוקול מיום 11.11.07, עמ' 18 עד 23)
1. מחמת חקירות שהבעל עובר במס הכנסה, ועל פי עצה שקיבל, הוא נוטל הלוואה כנגד משכנתא בגובה של 50,000 $ (להלן, המשכנתא). הסכום מופקד בחשבונה של האישה.
2. הבעל מוציא את כספי המשכנתא מחשבון הבנק (במטבע ישראלי) בצ'ק בנקאי. הצדדים רוכשים בכספים אלה 50,000 $ אצל חלפן כספים בפתח תקווה.
3. הבעל נוסע לחו"ל, ופותח שם חשבון בנק ומפקיד שם את הכספים.
4. האישה מכחישה את גירסת הבעל שהכספים נשארו בבית, וכי היא, עם עזיבתה את בית, לקחה את הכספים. לגרסת הבעל, שהבת של הצדדים אמרה לו שהאישה לקחה את הכסף, מגיבה האישה: "אני בטוחה שהבת שלי לא אמרה דבר כזה". וכי לגופו של עניין הגירסה שהיא לקחה את הכספים איננה נכונה.
(ב) הבעל נמנע מלהזמין את בתם של הצדדים לעדות לאמת את גירסתו. על כן, יומנה של הבת נ/1, שהתקבל בכפוף לעדות הבת שכתבתו, גם כן לא התקבל כראיה.
(ג) אכן, מחקירת האישה עלה ספק אם מדובר ב-45,000 $ או ב-50,000 $.
אך בסעיף 38.4 לכתב ההגנה המתוקן נאמר במפורש:
"הם נאלצו לקחת הלוואה מובטחת במשכנתא בסך 50,000 $ מבנק---- -------..."
ובסעיף 38.5: "לאחר שהפקידה את כספי ההלוואה, רכשו הצדדים באמצעות צ'ק בנקאי מחשבונה של התובעת סך 45,000 $ אשר הופקדו בבית ואת היתרה שמרו בשקלים".
אמור מעתה, הוכח שהצדדים רכשו אצל חלפן הכספים 45,000 $ בלבד וסכום זה בלבד נשאר בידי הבעל, בין אם העבירו לחשבונו בחו"ל ובין אם החזיקו בארץ.
(ד) אני דוחה את גירסת הבעל שסכום זה שימש לצריכה שוטפת. לגירסתו, איפוא, נוסף סכום זה של 45,000 $ על הסך של 170,000 $ (יתרת כספי -----) ובשני הסכומים השתמשו הצדדים לצריכה שוטפת.
דחיתי לעיל את גירסת הבעל בדבר שימוש לצריכה שוטפת בכספי -----, בסך של 170,000 $. הטעמים הנקובים לעיל יפים, ביתר שאת, לסכום של 215,000 $.
זכאית, איפוא, האישה למחצית סכום המשכנתא שנשאר בידי הבעל בסך של 22,500 $.
(ה) חשבון הבעל בחו"ל
(1) לעניין החשבון של הבעל בחו"ל, מעידה האישה (פרוטוקול מיום 1.3.06, עמ' 19):
"... הוא נסע לחו"ל, פתח שם חשבון בחו"ל כי הוא אמר לי שיש לו חשבון בחו"ל שלא על שמו, זה היה על פי קודים".
(2) הבעל העיד בחקירה ראשית (פרוטוקול מיום 26.12.07, עמ' 206):
"ש. יש לך חשבון בנק בחו"ל?
ת. לא (ההדגשה שלי, ג"ג).
ש. תסביר לי את הטענה של אשתך שאומרת... שאתה לקחת את הכספים והפקדת אותם בחשבון בחו"ל. זה הטענה שלה.
ת. אני אמרתי בהקשר לטענה הזאת, אם היא תביא מסמך מאיזה שהוא בנק בעולם שאני הפקדתי את ה-50,000 דולר או 40,000 דולר בבנק הזה, אני נותן לה את כל ה-120,000 דולר שלי".
