ע"א 9040/10
חברת בנייה אשר הגישה תביעה בסך 8 מיליון שקלים כנגד בנק לאומי תשלם הוצאות משפט חריגות בגובהן בשיעור של כרבע מיליון שקלים. כך קבע בית המשפט העליון בבואו להכפיל את סכום ההוצאות שנפסקו לטובת בנק לאומי, הנתבע בפרשה, במסגרת ערעור שהוגש על פסיקת בית המשפט המחוזי על ידי החברה.
יש לכם שאלה?
מדובר בסכסוך שעניינו ליווי שנתן בנק לאומי לפרויקט של משרד השיכון בו זכתה החברה המערערת. החברה טענה כי מנהל הסניף בבנק כפה עליה לצרף לפרויקט חברה נוספת בעקבות קשרי משפחה בינו לבינה. כמו כן, נטען כי גם נציגה מטעם מערך הנדל"ן בבנק "שיתפה פעולה בקנוניה".
חברת הבנייה הגדירה את פעולותיו של מנהל סניף הבנק כלפיה במילים חריפות וקשות ביותר. נטען כי היא "נפלה קורבן לקנוניית זדון של בנקאי יחיד בעקבות קשריו המשפחתיים של האחרון עם מקורבים". החברה טענה כי היא נסחטה על ידי הבנק וזאת במטרה לפגוע בה ולהזיק לה. המערערת הוסיפה כי בנק לאומי התנהל כלפיה ברשלנות פושעת תוך כדי הפרת הסכם הליווי ועצירת האשראי ללא סיבה. כתוצאה מכך, נטען בערעור, נגרמו לחברה נזקים כספיים עצומים. בית המשפט המחוזי דחה את התביעה המקורית בקובעו כי הבנק נקלע שלא בטובתו לסכסוך בין חברת הבנייה לחברה הנוספת, אך הוא פעל כשורה במסגרת הליווי הכספי.
"הוצאות משפט ריאליות לא יכולות להיות בשיעור של פחות מחצי אחוז מסכום התביעה"
חברת הבנייה לא השלימה עם פסק הדין. אי לכך, היא הגישה ערעור עליו לבית המשפט העליון. במקביל, הבנק הגיש ערעור מטעמו על גובה ההוצאות שנפסקו לטובתו במסגרת ההליך בבית משפט קמא (50,000 שקלים "בלבד"). כאמור, בית המשפט העליון קיבל את פסק דינו של בית המשפט המחוזי. השופט עמית כתב בפסק הדין כי בין ההוכחות בפועל לבין להט ההאשמות של חברת הבנייה היה "פער רב". ליתר דיוק, הוסיף השופט, חברת הבנייה לא הוכיחה את טענותיה כלל.
עמית הדגיש כי במקרים בהם תובע טוען לקנוניה, נטל ההוכחה המונח לפתחו הינו מוגבר. דהיינו, עליו להציג ראיות משמעותיות אשר מוכיחות את דבריו "החמורים". בית המשפט העליון מתח ביקורת חריפה על התנהלות המערערת במקרה דנן, וציין כי החברה הציגה טענות ספציפיות גם כנגד עובדת הבנק באופן אישי, וזאת ללא עילה ספציפית כנגדה. לגופם של דברים, עמית הדגיש כי הבנק מילא את חובותיו כלפי החברה ולא הפר את הסכם הליווי. למעשה, נקבע כי הבנק פעל כדין אשר הוא סירב בשלב מסוים להעמיד ערבויות מכר לטובתם של רוכשי הדירות.
כפי שצוין לעיל, בית המשפט העליון החליט בצעד חריג להגדיל באופן משמעותי את הוצאות המשפט. השופט עמית קבע כי בית המשפט המחוזי לא פסק לטובתו של הבנק "הוצאות ריאליות" וזאת משום ש-50,000 שקלים היו פחות מחצי אחוז מסך התביעה כולה. נקבע כי בית משפט קמא "התעלם מסכום התביעה ומהיקף ההליכים בתיק". אי לכך, נקבע כי במקום 50,000 שקלים הוצאות משפט, חברת הבנייה תחויב ב-250,000 שקלים (150,00 שקלים כתוספת להוצאות המשפט בהליך התביעה, ו-100,000 שקלים בגין הוצאות המשפט בערעור בפני העליון).
