חייל שחלה במחלת סרטן נדירה הוכר כנכה צה"ל

בתי המשפט

וע 001110/04
בית משפט השלום באר שבע

12/11/2007
תאריך:
כב’ השופט יעקב גנן
בפני:

בעניין: נ ג ד המשיב קצין התגמולים

פסק דין



1. ערעור זה עניינו פגימה הקשורה במחלת הודג’קיןHodgkin Medular Sclerosis (H.M.S).

2. בתאריך 20.01.03, פנה המערער לקצין-התגמולים להכיר בו כ"נכה", לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), ה’תשי"ט - 1959 [נוסח משולב], וזאת בגין הפגימה האמורה לעיל.

3. בתאריך 09.06.04, הודיע קצין-התגמולים למערער, כי לאחר עיון בתביעתו בהסתמכו על תוצאות הבדיקות ועל חוות-הדעת הרפואית, מיום 10.04.04, של ד"ר מאיר להב, מומחה לרפואה פנימית והמטולוגיה, הגיע לכלל מסקנה, כי לא קיים "קשר סיבתי" בין הפגימה הנדונה, לבין תנאי-שירותו הצבאי של המערער, כמשמעות ביטוי זה בסעיף 1 לחוק הנכים.

4. ביום 01.07.04, הגיש ב"כ המערער ערעור זה על החלטתו של קצין-התגמולים, מיום 09.06.04.

5. רקע אישי:

א. נולד ביום 01.04.70.

ב. ביום 29.08.89 אמור היה להיות מגוייס לשירות-חובה בצה"ל.

ג. מחמת דחייה בשירות, גוייס ביום 02.05.91.

ד. בעת גיוסו נקבע לו פרופיל רפואי: - 97.

ה. בתום שלוש שנות שירות-חובה, דהיינו, ביום 30.04.94, חתם על שירות צבא הקבע.

ו. שירת בחיל-האויר בדרגת רס"ר.

ז. בתאריך 17.12.01 נקבע לו פרופיל רפואי: - 21.

ח. בתאריך 31.12.04 , שוחרר מצה"ל.

6. רקע עובדתי:

בדיון שנתקיים בפנינו, ביום 02.05.05, (בעמ’ 3 של פרוטוקול בית-המשפט), הצהיר ב"כ המערער, כי הוא מסכים לכך, כי תנאי-השירות של המערער, היו כפי שנקבעו ע"י המומחה-הרפואי מטעם המשיב, ד"ר מאיר להב, בחוות-דעתו הרפואית מיום 10.04.04 (מוצג מש/2).

חוות-הדעת הרפואית, מיום 10.04.04, שעליה הסתמך קצין-התגמולים בדחותו את תביעת המערער, קובעת, כדלקמן:

"המדובר בצעיר, שנולד בשנת 1970, שבחודש מאי 1991 התגייס לצה"ל ובעת גיוסו נקבע לו פרופיל רפואי 97. לאחר שהשלים את השירות בצבא החובה, המשיך בשירות בצבא קבע ושירת בחיל האויר, כהנדסאי אלקטרוניקה במערך לוחמה אלקטרוני.

בעבודתו הוא עסק בקרינה מסוג ’לייזר’, קרינה מייננת ו-MW . בחודש יולי 2001 שם לב לגוש בבית החזה ובעקבות כך אובחן כסובל מהמחלה הנדונה. משאובחן, החל לקבל טיפול כימותרפי.

קיבל טיפול במישלב BEACOPP, 6 מחזורים, במכון ההמטולוגי בבית-החולים ע"ש ’איכילוב’, בתל-אביב.

בתום הטיפול, קיבל סדרת הקרנות לבית החזה במכון לרדיותרפיה בתל-השומר – טיפול קונסולידציה, המקובל במקרים אלו. סוכם, כהפוגה מלאה של המחלה.

בתום הטיפולים, חזר לשרת ביחידה ומצבו ותפקידו – תקין. בבדיקות מעקב, שנערכו לאחרונה, עלה חשד להישנות המחלה ועובר בירור בהתאם. מיועד לביופסיה אבחנתית. בבדיקתו הגופנית, מצאתי גבר צעיר, במצב תזונתי מצויין, מצב כללי טוב, ומצב תפקודי תקין לחלוטין.