שלילה מוחלטת, איפוא, של חשבון בחו"ל.
(3) הבעל העיד בחקירה נגדית (פרוטוקול מ-10.2.08, עמ' 349 ואילך):
"ש. היא אומרת (=האישה) שהיה לך באותו זמן חשבון בנק בחוץ לארץ, אתה בעדותך אמרת, שלא היה לך חשבון בנק בחוץ לארץ, או שאתה עכשיו חזור בך ואתה אומר, אכן היה לי חשבון בנק בחוץ לארץ?
ת. אני אמרתי שאין לי חשבון בנק בחוץ לארץ? אמרתי את זה?
.................
ש. ... האם אתה פה בעדותך אמרת, שאין לך חשבון בנק בחוץ לארץ? האם כן או לא?
ת. כן. אמרתי.
ש. אמרת.
ת. כי היה לי.
.....................
כב' השופט: סליחה מתי היה לך?
ת. לא זוכר, משהו כמו, לא זוכר....
כב' השופט: מתי זה היה?
ת. אני לא זוכר, בשנת 2004 או 2005".
ב"כ האישה מציג לבעל, את אשר נשאל בחקירה ראשית והגיב על התזה של האישה על אודות חשבון בחו"ל בתשובה שלילית. הבעל מאשר שכך הגיב.
"ש. תסביר לי.
ת. כי לא היה לי. כי באותו זמן שהוא שאל אותי החשבון לא היה קיים".
.......
כב' השופט: רגע, אני רוצה להבין, כלומר, התשובה היתה שלילית, מפני שברגע החקירה,
ת. לא היה חשבון בנק. היה סגור.
כב' השופט: לא היה חשבון, וכמה זמן לפני כן היה לך חשבון?
ת. לא יודע.
כב' השופט: בזמן הגשת התביעה היה לך חשבון?
ת. לא זוכר. יש לי את הניירת של הבנק, אני יכול להביא אותה".
כשהוברר לבעל שאי אמירת האמת נחשפה, הוא מנסה למלט את עצמו בתשובה מתחמקת ומתחכמת.
הדברים עולים ביתר שאת מעיון במהלך החקירה, שרק חלק ממנה צוטט לעיל.
הבעל מתחמק מלומר אמת ואיננו מהימן.
אני מקבל, איפוא, את גרסת האישה בכל הקשור בחשבון של הבעל בחו"ל.
ג. תמורת הרכב
(א) מדובר ברכב ----- מודל ---- (להלן, הרכב) שנמכר על ידי הבעל. ערכו לאפריל 2005 היה 126,000 ₪, בהתאם למחירון רכב של לוי יצחק (נספח ג' לכתב התביעה).
בסיכומי ב"כ הבעל אין התייחסות לערכו של הרכב. לעניין זה אקבל, איפוא, את גירסת האישה, כפי שבאה לידי ביטוי בסיכומי בא כוחה (סעיף 27).
(ב) לגירסת הבעל הרכב היה שייך לאמו והיא נתנה אותו לבני הזוג לשימושם, ללא תמורה. אכן, הוצאות הביטוח והדלק שולמו על ידי הבעל.
(ג) לגירסת האישה, מדובר ברכב שנרכש על ידי בני הזוג מכספם שלהם ונרשם באופן פיקטיבי על שם אמו של הבעל מחמת עינא בישא של מס הכנסה.
הנתונים העולים מעדות אם הבעל (להלן, האם):
(1) האם עובדת בטיפול בילדים, עבדה בבישול ובטיפול בזקנים ומשתכרת כ-2,000 ₪ בחודש. הבעל פנסיונר של חברת ---- והפנסיה שלו 2,900 ₪ לחודש. בעת שעבד ב------ השתכר כ-6,000 ₪ לחודש. הבעל יצא לפנסיה בשנת 2000. (פרוטוקול מיום 14.10.07, עמ' 9).
