עצמאי שנפגע בבית המשמש לעסק-תאונת עבודה?

בל (ת"א) 2218/07 צילה טמיר נ’ המוסד לביטוח לאומי

בית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב - יפו

בעניין:
צילה - תובעת

נ ג ד

המוסד לביטוח לאומי  - נתבע

פסק דין 


התובעת ילידת 1953 הינה עורכת דין במקצועה והחל משנת 1989 עוסקת כעורכת דין עצמאית. התובעת מתגוררת בבית פרטי ומשרדה ממוקם בשטח שהיווה בעבר חניה לביתה. וכך מתארת התובעת בהודעתה לחוקר המוסד לביטוח לאומי [להלן: "המוסד"] את המשרד:

"בכניסה לבית סגרתי את שטח החניה וממנו בניתי 2 חדרים המשמשים אותי למשרד ומשם אני עובדת, בחדר אחד זה המשרד בו אני יושבת בחדר השני עו"ד שכיר בשם מיקי שיפמן, בעבר היתה עוד בשם נועה שיין זיידר".

ובהמשך היא מוסיפה:

"הכניסה למשרד היא כניסה נפרדת. דלת נפרדת מתוך המשרד. בעבר היתה כניסה לבית אך אני בטלתי אותה. יש שרותים במקום, ישנה הפרדה מוחלטת בין המשרד לביתי. בבית אין שום דבר הקשור לעבודתי רק במשרד".

את אשר אירע ביום 26/5/2005 מתארת התובעת בהמשך ההודעה:

"עבדתי כרגיל בד"כ אני בסביבות 17:00 – 16:30 עושה הפסקת קפה בבית. אני נחה וחוזרת למשרד אחרי חדשות של 17:00. באותו היום כהרגלי עשיתי את ההפסקה כאשר התכוונתי לחזור למשרד התכוונתי לרדת במדרגות מדובר בכ-6 מדרגות שנמצאות בתוך שטח הבית לפני דלת הכניסה (בתוך הבית לא מחוץ לדלת הכניסה, לא בחצר) מסיבה בלתי ברורה נפלתי מכל המדרגות. ניסיתי לבלום עם יד ימין, יד ימין נשברה בשלושה שברים, שורש כף היד, נחתכו לי הפנים, השפתיים, הייתי מגובסת ביד ימין חדש. בעלי לקח אותי לחדר מיון בבי"ח מאיר בכ"ס".

3. בתצהיר אשר הוגש על ידי התובעת לבית הדין העידה התובעת כי לא היתה כל הפרדה בין השטח שהוקצה לעסק לבין קומת הקרקע והיא השתמשה בכל קומת הקרקע גם לענייני הבית וגם לענייני המשרד, וכך היא מצהירה:

"במקום שהקצתי לחדרי משרד לא היתה למשל פינת אוכל ו/או מטבחון, גם לא היה צורך בה משום שניהלתי את עסקי כאמור, בקומת הקרקע בביתי שם היו כמובן, כל האמצעים הנדרשים ו/או הנחוצים לעבודתי ו/או לעיסוק, כגון מטבח ומקום שמיועד ברגיל כ"חדר ישיבות" וכיוצא באלה". [סעיף 8 לתצהיר].

ובהמשך-

"לא היתה ו/או לא יכולה היתה להיות כל הפרדה בין עסקי לבין ביתי וכן לא היתה ו/או לא יכולה היתה להיות מטבעם של דברים, כל הפרדה בפעילותי המקצועית בכל חלקי ביתי שהרי רק הם הדברים כאשר עסקו של אדם מצוי בביתו". [סעיף 10 לתצהיר].

וכן :

"לקוחותי שהו שעות אינספור, ככל שנדרש בביתי כאשר נערכנו לדיונים משפטיים ערכנו מסמכים ועשינו כל הנחוץ והדרוש במסגרת הטיפול המשפטי". [סעיף 13 לתצהיר].

