טביעה בים או בבריכה - מי זכאי לפיצויים?

גופתו של קשיש כבן 80 נמשתה בסוף השבוע שעבר לחוף הים בנתניה ללא רוח חיים. לצוות מד"א אשר הוזעק למקום לא נותר אלא לקבוע את מותו של הקשיש. מדובר במקרה הטביעה השלישי בתוך חודש אחד. הטביעה ארעה דרומית לחוף סירונית, בזמן שהים גלי, ובמקום בו אין סוכת מציל. שני צעירים הבחינו לפתע כי על פני המים צף אדם אשר איננו זז. השניים חשו למשות את האדם מן המים אך לדאבונם זה היה מאוחר מדי. לפני כשבוע טבע אדם נוסף בגין כניסה לקטע חוף שאיננו מוכרז ליד אותו חוף סירונית. שלושה שבועות קודם לכן טבעה אישה נוספת באזור נתניה, בחוף ארבע העונות.

יש לכם שאלה?

פורום דיני נזיקין

פורום אחוזי נכות

פורום תאונות דרכים

פורום תביעות ביטוח

עשרות מקרי טביעה מדווחים בישראל מדי שנה. אזרחים ותיירים רבים טובעים בכל שנה בים, בבריכה ובנחלי הארץ. טביעה יכולה לגרום לנזקים גופניים שונים, החל מפגיעות מוחיות קשות וכלה במוות. האם טובעים אלו ו\או בני משפחותיהם זכאים לפיצויים וממי?

אחריות העירייה

בתי המשפט הכירו לא אחת באחריותן של הרשויות המקומיות על החופים הנמצאים בשטחן המוניציפאלי. על כתפי הרשות המקומית רובצת האחריות לפעול באמצעים סבירים על מנת למנוע כניסה לים בחופים לא מוכרזים ובמקומות בהם אין שירותי הצלה. כמו כן, מוטל על הרשות המקומית להתריע בפני הרוחצים בים במקומות בלתי מוכרזים כי הרחצה במקום על אחריותם בלבד. במידה ומדובר בחוף מוכרז, מוטל על העירייה לבדוק כי החוף מוגדר ומסומן, ושירותי ההצלה במקום נעשים על ידי אנשי מקצוע מיומנים ועם כל הציוד הדרוש.

על הרשות לדאוג לזמינותה של תחנת עזרה ראשונה רפואית. כמו כן, מוטל עליה להציב במקום שלטים ברורים, בשפות המדוברות בישראל, המתריעים מפני הסכנות בחוף. מבחינת הים, מוטל על הרשות לוודא כי הים ראוי לרחצה (בחוף מוכרז) ועליה להסיר מפגעים או סכנות הנמצאים בתוך המים או מחוץ להם.

אחריות המדינה, האמנם?

אחריותה של העירייה נובעת מהיותה המחזיקה בחוף ובעלת השליטה במקרקעין כלפי מבקרי חוף ואורחיו. גם על המדינה ניתן להטיל אחריות במקרים אלו, שכן מוטלת עליה חובת זהירות מכוח הסמכויות אשר הופקדו בידי שר הפנים, להסדיר - בהתאם לחוק הסדרת מקומות רחצה - את מקומות הרחצה השונים בישראל. מחובתו של שר הפנים לעשות, במקרים המתאימים, שימוש בסמכות זו.

לדוגמא, בית המשפט המחוזי בת"א קבע כי ניתן להטיל על המדינה אחריות בעקבות אירוע טביעה בכנרת. מדובר בפסק דין אשר ניתן בת"א. 3096/99 (בימ"ש מחוזי ת"א-יפו) ג'מיל עבדאללה אטריק נ. החברה לתפעול החוף השקט 1998 בע"מ ואח', תק-מח 2004 (4) 677. בפסק הדין נכתב כי על אף שאירעו מספר מקרים בהם חיי אדם קופחו בטביעה בחופי טבריה, השר לא השתמש בסמכות המוקנית לו לאסור כניסת מתרחצים לחוף נשוא התובענה ("החוף השקט"). במקרה דנן דובר על חוף מוכרז אשר בעקבות ירידת מפלס המים ותופעת מדרגה, הפך לחוף מסוכן. השופטים קבעו כי המדינה התרשלה כלפי הרוחצים בחוף, בהתאם לנסיבות, ומשום שמפקח הרחצה לא דרש למנוע גישה לחוף על ידי גידורו או בכל דרך אחרת.