(2) אין לאם רשיון נהיגה והיא לא נוהגת (שם).
(3) לפני הרכב היתה לבעל מכונית ----- שהאם קנתה לו במתנה ונמכר בסך של 150,000 ₪ (להלן, ה-------). הרכב נרכש ב-180,000 ₪. שתי המכוניות היו רשומות על שם האם.
(4) לעניין רכישת ה------ מעידה האם (שם, עמ' 10):
"ת. אני קניתי את האוטו לבן שלי כי לא היתה לו עבודה סדירה כשהוא חזר מ-----. לא היו לו אמצעים והוא היה זקוק לרכב ולי היה כסף והוא בן תורה בן צעיר, הילדים הגדולים מסודרים ואני קניתי לו את ה-------".
(5) לעניין רישום הרכב על שמה מעידה האם (שם):
"ש. אבל אם קנית לו במתנה למה זה צריך להיות רשום על השם שלך?
ת. ככה רציתי.
ש. למה רצית כך, אין לך רשיון וקנית לו במתנה?
ת. רציתי לקנות לו את המכונית ורשמתי את המכונית על שמי, מה זה פשע?"
(6) עבור ה------- קיבלה האם 150,000 ₪ מהרב -----, בתמורה ל------- שקנה ממנה וקנתה את הרכב ב-180,000 ₪. לשאלה: "למה את צריכה אוטו? משיבה האם: "בשביל יופי". (שם, עמ' 11). את ההפרש במחיר נתן לה הבעל (שם, עמ' 13).
אני דוחה את הטענה שהרכב היה שייך לאם ולא לבעל, וטעמי עימי:
א. עדות האם איננה אמינה מהנימוקים הבאים:
(א) האם איננה נוהגת, אין לה רשיון נהיגה, ומעולם לא היתה לה מכונית.
(ב) כשנשאלה: למה את צריכה אוטו, השיבה: "בשביל יופי" (שם, עמ' 11).
(ג) האם הסבירה את רכישת ה--------- (שתמורתה שימשה בסיס לרכישת הרכב כמצוטט לעיל), הדברים אינם מדוייקים:
(1) הבעל חזר מ----- עם 300,000 $. האם העידה שהבעל הראה לה את הכסף בתיקו.
(2) האם המתפרנסת ומשתכרת כמצוטט לעיל, לא השכילה להצביע על המקור הכספי (150,000 ש"ח) ממנו מימנה את רכישת ה--------.
(ד) בעניין רכישת הרכב עלו סתירות בעדות האם:
(1) בראשית חקירתה בעניין זה (שם, עמ' 11), כדי להרחיק את הבעל מהרכב, אומרת האם:
"ש. מי החליט איזה אוטו לקנות?
ת. אני החלטתי ביחד עם חברים ומשפחה".
לאחר סדרת שאלות, היא חוזרת בה בהדרגה ומעידה בסופו של דבר: (שם עמ' 12):
"... והוא (=הבעל) החליט שזה אוטו טוב וגדול וטוב למשפחה. עשיתי מה שהוא הציע, הוא הציע את הרכב הזה."
(2) לשאלה: "מאיפה יצא הכסף הזה"? היא משיבה (שם, עמ' 12):
"חסכתי במשך כל החיים". "... הכסף יצא מבנק -----סניף ------".
ש. יצא שיק לפקודת----- -----?
ת. כן.
ש. מהחשבון שלך?
ת. 150,000 ₪.
...........
"ש. אני אומר לך – את לא נתת שום דבר, ולא היית בכלל בחברת------- -------, אלא הבן שלך?
ת. נכון. (הדגשה שלי, ג"ג).
(3) בהזמנת הרכב, אף שנרשם שמה של האם, מס' ת"ז על טופס ההזמנה הוא של הבעל (שם, עמ' 13).