בגירסה זו תמכו שתי עדות מטעם התובעת אשר היו לקוחותיה ד"ר זלוצובר קורן ואורה יוסיפוביץ, והעידו כי "שהו אינספור שעות בביתה הן ב"קומת הקרקע" והן בחדר המשרד". אם כי ד"ר זלוצובר העידה כי אינה יודעת אם יש מעבר בין הבית למשרד וכדי להכנס הביתה עברו תמיד דרך החצר וכן להפך.

עוד הבהירה התובעת בתצהיר כי "בקומת הקרקע בביתי היו כל האמצעים והשירותים המצויים ברגיל והנחוצים להפעלת עסק עצמאי לערכית דין, כגון טלפון מטבח, שירותים, חיבורי תקשורת ומחשבים וכל האמצעים החיוניים שהיו נחוצים לעיסוקו ו/או לעסקי הנ"ל". [סעיף 12 לתצהיר].

4. טענות התובעת –

א. התובעת עשתה שימוש בקומת הכניסה לצרכי העסק. בחדר המשרד לא הוקצה מטבחון או פינת אוכל או פינת מנוחה, ולכן קומת הקרקע בביתה היותה סביבת עבודה הכרחית.

ב. עצם העובדה שהתובעת נפגעה בסביבת העבודה תוך שהיא עוברת מאגף לאגף די בה כדי להכיר בפגיעה כפגיעה בעבודה ואין צורך להתיחס לנסיבות הקונקרטיות של הפגיעה.

ג. התובעת מבקשת להסתמך בענין זה על הנפסק בעב"ל 104/99 ברדה נ’ המוסד לביטוח לאומי פד"ע לח’ 241, להלן "עניין ברדה].

5. טענות הנתבע –

א. יש לדחות את טענת התובעת לפיה קומת הקרקע היא חלק מהמשרד. טענה זו סותרת את האמור בהודעתה לחוקר המוסד.

ב. הנפסק בענין ברדה אינו רלבנטי שכן לא היתה מחלוקת כי ברדה עבד מביתו והשאלה שהתעוררה היתה האם הפעולה שגרמה לתאונה היתה קשורה לביתו או לעבודתו.

ג. גם אם נקבל כי התובעת עובדת מקומת הקרקע הרי שהתובעת לא הוכיחה כי התאונה ארעה "תוך כדי עיסוקה".

יש להעדיף את גירסתה בהודעה לפיה היתה בהפסקה על דבריה בבית הדין כי ענתה לטלפון או מיהרה לפקס.

ד. נטל ההוכחה על עובד עצמאי כאשר מדובר בתאונה בבית הוא מוגבר.

6. דיון והכרעה –

סעיף 79 לחוק מגדיר מהי תאונת עבודה –

"תאונת עבודה – תאונה שארעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו ובעובד עצמאי – תוך כדי עיסוקו במשלוח ידו ועקב עיסוקו במשלח ידו".

סעיף 83 לחוק קובע חזקת סיבתיות לגבי תאונה שארעה לעובד תוך כדי עבודה שאז רואים אותה כתאונה שארעה גם עקב העבודה, אם לא הוכח ההיפך.

חזקה זו חלה רק על עובד ואינה חלק על עובד עצמאי ולפיכך עליו להוכיח כי התאונה ארעה לו "תוך כדי עיסוקו במשלח ידו ועקב עיסוקו במשלח ידו" כאמור בהגדרה שבסעיף 79.

כאשר הבית משמש גם כמעון וגם כמשרד נפסק:

”שעה שמדובר בתאונה שארעה בין כתלי ביתו של עובד עצמאי – יש להחמיר יותר בדרישת ההוכחה בדבר קשר הדוק בין העיסוקים שבמהלכם ארעה התאונה – לבין משלח היד שהרי בין כתלי הבית הפרטי – לא אחת מתערבבים התחומים זה בזה ולא תמיד יהיה זה קל להציב את התחום בין עיסוק פרטי לבין עיסוק הקשור למשלח היד".

