האם עורכי דין העניקו ללקוח "עצת אחיתופל" והאם כתוצאה מכך נגרמו לאחרון נזקים שונים? האם נפלה טעות במתן עצה משפטית והאם מדובר בעילה להגשת תביעה בגין רשלנות עורך דין? כיצד מוכיחים רשלנות כגון דא? אלה הסוגיות אשר עמדו על הפרק במקרה הבא.
מסעדת פאפאגיו שכרה נכס וכאשר היא ביקשה לעשות בו שימוש היא גילתה במקום "ליקויים רבים". אי לכך, היא עזבה את המתחם מבלי לשאת בדמי השכירות. בעקבות העזיבה החד צדדית, ונוכח הפרת הסכם השכירות, התנהל בין המסעדה לבין בעלת הנכס הליך בוררות. הליך הבוררות הביא לפסיקה כנגד מסעדת פאפגיו. האחרונה חויבה בתשלום של כ-2 מיליון שקלים לבעלת הנכס המדובר. לאחר פסיקת הבורר, פאפאגיו הגישה תביעה כנגד עורכי הדין אשר ייצגו אותה בתחילת ההליכים, וזאת בטענות בדבר רשלנות מקצועית.
יש לכם שאלה?
המסעדה טענה כי הנתבעים הציעו לה עצת אחיתופל להביא לביטולו של הסכם השכירות באופן חד צדדי, ולא הסבירו לה את ההשלכות המשפטיות והכספיות של מהלך כגון דא. נטען כי עורכי הדין לא העמידו את המסעדה על הסיכונים אשר היו עלולים להיות לצעד מסוג זה. פאפגיו טענה כי אם עורכי הדין לא היו מטעים אותה וגורמים לה לעזוב את המקום, סביר להניח שהיא הייתה נשארת שם חרף הליקויים.
יתרה מכך, המסעדה טענה כי עורכי הדין העלו במסגרת הליך הבוררות "טענות חלשות" ובשלב מסוים מנעו מהמסעדה להתפשר עם משכירת הנכס על סכום נמוך של כ-250,000 שקלים. למעשה, התובעת טענה כי עורכי הדין פעלו ברשלנות מקצועית קשה ביותר וגרמו לה לנזקים כלכליים גבוהים במיוחד.
עורכי הדין טוענים: "לא מני ולא מקצתי"
עורכי הדין טענו כי התנהלותם לא עלתה כדי רשלנות מקצועית. לטענתם, לאחר שהמסעדה חתמה על הסכם השכירות, היא נוכחה לדעת כי ההשקעה אשר תידרש במקום תהיה גבוהה מהמצופה. אי לכך, נטען בכתב ההגנה, המסעדה גמרה אומר לזנוח את תוכניותיה באשר למקום עוד בטרם היא שכרה את שירותי הנתבעים. בנוגע להליך הבוררות, עורכי הדין טענו כי המסעדה הייתה מודעת היטב לסיכונים הכרוכים בהליך מסוג זה והדברים אף הועלו על הכתב באופן מפורש וברור. כמו כן, נטען כי פאפאגיו דחתה בעצמה מספר הצעות פשרה אשר הועלו בין הצדדים במסגרת המשא ומתן.
בית המשפט: "לא כל טעות היא רשלנות"
בית המשפט קבע כי דין התביעה להידחות. בפסק הדין נקבע כי לא נפלה רשלנות בהתנהלות עורכי הדין אשר ייצגו את פאפאגיו בתחילת ההליכים בינם לבין בעלת הנכס. השופטת, רות רונן, קבעה כי גם בהנחה שעורכי הדין ייעצו למסעדה "לנטוש" את המקום ולא לשלם את דמי השכירות, ובכך להפר את החוזה באופן חד צדדי, פאפגיו החריפה את נזקיה בכך שהיא לא פעלה למצוא שוכר חלופי. יתרה מכך, הודגש כי ניכר שהמסעדה, המנוהלת על ידי אנשים עסקים בעלי ידע בתחום, הייתה מודעת היטב לסיכונים אשר היו כרוכים בהחלטותיה. לאמור, נראה כי המסעדה הייתה נחושה בדעתה לעזוב את המקום, גם תוך כדי הפרת החוזה, וסביר להניח שהיא הייתה פועלת באופן זה גם ללא "עצת אחיתופל" שקיבלה לכאורה מעורכי דינה.
דהיינו, לא התקיים קשר סיבתי בין רשלנות כביכול מצד עורכי הדין, לבין המעשה שגרם לנזק. טענותיה של פאפגיו באשר לאופן ניהול הליך הבוררות נדחו אף הן. השופטת רונן ציינה בפסק הדין כי המסעדה הייתה מודעת לסיכונים המקופלים בהליך בוררות ולא הוכח שהוצע לה במהלך המשא ומתן פיצוי מהמשכירה. יודגש כי בית המשפט מתח ביקורת מסוימת על התנהלות עורכי הדין בנוגע לדיונים בדבר הסכם הפשרה על סך 250,000 שקלים, וזאת משום שהם לא תיעדו את המלצותיהם או את הדיונים בנושא. עם זאת, בית המשפט קבע כי לא הוכח שהללו פעלו ברשלנות כאשר הם נדרשו להגיב לפשרה כזו או אחרת.
בית המשפט הוסיף וקבע כי "גם אם הייתה נופלת טעות מסוימת בהתנהלות עורכי הדין, היא לא הייתה מצדיקה בהכרח קבלת תביעה בגין רשלנות מקצועית". הודגש כי עורך דין איננו קוסם והוא איננו יכול להבטיח ניצחון בתיק משפטי או בהליך בוררות. עורך הדין כפוף גם למשחק המשפטי וגם ל"כלים המונחים בידיו", הן מבחינת הכשרתו והן מבחינת הראיות לטובת הצד אותו הוא מייצג. במילים אחרות, לא כל טעות של עורך דין מעידה על רשלנות מצד האחרון.