(4) לשאלה (פרוטוקול מ-15.10.07, עמ' 26):
"ש. את עדיין עומדת על העדות שכל הכספים על המכוניות יצאו מהחשבון שלך בסניף----- -----?
ת. לא". (הדגשה שלי, ג"ג).
כשנשאלה האם על אודות גירסת האישה בדבר קשיים שהיו לבעל במס הכנסה, היא משיבה בניגוד לעדות קודמת (שם, עמ' 30):
"ת. מעולם הוא לא הפקיד אצלי אגורה של אוטו. נכון."
לאחר שהועמדה בפני הסתירה מעדותה הקודמת, השיבה:
ת. "אני לא זוכרת. הרבה דברים אני לא זוכרת".
(ה) לעניין מכירת הרכב והשימוש שנעשה בתמורת מכירת הרכב (80,000 ₪), עלו סתירות בעדות האם:
(1) כשנשאלה האם מדוע מכרה רכב שמחירו על פי המחירון 126,000 ₪ ב-80,000 ₪, היא משיבה (פרוטוקול מ-14.10.07, עמ' 17) שלא בדקה את המחיר:
"ת. כי רציתי למכור, הייתי צריכה את הכסף?"
מן העדות עולה (שם, 19) שמתוך הכספים שקיבלה האם עבור מכירת הרכב, היא נתנה לבתה "מעל 10,000 $".
לאחר חקירה עניפה, נתנה האם תשובה לשאלת בית המשפט:
"ש. כל ה-80,000 ₪ ניתנו לבן, האם זה לא נכון?
ת. זה לא נכון שכל ה-80,000 $/₪ (צ"ל ₪) ניתנו לבן".
(2) אולם בחקירה שלמחרת היום, מעידה האם (פרוטוקול מיום 15.10.07, עמ' 27):
"ש. האם מוציאה כסף ונותנת לו (=לבעל)?
ת. כן".
"ש. אני רוצה לחדד – את אומרת שה-80,000 ₪ האלה הלכו להוצאות השוטפות של המחיה של א'?
ת. אמת לאמיתה (הדגשה שלי, ג"ג).
(3) ושוב לשאלת בית המשפט (שם, 28):
"ש. מה-80,000 ₪ האלה הלך הכסף לרכישת המכונית? כן או לא?
ת. אתמול העו"ד הלחיץ אותי. היו לי דפיקות לב ולא הייתי מרוכזת. אתמול בדקתי וראיתי את כל הכסף הפקדתי לו (לבעל... הפקדתי 80,000 ₪ ועם כל הכסף הוא השתמש".
(4) לשאלת ב"כ האישה, משיבה האם בהמשך (שם):
"ש. אם אתמול אמרת אחרת אז זה לא נכון?
ת. נכון, אתמול הייתי לחוצה ומבולבלת".
(ו) בראשית החקירה הנגדית, נשאלה האם והשיבה על אודות מחלותיה ובעקבות זאת נשאלה והשיבה (שם, עמ' 41):
"ש. הסכרת פוגעת לך בזכרון?
ת. מאוד".
זה כנראה הקו שהחליט הבעל לנקוט בהעידו (פרוטוקול מיום 10.2.08, עמ' 392):
"ת. אמא שלי לא יודעת מה שהיא מדברת.
ש. אז היא לא יודעת מה שהיא מדברת?
ת. היא לא זוכרת כלום, אני בתור בן שלה, מתעצבן עליה עד הגג שלפעמים אני אומר לה: את אמרת לי שבוע שעבר ככה".
אכן, זו דרך לנסות למלט את האם מהסתירות שבעדותה ולהסיר ממנה את התו של מי שאיננה מעידה אמת. יחד עם זאת, אין בכך כדי להסיר מהעדות את הפגם של עדות בלתי מהימנה, שלא ניתן לייסד עליה כל מאומה.
