ע"פ 10091/09
רצח בכוונה תחילה הינו מהעבירות החמורות ביותר בספר החוקים. שלושה יסודות מצטברים יושבים בבסיסה של עבירה זו. על פי סעיף 301 לחוק העונשין, על מנת להרשיע אדם בעבירה של רצח בכוונה תחילה, מוטל על התביעה להוכיח כוונה, החלטה להמית והעדר קנטור. באשר ליסוד השלישי, החוק קובע כי רצח בכוונה תחילה הינו רצח אשר בוצע בדם קר ומבלי שהקורבן התגרה בנאשם בתכוף למעשה בנסיבות אשר היו יכולות לגרום לו להבין את תוצאת מעשיו.
יש לכם שאלה?
דיון ביסוד זה הונח לפתחו של בית המשפט העליון במקרה אשר נדון בו לאחרונה. מדובר בהכרעת דין שניתנה בעניינו של אדם אשר רצח את אשתו לאחר שחשד כי זו בוגדת בו. הנאשם וסנגורו טענו כי אין להרשיע את הראשון ברצח בכוונה תחילה וזאת משום שבגידת האישה כמוה כקנטור הנאשם. בית המשפט העליון דחה את טענות ההגנה.
"ספק אם בגידה היא קנטור"
השופט עמית קבע בהכרעת הדין כי ספק רב עם גילוי בגידה של בן זוג הינו עילת קנטור היוצקת תוכן ביסוד הוראות החוק. הנאשם טען כי הוא רצח את אשתו וזאת לאחר שחשד כי האחרונה בוגדת בו. אי לכך, הוא ביקש להפחית בעונשו. סנגורו של הנאשם הפנה את בית המשפט לפסק דין בסוגיה זהה אשר ניתן לפני כ-40 שנה בבית המשפט העליון. השופט עמית ציין כי אין לקבל טענה זו מחמת מספר טעמים.
ראשית, נסיבות המקרה בפסק הדין משנת 1973 היו שונות בתכלית ממקרה דנן. הודגש כי במקרה ההוא, הנאשם רצח לאחר שחשדותיו באשר לבגידת האישה התאמתו לנגד עיניו. מאהבה של האישה עמד לפני הנאשם ונשק לה על מנת להתגרות בו. במקרה זה, בית המשפט העליון ציין כי הנאשם לא התמודד פנים מול פנים עם הבגידה, אלא רצח את אשתו על בסיס חשד בלבד. יתרה מכך, השופט עמית הדגיש כי חלפו שנים רבות מאז פסק הדין אליו הפנה הסנגור, וספק עם ההלכה אשר ניתנה במקרה ההוא עודנה עומדת גם כיום.
קנטור - במקרים נדירים בלבד
"על פי רוב, נקודת המוצא באשר לקנטור הינה כי יש ליישם את ההוראה הנ"ל במקרים נדירים ובמשורה", נכתב בהכרעת הדין. השופט עמית הדגיש כי הנאשם שלפניו גילה כלפי אשתו קנאה ואובססיה קיצוניים לאורך כל הדרך ו"קנאה, גם כאשר הינה קשה כשאול, איננה הגנה בשיטת המשפט הישראלית".
הנאשם טען עוד כי מעשה הקנטור מצד המנוחה נמשך תקופה ארוכה והיה למעשה הצטברות של שורת התנהגויות שהתפרצו ביום המדובר. לדבריו, לא היה ניתן לנתק בין האירועים והיה על בית המשפט לראות אותם כמכלול. בין השאר, הנאשם הדגיש כי ביום הרצח האישה הגיעה לדירה בלוויית גבר זר, הטיחה בו עלבונות על תפקודו כמפרנס, כבעל וכמאהב, קיבלה שיחה מגבר זר, סירבה לספר לו מי הוא האדם אשר התקשר אליה, וענתה לו בזלזול "לא שייך. לא עניינך". בית המשפט דחה את טענותיו של הנאשם וקבע - "נראה כי כעסו של האחרון על המנוחה הלך וגבר - בין אם במשך תקופה ארוכה ובין אם בעת האירוע. ייתכן כי מעשיה או דבריה של המנוחה שימשו זרז עבורו להגיע להחלטה להמיתה, אך דברים אלה לא עלו כדי קנטור".
(1).jpg)