[דב"ע נד/177-0 דור טרייכר נ’ המל"ל].

על תאונה בבית נאמר ע"י כב’ השופט פליטמן בעניין ברדה:

"הבית המשמש גם כמעון וגם כמשרד הינו זירה דו תכליתית על פי טיבו. לאור האמור, השאלה המתעוררת במקרה שכזה הינה האם בעת ביצוע הפעולה בה נפגע המבוטח הוא עשה "למען ביתו" או "למען עיסוקו". התשובה לשאלה זו תלויה בתשובה לשאלה המקדימה – לאיזו תכלית ישירה, להבדיל מעקיפה, בוצעה אותה הפעולה שבה נפגע המבוטח בעת ביצועה.

לשם מתן תשובה לשאלה זו יש לשים אל לב כי כל פעולות היומיום בבית, כולל שינה ואכילה, לרבות פעולות ניקיון ותחזוקה שוטפת, ככל שיבצע אותן המבוטח ולא אשתו או ילדיו – ניתן לראותן כפעולות שנעשו למען העיסוק, אולם מבחן הקשר הסיבתי המרחיב ההופך את כל פעולות היומיום שמבצע המבוטח החי בביתו לפעולות למען עיסוקו, הוא מבחן גורף הראוי לצמצום, באופן שיקבע כי רק פעולה שתכלית עשייתה הישירה היתה למען העיסוק צריכה להיחשב לפעולה הנלוות לעסק".

הגם שדעתו של כב’ השופט פליטמן בענין ברדה לא התקבלה, הרי זה לאור קביעת הרוב כי הפעולה שביצע ברדה היתה קשורה סיבתית לעיסוקו. לטעמנו לא יכול להיות ספק כי עובד עצמאי אשר ביתו משמש גם כמשרדו אינו מבוטח בביטוח נפגעי עבודה במשך 24 שעות, גם בקשר לכל פעולות היומיום אשר אין בינן לבין העבודה קשר כלשהו.

7. מן הכלל אל הפרט –

התובעת טענה בתצהירה כי כל קומת הקרקע שימשה גם לצורכי עבודה וכי לא היתה קיימת הפרדה בפעילותה המקצועית בין כל חלקי הבית.

דברים אלה של התובעת סותרים את האמור בהודעתה.

כבר נפסק כי יש לתת משקל מכריע לאמור בהודעת המבוטח על פני גרסאות מאוחרות יותר.

כאמור בהודעתה טוענת התובעת כי קימת הפרדה מוחלטת בין המשרד לבית וכי בבית אין שום דבר הקשור לעבודתה.

העדות יוסיבוביץ וזלוצובר העידו כי בקומת הקרקע היו כל האמצעים הנחוצים למשרד עורכי דין כגון טלפון, מטבח, שירותים, חיבור תקשורת ומחשבים, אלא שאמצעים אלה הינם אמצעים לשימוש ביתי ומשרדי כאחד.

העדות מוסיפות בתצהירן כי בקומת הקרקע מחוץ למשרד היו גם תיקים משפטיים, אלא שהתובעת עצמה לא טענה זאת, אלא טענה שהחדרים שהוקצו למשרד נועדו לאחסון התיקים המשפטיים.

לפיכך אנו מעדיפים את גירסתה של התובעת בהודעתה כי היתה הפרדה מוחלטת בין הבית לבין המשרד למעט העובדה, הנתמכת בעדות העדות ולא סותרת לטעמנו את ההודעה לפיה ישיבות עם לקוחות היתה התובעת מקיימת גם בקומת הקרקע שבביתה.

לפיכך לא הוכיחה התובעת כי נפלה תוך כדי עיסוקה במשלח ידה.

8. אך גם אם נקבל את גרסת התובעת כפי שמופיעה בתצהירה וקומת הקרקע הינה דו תכליתית ומשמשת הן לצרכי הבית משרד והן לצרכי העבודה, הרי על התובעת הנטל להוכיח כי נפגעה תוך כדי עיסוקה במשלח ידה ועקב כך.