די בטעמים שהוטעמו לעיל כדי להסתייג מעדות האם, כעדות בלתי אמינה, לדחות את גרסת הבעל על אודות היות הרכב רכבה של האם ולקבל את גרסת האישה שהרכב היה רכבם של בני הזוג.
הרכב נמכר בחופזה, שבועיים לאחר שהאישה הגישה את תביעותיה והבקשות לצו הגנה, כפי שמאשרת האם (פרוטוקול מ-14.10.07, עמ' 16), במחיר של 80,000 ₪ לעומת מחיר המחירון של 126,000 ₪. הסבריה של האם שהיא עשתה זאת מפני שהיתה זקוקה באופן דחוף לכסף, בין השאר, עבור בתה, התבדו.
על כן, יש לראות את ערכו של הרכב כמחירו במחירון, בסך של 126,000 ₪.
(ז) תכשיטי האישה
מחצית חפצי התכולה שלקח הבעל.
מוניטין של הבעל.
שלושת פריטי תביעה אלה זנח ב"כ האישה בסיכומיו. (ראה סעיף 37 לסיכומים לעומת המבוקש ב"רישא לסיכומים אלה"). שאלת איזון המטלטלין לא מוצתה בתביעה דנן, ושום צד לא הוכיח את טענותיו לגבי הרכוש שתבע. (ראה בהתייחסות לתביעת הבעל).
תביעת הבעל
א. 25,000 $ - יתרת המשכנתא
(א) לטענת הבעל נשארו כספי המשכנתא בסך 50,000 $ בבית הצדדים. במחצית מסכום זה השתמשו הצדדים לפרנסתם השוטפת. את המחצית השניה נטלה האישה בעת שעזבה את הבית.
התייחסתי לכספי המשכנתא לעיל והכרעתי את אשר הכרעתי. הכרעתי דלעיל דוחה למעשה את תביעת הבעל בפריט זה.
(ב) הבעל הוא התובע ועליו נטל הראיה שהאישה נטלה עמה מן הבית 25,000 $ שהיו מונחים בבית. על הבעל היה להוכיח שהסכום של 25,000 $ היו מונחים בבית ושהאישה נטלה עמה סכום זה. לא הובאה שום ראיה שהכספים, אכן, היו בבית בעת שהאישה עזבה את הבית. לא הובאה שום ראיה שהאישה נטלה את הסכום הנ"ל, בעוזבה את הבית.
ההסתמכות על נ/1 אין בה כל מאומה. נ/1 התקבל בכפוף לעדות הבת. (פרוטוקול מ-22.11.07, עמ' 58). הבעל לא הזמין את הבת לעדות ועל כן נ/1 אינו משמש ראיה. הראיה היחידה היא עדות הבעל, שלא ראה את האישה נוטלת את הכסף. האישה הכחישה נטילת הכסף. האישה טענה שהכספים כלל לא נשארו בבית אלא הועברו לחשבון בחו"ל.
(ג) בנוסף להתייחסותי לעיל לחשבון הבעל בחו"ל, בפרק נפרד, אוסיף ואפנה לחקירה החוזרת של הבעל בתום הראיות (פרוטוקול מיום 10.2.08, עמ' 407-405) ולטענות עורכי הדין. התייחסתי לטענות ב"כ הבעל וקבעתי:
"... אבל כדי להפריך טענה שמופיעה בכתב התביעה, היה עליכם להביא עוד בחקירה הראשית שלו, או בכתב ההגנה שנתמך בתצהיר, להביא את הטענה נגד זה, ולא הבאתם, אז עכשיו בחקירה חוזרת, זה לא אפשרי".
הגיב הבעל וסיים את עדותו באומרו:
"כי אני חשבתי שכבודו שהיא צריכה להביא את הניירת מהבנק שלי, בגלל זה לא טרחתי להביא את זה".