אחריות הטובע

פעמים רבות יטענו הנתבעים בתביעות לאחר טביעה בים או בכנרת כי מדובר בהסתכנות מרצון מצידו של הקורבן, או למצער לאשם תורם מבחינתו. טענות אלו גורסות, לדוגמא, כי הטובע ידע שכניסה לים בחוף בלתי מוכרז וללא שירותי הצלה הינה מסוכנת. טענות אלו תתקבלנה בהתאם לנסיבות המקרה לגופו ובאופן ספציפי לאור המקרה (למשל - אין דינו של ילד בן 12 כדינו של אדם מבוגר ואחראי בן למעלה מ-40).

ניתן לראות טענות אלו באות לידי ביטוי בפסק דין אשר ניתן בת"א 8682/05 (שלום י-ם) עיזבון המנוח אלפרד ואח' נ' עיריית ת"א ואח'. במקרה זה דובר על אדם אשר טבע בחוף מוכרז בתל אביב. משפחתו של המנוח טענה כי במקום שיהיו בחוף שלושה מצילים, רק מציל אחד טיפל במנוח (אחד ישן ואחד נעדר מהסוכה). העירייה והמדינה טענו, לעומת זאת, כי פעולות ההצלה בוצעו כנדרש ואין הן אחראיות למותו של המנוח. במסגרת ההליכים המשפטיים העלו הנתבעות טענה נוספת – המנוח לא ידע לשחות ועל כן יש להטיל עליו אשם תורם בשיעור של 50% לפחות. הנתבעות תלו יהבם בפסק דין אחר אשר ניתן בבית המשפט המחוזי בירושלים בע"א (יר') 6181/99 6189/99 - עיריית נתניה נ' גרשון חיטיבשוילי (2000), בו נפסק כי אי ידיעת שחייה חייבת לקבל ביטוי בפסיקת פיצויים לאחר טביעה.
 

אשם תורם הינו הגנה נזיקית לא מפני עצם האחריות לנזק אלא מפני החובה לפצות את הניזוק על מלוא נזקו. בבוא בית המשפט לבחון האם הטביעה התרחשה גם בגין אחריותו של הטובע, עומדים השופטים על התנהגותו של הטובע – האם הוא נהג כאדם סביר ואחראי, האם הוא נקט בזהירות סבירה וכדומה.

בפסק הדין בעניין הטובע בתל אביב כתבו השופטים: "מקובלת עלינו טענת המדינה והעירייה לפיה אין מנוס מלייחס גם למנוח אחריות מסוימת לאירוע. בחירתו של המנוח, אדם בוגר, להיכנס למים בשעה שלא נכח מציל בחוף, וחרף העובדה שהוא לא ידע לשחות, הייתה בחירה שיש עמה סיכון. המנוח אמנם לא נכנס לעומק, ומן הסתם לא התעתד לשחות. עם זאת, גם אין לומר שהוא התהלך על קו החוף". במקרה זה הטיל בית המשפט אחריות על הטובע לנזקו בשיעור של 25% מסכום הפיצויים. 

יצוין כי בית המשפט בוחן את נסיבות המקרה לגופו ואין פרשה אחת דומה לרעותה. לדוגמא, אדם אשר טבע בכנרת, למרות שלא ידע לשחות, זכה בפיצויים וזאת משום שטביעתו נגרמה בשל תופעת מדרגה שנוצרה בגין נסיגת מי הכנרת. בפסק דין זה נקבע כי המדינה התרשלה בכך שהחוף הפך למסוכן, והמים הרדודים היו לעמוקים. 

רשלנות הטובע יכולה להיות מוטלת, במקרים מסוימים (בעיקר כאשר מדובר בקטינים) על הגורמים האחראים להם כגון הורים, מורים, מדריכים וכדומה. לדוגמא, מוטל על הורה לשמור על ילד קטין שלא ירוץ למים ולפקח על כך שאם הוא נכנס לים הוא מקפיד להתרחק מהמים העמוקים.