מ"ת 5182-05-12
מעצר הינו למעשה החזקת חשוד/נאשם תחת משמורת וזאת לאחר/לפני הגשת כתב אישום בעניינו. לעיתים, התביעה תבקש לעצור את החשוד/הנאשם עד תום ההליכים. היות ומעצר עד תום ההליכים מהווה למעשה שלילת חירותו של אדם אשר טרם הוכחה אשמתו, בית המשפט יענה לבקשה כאמור רק בהתאם לקיומם של תנאים מצטברים כגון קיומה של עילת מעצר, ראיות לכאורה אשר מעידות על אשמה וכדומה. טענותיה של התביעה מתבססות לא אחת על חקירתו של הנאשם/החשוד בתחנת המשטרה. כאשר קיים חשד להתנהלות בלתי תקינה במהלך החקירה המשטרתית, ייתכן כי בית המשפט ידחה את הבקשה להורות על מעצר עד תום ההליכים. להלן דוגמא למקרה כאמור.
יש לכם שאלה?
מדובר בבחור צעיר אשר נעצר בגין חשד לשותפות בסחר בסמים. החשד עלה לאחר שכ-3 ק"ג חשיש נמצאו ברשותו של חשוד אחר, המכיר את העציר. המשטרה הגישה לבית המשפט, במסגרת הבקשה להורות על הארכת מעצרו עד תום ההליכים, קלטת בה הוא נצפה, לכאורה, מודה בעבירות המיוחסות לו. סנגורו של העציר, לאחר שהאזין להקלטה, מצא כי בעריכתה "נפלו" לא פחות מ-45 דק'.
הסנגור ביקש מבית המשפט להורות למשטרה לתמלל גם את השלב החסר בחקירה. במסגרת התמלול המלא, העציר נראה מבקש פעם אחר פעם כי יינתן לו להיוועץ עם עורך דין מטעמו. כמו כן, מהתמליל עלתה "תמונה קשה" בה העציר מתחנן לחוקר, כאשר הוא נמצא על סף דמעות, להיוועץ עם בא כוחו, והאחרון צוחק בפניו. בית המשפט קבע כי התנהלותם של החוקרים במקרה דנן עמדה באופן מוחלט בניגוד להלכת יששכרוב (פסיקה של בית המשפט העליון במסגרתה ניתנה לבית המשפט הסמכות לפסול ראיות שהושגו שלא כדין).
כמו כן, השופט רון הוסיף כי לא ברור מה גרם לעציר לשנות את גרסתו הראשונית, עד כדי הודאה במעשים. אי לכך, השופט קבע כי המשפט יתנהל באופן כזה שהוא יתעלם לחלוטין מהודאתו של הנאשם במיוחס לו במסגרת החקירה הבעייתית. כמו כן, בית המשפט הגדיר את הראיות האחרות אשר הוצגו על ידי המשטרה (לדוגמא, האזנת סתר) כ"גבוליות". לסיכום, בית המשפט הביע מורת רוח של ממש מתנהלות החוקרים בפרשה והורה לשירות המבחן לשקול באופן רציני את האפשרות להורות על שחרור הנאשם למעצר בית.