אכן, אין מדובר בשכחה או בטעות. מדובר בהתנהלות מודעת ומכוונות של הבאת הראיות. מדובר, איפוא, בראיות שהיו מצויות ברשותו ובבעלותו של הבעל, על אודות חשבונו בחו"ל, עוד בשלב הגשת כתבי הטענות. ראיות אליה כבש הבעל תחת ידו ונמנע מלהציגן בבית המשפט עד תום החקירה החוזרת שלו ותום הראיות כולן. גם בעת הזו, כשביקש להציג את הראיות, הן לא היו תחת ידו עמו בבית המשפט. הוא אך הביע מוכנותו "להביא לו את כל הניירת של הבנק, יש לי אותה בבית..." (שם, עמ' 406).
לאור הצהרת ב"כ הבעל לפרוטוקול (שם, עמ' 407):
"אני היום שמעתי אדוני שיש ניירות".
מתברר שהבעל אף הסתיר מב"כ את הראיות שכבש תחת ידו.
הקולר להתנהגותו תלוי בצווארו.
אני דוחה, איפוא, את תביעתו של הבעל בפריט זה.
ב. הלוואת אבי הבעל
האישה הכחישה קבלת הלוואה מאבי הבעל. אבי הבעל לא הוזמן לעדות ולא ניתן שום הסבר להמנעות מהעדתו. הראיה היחידה בדבר ההלוואה מצויה בעדות הבעל שהוכחשה, כאמור, בעדות האישה. הבעל נמנע מלהביא את הראיה הטובה ביותר להוכחת הטענה בפריט זה, אני קובע שהבעל לא הוכיח את טענתו ואני דוחה אותה.
ג. הלוואה מ-----
בשאלת הטענה בדבר ההלוואה מ-----, הכרעתי לעיל בעת שדנתי בתביעת האישה לקבלת מחצית מהכספים שקיבל הבעל מ----- (לטענתה, אין מדובר בהלוואה). לאור הכרעתי, אני דוחה את תביעת הבעל בפריט זה.
ד. השבת מחצית הסכום של 4,000 ₪
התביעה מתייחסת לסכום שמשכה האישה בצ'ק מחשבונם של הצדדים ביום 8.6.04 (נ/11א') או קודם לכן. סכום הצ'ק דנן הוא חריג ביחס לגובה הסכומים האחרים שנמשכו בפנקס הצ'קים שהוצג.
ב"כ האישה לא התייחס בסיכומיו לתביעה זו של הבעל, אף שהתביעה עולה בכתב ההגנה המתוקן.
האישה לא זכרה מה היתה תכלית הוצאת הצ'ק.
משלא היתה התייחסות בסיכומי האישה לטענה, אני מקבל את הטענה וקובע שבמסגרת איזון המשאבים יזקף לחובת האישה סך של 2,000 ₪.
ה. סכום של 2,500 ₪ מחשבון חסכון של האישה
לטענת הבעל פתחה האישה חשבון חסכון על שמה והופקדו בו 500 ₪ לחודש. האישה משכה ביום 9.8.04 סך של 5,000 ₪, בלי שתכלית המשיכה הוכחה על ידי האישה. בעדותה לא זכרה האישה את תכלית המשיכה ואמרה שתבדוק בבנק לאן היתה ההעברה ולאיזו תכלית (פרוטוקול מיום 3.12.07, עמ' 119). תוצאת הבדיקה לא הומצאה לבית המשפט.
ב"כ האישה לא התייחס בסיכומיו לתביעה זו של הבעל. לפיכך אני מקבל את הטענה וקובע שבמסגרת איזון המשאבים יזקף לחובת האישה סך של 2,500 ₪.
ו. פדיון פוליסת ביטוח בחברת ----
אכן, מצויה פוליסת ביטוח ע"ש האישה. עפ"י "ערכי פדיון וסילוק, שאילתה – פידיון לפי תשלום" שב-נ/13, ליום 17.5.05, עולה ש"סך הכל פדיון לתשלום 14,674 ₪". לא הוכח מצבה של הפוליסה והאם היא נתונה לפדיון מיידי. גם לא הוכח מתי הוא מועד פדיונה של הפוליסה.