מדובר במחלה ממארת של המערכת הלימפטית. האפידמיולוגיה של מחלה זו מצטיינת בהופעה בי-מודלית מבחינת הגיל. קיימת עליה גבוהה בהופעת המחלה אצל אנשים צעירים, בין הגילאים 20-30. מעבר לגיל זה, השכיחות יורדת, ועולה שוב עם גיל מתקדם.

כמו בכל המחלות הממאירות האחרות, גיל ההופעה של המחלה במקרה זה הינו אופייני. קיימת ספרות עניפה העוסקת בגורמים אפשריים להופעת המחלה. בחולים עם פגיעה במערכת החיסון, חשיפה לוירוסים כמו EBV ו-HHV8 יכולה לגרום להופעת המחלה, אך המערער אינו מדוכא חיסון.

עבודות מספר עסקו בחשיפה תעסוקתית בהופעת המחלה. לא נמצא כל קשר בין חשיפה לקרינה מייננת, שדה מגנטי והופעת המחלה. קיימים נתונים ראשונים בהם חשיפה לחומרי הדברה חקלאיים עשוייה להיות קשורה לעליית שכיחות בקרב חקלאים.

לסיכום:

המדובר בהופעת המחלה אצל גבר צעיר בקבוצת גיל בה השכיחות במחלה גבוהה ביותר. כיוון שאין למערער כל חסר חיסוני – המחלה היא ראשונית. הספרות בנושא חשיפה סביבתית, מצאה, כי לא קיים קשר לקרינה מסוג כלשהו, ולכן אין לייחס ’קשר סיבתי’, בין עבודתו של המערער והופעת המחלה וכמו כן אין לכך השפעה על סוג המחלה.

האבחנה במקרה זה נעשתה כחודש וחצי – חודשיים, מתחילת הסימנים, וזהו זמן סביר ומקובל לאבחון המחלה ולא קיים כאן איחור כלשהו. המערער מקבל טיפול במכון המטולוגי מוכר והטיפול שהוא מקבל הינו טיפול חדשני ומקובל כיום למחלה מתקדמת".

1. לכתב-הערעור, שהוגש ע"י ב"כ המערער לא צורפה חוות-דעת רפואית מתאימה, של רופא מומחה מטעמו, שיש בה כדי לסתור את האמור בחוות-הדעת הרפואית האמורה לעיל, שעליה סמך קצין התגמולים את החלטתו בדחותו את תביעת המערער, כאמור בסעיף 3 של פסק-דין זה, ובהחלטה שניתנה על ידינו ביום 17.08.04, הורינו לב"כ המערער לדאוג להגשת חוות-דעת רפואית כנ"ל, תוך 5 חודשים.

2. ביום 31.08.05, הוגשה חוות-דעת רפואית מיום 25.08.05 של פרופ’ אליהו ריכטר, מומחה ברפואה קהילתית וסביבתית ומומחה ברפואה מונעת (מוצג מע/2).

קובע פרופ’ אליהו ריכטר בסיכום חוות-דעתו הנ"ל, כדלקמן: -

"לאור היסטורית חשיפותיו של המערער לקרינה אלקטרו מגנטית מסוג RFMW , וסביר ביותר גם לקרינה מייננת, אני סבור שיש סבירות גבוהה ל’קשר סיבתי’ בין חשיפותיו של המערער לקרינה מייננת ולא מייננת לבין המחלה בה חלה.

הבסיס למסקנתי זו הוא:

א. המערער נחשף לשני סוגי קרינה מסוכנים ואין ודאות שהיה ממוגן מפני החשיפות לקרינה האלקטרו- מגנטית והקרינה המייננת.

ב. לקרינה לא מייננת, קיימת ראיה מאוד חזקה על עלייה בסיכון למחלה.

ג. כמו כן קיימת ספרות רחבה על עלייה בסיכון עקב קרינה מייננת.

ד. הגם שחשיפותיו של המערער לקרינה מייננת היו, ככל הנראה, מתחת לאלו של עובדי רדאר גרמניים, שרבים מהם לקו בסרטן, אי אפשר לשלול שגם חשיפותיו של המערער לא סיכנו אותו, מאחר שלקרינה מייננת אין סף לסרטן.

ה. תקופת החביון למחלה – 10 שנים היא סבירה בהחלט.

ו. אירוע תקלה, ככל הנראה, תרם רבות למחלתו.

ז. אין הסבר אחר להופעת המחלה.

