בש"פ 3967/12
מדינת ישראל חתומה מול מדינות נוספות על אמנות בינלאומיות באשר להסגרה. אמנות אלה קובעות כי כאשר אדם מבצע מעשה פלילי במדינה אחת, או מיוחסים לו חשדות בדבר ביצוע מעשים כאמור, ניתן לבקש את הסגרתו בין המדינות חתומות על האמנה. לאחר שמוגשת בקשת הסגרה, בית המשפט רשאי להורות על מעצר האדם עד להסגרתו. להלן דוגמא למקרה כאמור.
יש לכם שאלה?
המשיב במקרה דנן עלה לישראל מרוסיה לפני כ-11 שנים. לאחר חמש שנים בארץ, המשיב שב לרוסיה, ובחלוף שלוש שנים נוספות הוא הגיע לישראל בפעם השנייה. במרץ 2012, לאחר שהמשיב שהה בישראל משנת 2009, הוגשה לבית המשפט עתירה להכריז עליו כבר הסגרה לרוסיה על פי סעיף 3 לחוק ההסגרה, התשי"ד-1954. כמו כן, בעתירה התבקש גם מעצרו של המשיב עד תום ההליכים (לפי סעיף 5 לחוק ההסגרה).
המדינה ציינה בעתירתה כי היות וממשלת רוסיה הגישה בקשה להסגיר את המשיב, והיות וישראל ורוסיה חתומות על האמנה האירופאית בדבר הסגרה, יש להיענות לעתירה. העבירות אשר יוחסו למשיב, לפי הדין הפלילי הרוסי, היו תקיפה וניסיון לשוד. על פי בקשת ההסגרה, המשיב ביצע את העבירות ביחד עם אחרים אשר נשפטו ברוסיה ונגזרו עליהם עונשי מאסר ממושכים (בין שבע לשמונה שנים וחצי).
דיון במעצרו של המשיב
במרץ 2012, המשיב נעצר לפי סעיף 6 לחוק ההסגרה וזאת על בסיס צו מעצר שהוצא כנגדו ברוסיה. יום לאחר מכן, הוא הובא בפני בית המשפט המחוזי ונעצר עד להחלטה אחרת. באפריל 2012, כעבור כשבועיים, נערך דיון ראשון לגופו של עניין בבקשת המעצר. ב"כ המדינה חזר במהלך הדיון על הטענות בנוגע לקיומה של תשתית ראייתית לכאורה כנגד המשיב. מנגד, הסנגור טען כי בחומר הראיות נפלו סתירות ואי דיוקים.
ב"כ המשיב טען כי מדובר ב"עלילה אשר נרקמה כנגד מרשו באופן שיטתי". המשיב טען למעשה כי לא היו ראיות אשר הצדיקו את מעצרו עד תום ההליכים. לטענתו, הוא יצא מרוסיה ונכנס לישראל ללא קשר לניסיון "הימלטות מאימת הדין". המשיב הוסיף כי פרטיו היו ידועים למשטרה ברוסיה כבר כחודש וחצי לפני יציאתו לישראל, אך חרף כך לא נעשה כל ניסיון לפעול כנגדו בהליכים פליליים. לא זו אף זו, המשיב הדגיש כי לאחר שהוגשה בקשת ההסגרה, וטרם הוגשה העתירה דנן, הונפק לו דרכון רוסי בקונסוליה בישראל.
בית המשפט מורה על מעצר בית באיזוק אלקטרוני
בית המשפט המחוזי קבע כי יש לשחרר את המשיב למעצר בית באיזוק אלקטרוני. כמו כן, בית המשפט ביקש כי יוצג בפניו תסקיר מעצר אשר יבחן את החלופות האפשריות ואת המסוכנות הנובעת לכאורה מהמשיב. בית המשפט המחוזי הטעים כי הסנגור השכיל להצביע על קשיים ראייתיים משמעותיים בחומר העומד כנגד המשיב.
בנוסף, המשיב והוריו חתמו על ערבויות לקיום תנאי המעצר. תסקיר שירות המבחן עמד בסתירה מוחלטת לטענות המשיב ובא כוחו. לדוגמא, הודגשו המסוכנות הגבוהה של המשיב והחשש הממשי מפני הימלטותו מאימת הדין. מנגד, המשיב ובא כוחו טענו כי תסקיר שירות המבחן לא שיקף את המצב באופן נאמן, וזאת בין השאר משום שהוא התבסס על שיחת טלפון אחת שנערכה בין קצינת המבחן ובין המשיב.
בית המשפט ביקש בסיום הדיון הבהרות בנוגע לאמירות בתסקיר שירות המבחן, הן באשר לשימוש בסמים על ידי המשיב, הן באשר לאמירת קצינת המבחן כי "רב הנסתר על הגלוי בכל הנוגע להתנהלות המשיב", והן באשר לנסיבות התנהלות המשיב ברוסיה וחזרתו לישראל. בעקבות כך, הוגש לבית המשפט תסקיר משלים. קצינת המבחן הייתה נאמנה לעמדתה הראשונה גם בתסקיר השני. היא הדגישה כי המשיב המשיך לנקוט בעמדה חד משמעית באשר "לעברו הנקי" וכי הוריו הינם אנשים נורמטיביים אשר לא יהיו מסוגלים לפקח על בנם במשך 24 שעות ביממה. ב"כ המשיב טען גם כעת כי תסקיר שירות המבחן היה "מגמתי".
השיקולים מאחורי החלטת בית המשפט
בית המשפט המחוזי בחן את הראיות אשר הוצגו בפניו וקבע כי ניתן לשחרר את המשיב למעצר בית עם איזוק אלקטרוני. כמו כן, סך הערבויות אשר המשיב והוריו נדרשו להפקיד גדל באופן משמעותי. בנוסף, ניתן כנגד המשיב צו עיכוב יציאה מהארץ ונקבעה לו התייצבות יומית בתחנת המשטרה בקריית אתא.
חשוב להדגיש כי מעצר טרם הליכים פליליים דומה מבחינת נקודת המוצא למעצר בטרם הסגרה. במקרה דנן, בית המשפט ביסס את החלטתו על מעצר הבית המלא על ארבעה טעמים עיקריים:
- בית המשפט קיבל את עמדת המשיב לכך שהוא לא נמלט מאימת הדין בארצו.
- המשיב נעדר עבר פלילי – הן ברוסיה והן בישראל.
- בית המשפט קבע כי לא היה ניתן לזקוף לחובתו של המשיב, בשלב פלילי כה מוקדם, את עמידתו על חפותו.
- בית המשפט התרשם כי ההורים יוכלו לשמש כמפקחים על המשיב, במעצר בית מלא באיזוק אלקטרוני, קל וחומר כאשר הערבויות אשר עליהן הם התחייבו היו ערבויות משמעותיות.
