סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי קובע כי תאונה אשר אירעה תוך כדי ועקב עבודתו של עובד, אצל מעבידו או מי מטעמו, הינה תאונת עבודה. תאונה לעניין זה צריכה להיות אירוע פתאומי אשר ניתן לאתרו בזמן ומקום. נטל ההוכחה בעניין התקיימות האירוע התאונתי, כאשר ישנה מחלוקת בין הביטוח הלאומי לבין המבוטח, מוטל על כתפיו של העובד. דהיינו, עליו להצביע על אירוע מסוים, התחום בזמן ובמקום ספציפיים, אשר גרם לנזק שנגרם לו או הביא להתפרצותה של המחלה ממנה הוא סובל. האם עובד אשר נשלח לעבודה בעולם השלישי, וחלה במחלת הצהבת, זכאי להיות מוכר כנפגע עבודה וזאת בשל שהייתו בתנאים תברואתיים קשים? סוגיה זו הונחה לפתחו של בית הדין האזורי לעבודה.
יש לכם שאלה?
מדובר בתביעתו של עובד בחברת הספנות "צים" אשר טען כי תנאי התברואה באיראן, אסיה, ואפריקה, לשם נשלח במסגרת עבודתו, גרמו לו לחלות במחלת הצהבת. לטענתו, מדובר בתאונת עבודה ועל כן הוא זכאי לדמי פגיעה מהמוסד לביטוח לאומי. עם זאת, התובע לא השכיל להצביע על אירוע תאונתי פתאומי וטען כי שורה של אירועים אשר התרחשו במהלך עבודתו גרמו למחלת הצהבת בה לקה. בית הדין קבע כי יש לדחות את התביעה וזאת משום שהתובע לא הרים נטל ההוכחה שהונח על כתפיו.
בית הדין האזורי, בפסק דין מנומק ומפורט, קבע כי דין טענותיו של התובע להידחות. בפסק הדין נכתב כי לא ניתן לקבל את התביעה וזאת משום שהמבוטח לא הצביע על אירוע בו לטענתו נדבק בנגיף, אלא ייחס את הידבקותו לשלל גורמים אשר נבעו – לשיטתו – "מתנאי התברואה הירודים באזורים בהם שהה". בפסק הדין נכתב כי חשיפה ממושכת לתנאי תברואה ירודים במהלך שליחות מטעם מקום העבודה, אינה תאונה משלא מדובר באירוע פתאומי שניתן לאתרו במימד הזמן והמקום.
התובע ניסה לטעון כי הוא יודע מתי נדבק בצהבת – בעת שעבר טיפולי שיניים באתיופיה וגאנה. בית הדין דחה טענה זו. בפסק הדין נקבע כי התובע לא הוכיח ולו תשתית ראייתית ראשונית לקיומו של אירוע ההדבקה. לא זו אף זו, נקבע כי גם אם התובע היה מוכיח כי הוא חלה בצהבת בעקבות טיפולי השיניים, ספק אם ניתן היה להכיר באירוע כתאונת עבודה. במצב זה, היה על התובע להוכיח כי טיפולי השיניים היו פעולה הנילוות לעבודה. העובדה שהטיפולים נעשו באתיופיה ולא בישראל, אינם קושרים אותם בהכרח עם עבודתו של התובע.
.jpg)