ח. למרות שעפ"י הנתונים קיימת סבירות ללקות במחלה בגילאי ה-30, הרי שלאור כל האמור לעיל ולאור העובדה כי לא ידוע שהמערער חלה ב-EBV או נחשף לגורמים אחרים שיכולים לדכא מערכת חיסונית – הרי שקיימת סבירות גבוהה, שהמערער לקה במחלה עקב חשיפותיו התעסוקתיות בצה"ל".

3. מסמכים נוספים שהוגשו לנו במהלך הדיונים המיקדמיים:

מטעם המשיב:

א. תיקו-הרפואי של המערער – מוצג מש/1.

ב. חוות-הדעת הרפואית, מיום 10.04.04, של ד"ר מאיר להב,

הנזכרת בסעיף 6 של פסק-דין זה – מוצג מש/2.

ג. חוות-דעת רפואית מיום 07.06.06, של פרופ’ יהודה לרמן, מומחה ברפואה תעסוקתית ובריאות הציבור – מוצג מש/3.

מטעם המערער:

א. תצהיר המערער מיום 25.08.02 – מוצג מע/1.

ב. חוות-דעתו הרפואית, מיום 25.08.05, של פרופ’

אליהו ריכטר, הנזכרת בסעיף 8 של פסק-דין זה – מוצג מע/2.

ג. מכתבו מיום 08.05.06, של פרופ’ יהודה לרמן, אל

משרד הבטחון – מוצג מע/3.

ד. מכתבו מיום 24.07.97,של סרן אילן אמיר, ממ"ח

בקר"י ברק, מטייסת תחזוקה כנף 4 של חיל-האויר – מוצג מע/4.

ה. דו"ח מסכם של הועדה לבחינת ’הקשר שבין חשיפה

לקרינת רדיו ומחלות ממאירות’, מחודש נובמבר 2000,

בראשות פרופ’ יהודה לרמן - מוצג מע/5.

ו. צילום תמונה של עמדה הדומה לזו שבה פעל המערער – מוצג מע/6.

4. ביום 29.01.07, נשמעו ההוכחות בתיק הערעור:

ראשון העדים, היה פרופ’ אליהו ריכטר, שנחקר-נגדית ע"י ב"כ המשיב, על האמור בחוות-דעתו מיום 25.08.07; בחקירה-חוזרת ע"י ב"כ המערער; וכן ענה לשאלות חברי הועדה ד"ר שמעון קליין וגב’ יואלה שרון.

אחריו, העיד פרופ’ יהודה לרמן, שנחקר-נגדית ע"י ב"כ המערער, על האמור בחוות-דעתו הרפואית מיום 07.06.06; בחקירה-חוזרת ע"י ב"כ המשיב; וכן השיב לשאלות חבר-הועדה ד"ר שמעון קליין.

לאחר מכן, העיד המערער, שנחקר-נגדית ע"י ב"כ המשיב, על האמור בתצהירו מיום 25.08.02; בחקירה-חוזרת ע"י ב"כ המערער; חברי-הועדה לא הציגו שאלות כלשהן.

בתום שמיעת העדויות, הצהירו ב"כ הצדדים, כי אין להם עדים נוספים, וביקשו להגיש את סיכומי-טיעוניהם, בכתב, תוך 45 יום.

ניתנה החלטה, כמבוקש ע"י ב"כ הצדדים, ונקבע כי פסק-הדין יישלח אליהם והם פטורים מהופעה לשמיעתו.

סיכומי ב"כ המערער הוגשו ביום 20.03.07;

סיכומי ב"כ המשיב הוגשו ביום 03.05.07;

ב"כ המערער הגיש סיכומי-תשובה ביום 27.05.07;

5. בתצהיר המערער, מיום 25.08.02 (מוצג מע/1), מובא פירוט של רקעו האישי ושגרת עבודתו, ובו הוא מציין את הדברים הבאים: -

א. נולד באתיופיה ב-1970.

ב. עלה לישראל בשנת 1984.

ג. במאי 1991, התגייס לשירות-חובה בצה"ל.

ד. בעת גיוסו נקבע לו פרופיל-רפואי: - 97.

ה. לאחר גיוסו שובץ לשירות בחיל-האויר, הוצב בבית-הספר הטכני של חיל-האויר (בח"א 21), לאחר שלב המיון שנמשך כ-3 שבועות, שובץ ללימודים בקורס מערכות אלקטרוניות אקטיביות (קורס שרביטן שחור) במערך הל"א (לוחמה אלקטרונית).

ו. בסיום הקורס הוקנה לו שלב מקצועי – 07, והוצב בבסיס במצ"א – 108 ועסק בתחזוקת המערכות ברמה של דרג ד’.