כאמור בתאונה שארעה בין כתלי הבית של עובד עצמאי נטל ההוכחה כבד יותר.

לטעמנו התובעת לא הרימה את הנטל.

התובעת לא הוכיחה לאיזו תכלית שהתה באותה עת בקומת הקרקע.

גם אם נקבל את העובדה כי קומת הקרקע הינה דו תכליתית הרי יש לבחון את תכלית הפעולה שבעקבותיה נפגעה. האם מדובר בפעולה למען העסק או למען הבית.

גם בענין זה שינתה התובעת את גירסתה. התובעת הבהירה כי בד"כ עושה הפסקת קפה בבית בסביבות השעה 16:30-17:00, נחה וחוזרת למשרד אחרי השעה 17:00. גם באותו יום כהרגלה עשתה הפסקה וכשהתכוונה לחזור למשרד ולרדת במדרגות, נפלה בהן מסיבה בלתי ברורה. מדובר במדרגות בתוך הבית לפני דלת הכניסה.

בעדותה בבית הדין טענה כי לאחר מתן ההודעה נזכרה שקיבלה טלפון ורצתה ללכת ולשלוח פקס ורצה למשרד וכנראה שזו הסיבה שנפלה. איננו מקבלים גירסה זו הסותרת את האמור בהודעה לפיה הנפילה היתה מסיבה בלתי ברורה.

התובעת אף לא הזכירה את הריצה למשרד כסיבה לנפילה בתצהירה. נסיונותיה של התובעת ל"שיפור" גירסתה פוגעים במהימנותה. אשר לגירסה בהודעתה כל שהבהירה התובעת כי נפלה במדרגות שבשטח קומת הקרקע, לא ברורה סיבת המצאותה באותו מקום.

משמדובר בשטח דו תכליתי אין בכך די ועל התובעת להבהיר תכלית המצאותה באותו מקום. טוענת התובעת כי כהרגלה עשתה הפסקת קפה ומנוחה של כחצי שעה והיתה בדרכה למשרד. גם גירסה זו לא הוכחה לטעמנו.

התובעת התבקשה בהודעתה להמציא יומן פגישות כדי לבחון את שעות המצאותה במשרד אך לא עשתה כן.
התובעת הצהירה כי בחרה לעבוד מביתה בין היתר בשל רצונה לקיים חיי משפחה כאשר היא נמצאת בביתה דבר שיאפשר לה לתפקד הן כעקרת בית, אשת משפחה, והן כעורכת דין ולטפל תוך כדי כך בשלושת בנותיה.

גירסתה בהודעה כי היא עובדת 5 ימים בשבוע משעה 8:30 ועד 19:00, כאשר נערכת הפסקת קפה ומנוחה בבית של מחצית השעה בלבד אינה עולה לטעמנו עם התכלית האמורה ולכן אינה סבירה בעינינו. התובעת לא הוכיחה לטעמנו כי היתה בהפסקת קפה ובדרכה למשרד ולא הוכיחה כי נפלה תוך כדי עיסוקה במשלח ידה.

משכך גם לא הוכיחה כי הנפילה הינה עקב עיסוק זה.  גם אם נקבל כי התובעת שהתה בהפסקת קפה ומנוחה הרי שהפסקה זו ניתקה את הקשר עם העבודה, ולכן גם אם נפלה במדרגות בדרכה למשרד הרי שטרם "החלה" את דרכה למשרד שכן הנפילה היתה בתוך המעון. העובדה כי יש והמעון משמש למשרד אין בה כדי לשנות את העובדה כי בעת הנפילה המעון שימש לתכליתו המיועדת כמעון ולא כמשרד.

אשר על כן התביעה נדחית.


אין צו להוצאות.

ניתן היום א’ באלול, תשס"ח (1 בספטמבר 2008) בהעדר הצדדים.