ת"א 6340-07
בית משפט השלום בנצרת דחה תביעת פיצויים אשר הוגשה על ידי שלושה בליינים אשר טענו כי הם הוכו על ידי מאבטחים במועדון ריקודים. התובעים טענו כי המועדון והמאבטחים צריכים לפצות אותם בגין נזקי הגוף שנגרמו להם בעקבות תקיפתם על ידי שומרי הסף בערב המדובר. מנגד, המאבטחים והמועדון טענו כי השומרים בכניסה פעלו מתוך הגנה עצמית ועל כן אין הם חייבים בפיצויי הבליינים.
יש לכם שאלה?
על פי כתב התביעה, התובעים הגיעו למקום אך לא הורשו להיכנס וזאת למרות שהם הזמינו מראש מקום באמצעות האינטרנט. התובעים טענו כי היות ושמותיהם נעדרו מ"רשימת המוזמנים", נבצר מהם לבלות במקום. בכתב התביעה נטען כי המאבטחים החלו לתקוף את הבליינים, ללא סיבה, וזאת לאחר דין ודברים ביניהם ומבלי שהתגרו הבליינים בעובדי המקום. בעלי המועדון טענו כי המאבטחים הוצבו במקום וזאת משום שהתנהגות פרועה ואלימה הינה עניין אשר ניתן לצפות אותו כאשר מדובר בעסק המערב צעירים, אלכוהול ויצרים. מאבטחי המועדון צורפו לתביעה כצד ג'. המאבטחים טענו כי ה"אלימות" אשר הופנתה כלפי התובעים לא הייתה אלא הגנה עצמית וזאת משום שהבליינים היו אלה אשר תקפו אותם (ולא ההפך). בית המשפט נדרש אפוא לבחון מי היה הצד התוקפני.
אלימות מוגזמת, האמנם?
בית המשפט בחן את הראיות אשר הוצגו בפניו וקבע כי התובעים היו אלה אשר נקטו באלימות ראשונים. דהיינו, המאבטחים אכן פעלו מתוך הגנה עצמית ועל כן התובעים אינם זכאים לפיצויי בגין המקרה. בפסק הדין נקבע כי אלימותם של המאבטחים נבעה מתוך הגנה עצמית. התובעים ניסו לטעון כי האלימות אשר הופנתה כלפיהם מתוך ה"ההגנה העצמית" כביכול הייתה אלימות מוגזמת אשר חצתה את קווי ההגיון והשכל הישר. בית המשפט קבע כי התובעים אינם יכולים להלין אלא עצמם.
מרגע שניסו האחרונים לפתור את הבעיה בדרכים אלימות, אין הם יכולים לטעון לפיצויים בגין קטטה עם המאבטחים של המקום. "בנסיבות אלא יש להחיל את הכלל של מעילה בת עוולה לא תצמח זכות תביעה בהתאם להוראות סעיף 4 לפקודת הנזיקין", נכתב בפסק הדין.
.png)