ז. אחזקת המערכת כוללת ביצוע הסמכות בכתב בשילוב עבודה מעשית, פירוק והרכבה של מכלולים, ביצוע שינויים (במידת הצורך), איתור תקלות וביצוע בדיקות חשמליות ואחרות להשמשה הסופית של המערכת.

ח. במהלך שירות-החובה, יצא לבח"א 21, לקורסים מקצועיים של שלב 9 ו-11, וכן הכנה ל"בודקים סופיים" לתקופה, שכל שלב בה נמשך כ-3 שבועות.

ט. לקראת סוף שירות-החובה הוסמך ל"בודק סופי".

י. לאחר שירות של שנת-קבע, עבר לכנף 4 והמשיך לעבוד באותה מערכת עד יוני 2001, כלומר כ-10 שנות שירות על מערכת שרביטן שחור. במהלך העבודה על המערכת, השתמש בשמן-קירור מסוג 20 COLONAL לצורך קירור המערכת ובסיליקון לצורך פיזור החום המתפתח בשפורפרות השידור ובספק-מתח גבוה. בעת הפעלתה המערכת משדרת קרינה אלקטרומגנטית.

יא. בעת ביצוע בדיקות חשמליות בשידור, יש צורך לחבר בולעי-קרינה העוטפים את אנטנות השידור, או בהעדר אנטנות, מיתקנים תחליפים (עומסים) המחוברים ליציאת שפורפרות שידור. במהלך כל העבודה, האלמנטים הקורנים נמצאים בסמוך לטכנאי במרחק שלא עולה על 2 מטרים.

בתחילת היום, מבצעים בדיקות-קרינה עם מד-קרינה, אולם לאחר מכן, במהלך העבודה אין מד-קרינה עם התרעה קולית בעמדה בכדי להתריע על חריגת-קרינה מעל המותר. יש לציין, כי חרף השימוש בבולעי-קרינה, אין אפשרות למצב של העדר קרינה בכלל, בכל פינות המערכת (אין סגירה הרמטית).

יב. בשנת 1997, היה אירוע קרינה, בצוות בו עבד המערער עם חיל נוסף, כאשר החייל הכניס מתח למערכת ללא חיבור בולעי-אנרגיה (שפופרות השידור היו מחוברות לאנטנות השידור), ותקלת חיוט שהייתה במערכת גרמה לכך שהמערכת תשדר. המערער עבד באותם רגעים בעמדה הנוספת באותו החדר, בחזית האנטנות המשדרות.

יג. המערער והחייל הנוסף לא ידעו שהמערכת משדרת וכמה זמן, עד שהחייל נגע בראדום שהתחמם (מגן פיזי על אנטנות השידור) והעיר על כך. המערער ניגש מהר לעמדה ושם לב ששעוני צריכת הזרם היו כמו במצב של שידור, וכן ראה אות על צג הספקטרום (ציוד בדיקה המציג תדר כפונקציה של הספק), המערער כיבה מהר את המערכת ודיווח למפקד על האירוע.

יד. לאחר אירוע הקרינה, נשלחו המערער והחייל הנוסף, לבדיקה, ונאמר להם, כי הכל בסדר. מונה קצין בודק, והם המשיכו בשיגרת עבודתם, בניגוד לאמור בדו"ח הקצין הבודק, איש לא יכול היה לדעת מה היה משך זמן החשיפה לקרינה.

טו. במהלך העבודה השוטפת על המערכות, מתבצעות יום יום בדיקות חשמליות, כשהמערכת במצב פולט קרינה- מצב שידור. בחדר הבדיקה יש 2 עמדות טיפול וטיפול במערכת כשהיא במצב שידור הוא עניין שבשגרה. לפיכך במהלך שנות השירות של המערער, כבודק מערכות, נחשף לאלפי שעות קרינה ברמה זו או אחרת.

במעבדות תיקון אחרות העוסקות במערכות משדרות קרינה דומה לזו של השרביטן השחור, קיימות מערכות התראה קולית על דליפת קרינה, אולם בבסיס בו שירת המערער לא היתה מערכת כזו.

טז. הואיל והעבודה היתה כרוכה בסביבה מוקרנת בקרינה אלקטרומגנטית, נשלח המערער וחיילים אחרים מדי שנה לבדיקות בחר"פ - בדיקות כלליות ובדיקות עיניים (הוסבר להם כי הקרינה עלולה לפגוע ברקמות בעלות אחוז נוזלים גבוה).