ב"כ האישה לא התייחס בסיכומיו לטענה. לפיכך אני מקבל את הטענה וקובע שבמסגרת איזון המשאבים יזקף לחובת האישה סך של 7,337 ₪ (מחצית מהסך 14,674 ₪) והפוליסה תמשיך להיות בבעלות בלעדית של האישה.
ז. איזון המטלטלין
ב"כ הבעל הגיש את נ/14. בסיכומיו הוא מתייחס ל-נ/14 כחלוקה מוסכמת. שאלת איזון המטלטלין לא מוצתה בבית המשפט. נ/14 איננו חלוקה מוסכמת. אפשר שמטעם זה לא התייחס ב"כ האישה בסיכומיו לשלושת הפריטים שתבעה האישה (ראה לעיל).
בהעדר ראיות ובהעדר הסכמה לא ניתן לקבוע ממצאים לגבי המטלטלין.
אני מציע לב"כ הצדדים להגיע להסדר באשר לחלוקת המטלטלין.
אני דוחה, איפוא, את התביעות ההדדיות של הצדדים בעניין המטלטלין.
בנתונים אלה אין בדחיית התביעות משום מעשה בית דין לעניין השתק.
ח. פירוק שיתוף בדירת הצדדים ב------ (רח' ------- -----).
ב"כ הבעל מבקש בסיכומיו שבית המשפט יורה "על מכירת הנכס באמצעות ב"כ הצדדים ככונסי נכסים". לא נתקבלה הסכמת ב"כ האישה ולא נתקבלה הסכמת הצדדים עצמם למינוי כונסי נכסים (על הצדדים יהיה לשאת בעלות שכרם של כונסי הנכסים).
לאחר גירושי הצדדים, ומאחר והבעל, מפי ב"כ, עומד על פירוק השיתוף בדירה, אורה על פירוק שיתוף בדירה. יסכימו הצדדים על דרך ומועד פירוק השיתוף.
המורם מהטעם והמקובץ הוא:
א. במסגרת איזון המשאבים בין הצדדים יהיו חיובי הצדדים כדלקמן:
(א) הבעל מחוייב בזה בסכומים הבאים:
(1) 85,000 $ - חלקה של האישה ב"כספי -----".
(2) 125,000 $ - חלקה של האישה ב"דמי עמלה".
(3) 22,500 $ - חלקה של האישה ב"כספי המשכנתא".
(4) 63,000 ₪ - חלקה של האישה ב"תמורת הרכב".
סה"כ - 232,500 $ + 63,000 ₪.
(ב) האישה מחוייבת בזה בסכומים הבאים:
(1) 2,000 ₪ - חלקו של הבעל בצ'יק שמשכה האישה.
(2) 2,500 ₪ - חלקו של הבעל ב"חשבון חסכון של האישה".
(3) 7,337 ₪ - חלקו של הבעל בפוליסת ביטוח בחברת----.
סה"כ – 11,837 ₪.
ב. אני דוחה את התביעות ההדדיות של הצדדים המתייחסות למטלטליהם.
אין בדחייה זו משום מעשה בית דין לעניין השתק.
ג. אני מורה על פירוק שיתוף בדירת הצדדים המצויה בעיר -------(רח' -------).
אם לא יסכימו הצדדים תוך 60 יום על דרך ומועד פירוק השיתוף, יהיה הצד המעוניין רשאי לפנות לבית המשפט.
ד. הבעל ישלם לאישה הוצאות המשפט בתוספת 50,000 ₪ + מע"מ שכ"ט עו"ד.
ניתן היום ו' באייר, תשס"ט (30 באפריל 2009) בהעדר הצדדים.
|
ד"ר גרשון גרמן, שופט |
עודכן ב: 12/05/2009
