אישה אשר פתחה באופן עצמאי משפחתון פעוטון אשר פעל במשך כשש שנים הגישה תביעה לביטוח לאומי בעקבות כאבי גב. התובעת טענה כי עבודתה כללה פעולות פיסיות רבות כגון החלפת חיתולים, האכלת הילדים, הרמתם מהמיטה אל הלול, רחיצתם וכדומה. פעולות אלו, טענה האישה, נעשו בתנוחת גב מכופף והיא חזרה עליהם מספר רב של פעמים ובמשך כל שעות היום. כמו כן, בטרם פתחה את הפעוטון העצמאי, עבדה התובעת כסייעת לגננת בעיריית פתח תקווה.
יש לכם שאלה?
עניינה של התובעת, בעקבות מחלוקת בין הביטוח הלאומי לבינה, הופנה למומחה רפואי מטעם בית הדין לעבודה. המומחה הרפואי הגיש את חוות דעתו ובמסגרתה קבע כי לא ניתן לקבוע שמדובר בפגיעות אשר מתגבשות כדי פגיעה מצטברת לפי תורת המיקרוטראומה. ב"כ התובעת הפנה למומחה שורה של שאלות הבהרה. המומחה ענה לשאלות ההבהרה ונותר נאמן לגרסתו כי לא מדובר בפגיעות המצדיקות הכרה בתובעת כנפגעת עבודה לפי תורת המיקרוטראומה.
בית הדין לעבודה אימץ את חוות הדעת המקצועית ודחה את התביעה. התובעת לא אמרה נואש והגישה ערעור על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה. לטענתה, בחינת חוות דעתו המקצועית של המומחה מביאה למסקנה כי האחרון סבור כי לא ייתכן מצב בו מיקרוטראומה תוכר כפגיעה בעבודה, ככל שהדברים נוגעים לגב. לטענתה, מדובר אפוא במומחה אשר דוגל באסכולה לפיה לא תיתכן פגיעה בגב כתוצאה ממיקרוטראומה.
בית הדין הארצי קבע כי יש לקבל את טענותיה של המערערת בנוגע לתפיסתו הרפואית של מומחה זה ועניינה הוחזר לבית הדין האזורי לבחינתו בפני מומחה רפואי אחר. בית הדין האזורי מילא אחר פסק הדין ומינה מומחה רפואי אחר לתיק. מומחה זה קבע כי התקיים קשר סיבתי חלקי בין עבודתה של התובעת לבין מחלתה. התובעת טענה כי הדבר מחייב את קבלת תביעתה. הביטוח הלאומי טען, לעומת זאת, כי מחוות דעתם של שני המומחים הרפואיים, ניתן להגיע למסקנה כי אין לקבל התביעה. לטענת הנתבע, המומחה האחר קבע במפורש כי לא מדובר בתהליך תחלואי ואין עסקינן בפגיעות זעירות כפי שדורשת תורת המיקרוטראומה.
בית הדין הארצי קבע להתעלם מחוות דעתו של המומחה הראשון - התביעה התקבלה
תורת המיקרוטארומה קובעת כי ניתן להכיר בפגיעה בעבודה אשר נגרמה כתוצאה מפגיעות חוזרת ונשנות אשר גרמו כל אחת לפגיעה זעירה, וביחד לפגיעה משמעותית ולנזק. בנוגע לפגיעות הנטענות, נקבע כי יש להוכיח שבמהלך עבודתו נגרמו למבוטח פגיעות זעירות אשר כל אחת מהן גרמה לו לנזק זעיר. קביעת קיומו של הקשר הסיבתי בעניין זה הינה קביעה משפטית אשר מבוססת על חומר הראיות שמוצג בפני בית הדין.
במקרה דנן, נקבע כי למרות שהמומחה האחר מונה כמומחה נוסף, בית הדין הארצי נימק את מינויו של המומחה האחר תוך שהוא קובע כי אין להתבסס על חוות דעתו של המומחה הראשון. בית הדין הארצי קיבל את טענות התובעת לכך שהמומחה הראשון איננה כלל מכיר באסכולה רפואית הקושרת בין פגיעות גב לתורת המיקרוטראומה. בנוגע לחוות דעתו של המומחה השני, עלה ממנה בבירור כי למרות שמחלתה של התובעת דכאן הינה מחלה ניוונית, אשר נבעה גם מאורח חייה הכללי ומבנה גופה, הרי שתנאי עבודתה החמירו את מחלתה.
בית הדין לעבודה קבע כי אכן המומחה השני בחן את מצבה הרפואי של התובעת כעת, לאחר כ-26 שנים בהם ביצעה פעולות פיסיות שונות בגני ילדים ופעוטונים, ולדידו תנאי עבודתה של המבוטחת השפיעו על מחלתה באותה מידה כמו נתוניה האישיים. לאור האמור, בית הדין לעבודה קבע כי יש לקבל את התביעה ולקבוע כי פגיעתה של הגננת בגב מוכרת כתאונת עבודה.
.png)