יז. ביוני 2001, התגלה אצל המערער גוש בבית החזה, שאובחן כלימפומה מסוג הוצ’קין. עבר טיפול כימי בבי"ח "איכילוב" והקרנות בתל-השומר.

יח. ביוני 2002 חזר המערער לעבודה באותו מקום אך בצוות אחר (במערכת "כומר משכיל" – מערכת פאסיבית שאיננה פולטת קרינה). .

6. משהסכים ב"כ המערער לעובדות, כפי שפורטו בחוות-הדעת הרפואית מיום 10.04.04, של ד"ר מאיר להב, הרי שלא יכולה להיות כל מחלוקת בין הצדדים על כך, שהמערער הועסק כחייל העובד עם קרינה מסוג לייזר, קרינה מייננת ו-MW.
העובדה הנ"ל עולה גם מהפניה אל רופא-מומחה (מסמך 37 בתיקו-הרפואי של המערער), שבו מפנה סרן ד"ר אבירם גולט את המערער לבצע בדיקות רפואה- תעסוקתית במסגרת בדיקת קרקעיות, המתבצעת אחת לשנה, וזאת מחמת היותו של המערער חייל העובד עם קרינה מסוג MW/ לייזר/ קרינה מייננת.

7. עובדתית, הרי בשלב הראשון של שירותו של המערער, דהיינו, עד לשנת 1995, לא היתה כל חשיפה לקרינה מכל סוג שהוא.

לאחר שנת 1995, בעת שהמערער שימש כטכנאי מערכות ל"א, בכנף 4, אירעו שני מקרים הראויים לציון: -

א. בתאריך 08.07.97, פקוד של המערער תיפעל בצורה לקויה את המערכת, המערער נקרא לביצוע זיהוי התקלה והמערכת נותקה. מדובר בחשיפה עודפת של 6 דקות.

מסתבר, שבשעות אחר הצהריים של יום המקרה, נדרש רב"ט אלכס סלובדניק, מתלמד בעמדה, להרכיב ראש שרביטן לגוף הפוד כהכנה לבדיקה.

רב"ט אלכס סלובדניק רצה לחסוך זמן, ולפני שסגר את פלגי RF בפוד, העביר את הפוד למצב של STBY (הפוד אינו אמור לשדר במצב זה). ומכל מקום, לא הרכיב בולעי-אנרגיה לפוד, כנדרש במערכת הבדיקה וכאשר ניגש להביא בולעי-אנרגיה, נגע, בדרכו בראש הפוד, ונוכח, כי הוא חם והזעיק את המערער שזיהה שהפוד משדר וניתק את המתח.

אין כל ספק, שמדובר בתקלה נדירה בפוד שגרמה לו לעבוד במצב STBY (נתק בחוט הארקה של 5 V); וכי אין בעמדה זו התראה ויזואלית או קולית. האינדיקציה היחידה היא הסתכלות על מדי-הזרם.

האירוע נבדק והוסקו מסקנות לפיהן הוא נגרם כתוצאה משילוב של 4 גורמים:

1. עבודה ללא מערך.

2. חייל (רב"ט אלכס סלובודניק), שהינו מתלמד, שעבד ללא השגחה צמודה.

3. תקלה נדירה בפוד.

4. עמדת-בדיקה בזמן שידור – היתה ללא התראה די ברורה.

ב. בתאריך 20.07.97, היה אירוע נוסף, אולם המערער לא היה מעורב באירוע זה.

8. נשוא המחלוקת בין ב"כ הצדדים, מתייחסת לשאלות הבאות: -

האם המכשירים, שלידם עבד המערער, אכן פלטו קרינה מייננת, לאיזו רמה של קרינה נחשף המערער, משך זמן החשיפה והאם הרמה שלה נחשף היא זו שגרמה למחלת המערער?

9. כאמור, לא יכולה להיות מחלוקת על כך, שהמערער אכן עסק בקרינה מסוג לייזר, קרינה מייננת ו-MW, וקיימת התייחסות למקרה הספציפי מיום 08.07.97.

אלא מאי?

לטענת המומחה מטעם המשיב, לא קיים כל "קשר סיבתי" בין חשיפה לקרינה מייננת והופעת המחלה.

