סעיף 6 לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975, קובע כי במידה ואדם מגיש תביעה לאחר תאונת דרכים מכוח חוק הפיצויים, ונקבעה לו נכות בגין הפגימה שנגרמה באותה תאונה, מדובר בקביעה מחייבת גם לצורך תביעה זו. עם זאת, חלקו השני של הסעיף מוסיף וקובע כי בית המשפט רשאי להתיר לבעלי דין בתביעה לפי חוק הפיצויים להביא ראיות אשר יסתרו את הקביעה האמורה, וזאת כאשר הוא שוכנע שיש לעשות כן מן הצדק ובשל טעמים מיוחדים אשר ירשמו.
יש לכם שאלה?
הלכה פסוקה היא כי המגמה בנוגע להבאת ראיות לסתירת סעיף 6(ב) הינה לפרש זאת בצמצום וזאת משום שמטרתו של הסעיף הינה לקצר את ההליך בפני בית המשפט ולמנוע את הקושי הכרוך בהכרעה בין חוות דעת רפואיות שונות או סותרות. ישנם שני טעמים אשר מצדיקים היתר כגון זה – טעמים משפטיים (לדוגמא, ההליך במסגרתו נקבעה הנכות על פי דין היה נגוע בפגם מהותי כגון בטלות מעיקרו או תרמית) וטעמים עובדתיים (למשל, שינוי משמעותי במצבו של הנקבע מהמועד בו נקבעה נכותו על ידי המוסד לביטוח לאומי ועד להופעתו בפני בית המשפט).
האם פער ניכר בין הנכויות הוא נימוק משכנע?
האם כאשר ישנו פער משמעותי בין אחוזי הנכות קיימת לתובע עילה לבקש הצגת חוות דעת רפואית חדשה מטעמו? סוגיה זו הונחה לפתחו של בית המשפט במסגרת תביעה בגין תאונת דרכים שהוכרה גם בתור תאונת עבודה. התובע נפגע בינואר 2008 בתאונת דרכים אשר הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי גם כתאונת עבודה. ועדה רפואית לנפגעי עבודה בביטוח הלאומי קבעה כי התובע אינו סובל מנכות צמיתה.
אי לכך, תביעתו של התובע לגמלת נכות מהעבודה נדחתה. התובע פנה לוועדה רפואית לעררים אשר קבעה אף היא כי לתובע לא נגרמה כתוצאה מהתאונה נכות צמיתה. התובע עתר לסתור את העדר הנכות הצמיתה אשר קבעו לו ועדות המל"ל, במסגרת תביעה אשר הוגשה על ידו כנגד חברת הביטוח מכוח חוק הפיצויים.
לטענתו, בינואר 2001, שבע שנים לפני התאונה נשוא התובענה, הוא נפגע בתאונת דרכים אשר הוכרה גם היא כתאונת עבודה. בגין תאונה זו לא הוכר כי הוא סובל מנכות צמיתה. לטענת התובע, הוא הגיש תביעה לביטוח הלאומי בגין החמרה במצבו הבריאותי בתאונה השנייה, בעיקר בגלל נזקי גוף אותם סחב בגופו מאז התאונה הראשונה. לטענתו, רופאת המינהל במוסד לביטוח לאומי קבעה כי חלה החמרה במצב בריאותי (בכתף) עקב התאונה בשנת 2008. החמרה זו הוערכה על ידי המוסד לביטוח לאומי ב-15%.
ב"כ התובע טען כי לא ייתכן שבוועדה בשנת 2008 ייקבע שמרשו אינו סובל מנכות צמיתה, וועדה אחרת של אותו המוסד קובעת כי חלה החמרה במצב בעקבות תאונת הדרכים. בית המשפט קבע כי יש לדחות את הבקשה. בפסק הדין נכתב כי גם פערים בין החלטות שונות אינם מצדיקים מתן היתר לבעל דין להציג ראיות לסתור החלטות של ועדות רפואיות. "ברי כי חוות דעת רפואיות שונות יצביעו על מסקנות רפואיות אחרות, ולעיתים ייתכן ויהיה מדובר בפערים משמעותיים", נכתב בפסק הדין, "יוזכר שוב כי ההיתר אשר קבוע בסעיף 6ב' לחוק הפיצויים יינתן במקרים חריגים בלבד".
.jpg)