ב"כ המשיב מסתמך על הוראות בטיחות והוראות נהלי-העבודה ולפיהן קיימות בדיקות-ניתור קרינה של קמ"ד רפואה תעסוקתית, בהן מצויינות טבלות מדידות-קרינה מקיפות של מערכת שרביטן בכל איזורי העבודה במערכת, וכי בהתאם לבדיקות-ניתור שנערכו במערכת השרביטן, לא הוגדר כל סיכון-יתר להפעלת רמות החשיפה האפשריות, שהיו נמוכות ולא חרגו מרמות החשיפה הבטוחות.

10. המחלה עליה מתבססת התביעה ותנאי השירות של המערער:

כאשר אנו מעיינים בהחלטת קצין-התגמולים, מיום 09.06.04, שהיא היא נשוא הערעור שבכאן, נמצאים אנו למדים, כי דחיית קצין-התגמולים את תביעת המערער הינה בהסתמכו על המסקנות המובאות בחוות-הדעת הרפואית, מתאריך 10.04.04, של ד"ר מאיר להב ולפיהן הגיע לכלל מסקנה, שלא קיים "קשר סיבתי" בין המחלה לבין תנאי-השירות.

כאמור, קבע ד"ר מאיר להב, שהמערער שירת, כהנדסאי אלקטרוניקה, במערך לוחמה אלקטרונית וכי בעבודתו הוא עסק בקרינה מסוג ’לייזר’, קרינה מייננת ו- MW.

ד"ר מאיר להב מאזכר את האירוע, מיום 08.04.97, שאז אירע המקרה של החשיפה לקרינה, אלא שמוסיף הוא וקובע, כי ועדת-חקירה קבעה אז שהחשיפה לקרינה לא היתה מעל לכמות המסוכנת.

11. כבר הובא על ידינו (ראה: סעיף 6 בפסק-דין זה), כי משהצהיר ב"כ המערער, כי הוא מסכים שתנאי השירות של המערער היו כפי שנקבעו ע"י המומחה-הרפואי מטעם המשיב, פירושו של דבר: שזוהי אכן החלטתו של קצין-התגמולים שבגדרה הוגש ערעור זה.

שלא בדומה לקרינה בלתי מייננת, שבתחומה נכללים עשרות ואפילו מאות אלפים, של מוקדי מערכי-טלפונים, אנטנות-סלולריות, כבלי-חשמל, תנורי-מיקרוגל, מצבי- מחשב ומסכים ועוד, הרי שבתחום הקרינה המייננת נכללים חומרים רדיואקטיביים, מכשירי רנטגן ומאיצים אחרים הנמצאים בשימושו של צה"ל, מוסדות רפואיים, בתעשייה ובמכוני המחקר.

12. לעיתים, קרינה אלקטרו-מגנטית במקום העבודה חושפת את העובדים לרמות-קרינה גבוהות המסכנות את בריאות העובדים ובהתאם להוראות החוקים הקיימים, חייב המעביד לדאוג לבטיחות וגיהות לעובדיו במקום עבודתם וקיימת מערכת רישוי והיתרים לכך, וזאת על מנת למנוע נזקי קרינה.

לא בכל חשיפה לקרינה נחשפים לסכנות. קיימים ערכי-סף לחשיפה לקרינה ולשם כך הוקמו מעבדות והוכשרו בודקים הן בתחום הקרינה המייננת והן בתחום הקרינה הבלתי מייננת.

13. בהסכמת ב"כ המשיב (ראה: עמ’ 35 בפרוטוקול בית-המשפט), הוגש לנו דו"ח-מסכם של ועדה שמונתה ע"י קצין-התגמולים במטרה לבחון את השאלה: – האם קיים "קשר סיבתי" בין חשיפה לקרינה אלקטרו-מגנטית לבין הופעתם של מחלות ממאירות?

מוצג זה (מוצג מע/5), הגם שהינו מחודש נובמבר 2000, לא עודכן עד כה.

14. חרף האירוע מיום 08.04.97, אין ד"ר מאיר להב קושר את מחלת המערער לקרינה מסוג כלשהו, דוקא, וזאת תוך שהוא מסתמך על הסיכום של הדו"ח המסכם של הועדה הנזכרת לעיל.

לדבריו, לא נחשף המערער לכמות קרינה העולה על הכמות המסוכנת וקובע, כי המדובר במחלה הנוהגת להופיע בגיל כמו גילו של המערער; לא מדובר כאן על שום גורם גנטי, וכי זו מחלה שמופיעה בשכיחות גבוהה מאוד בתוחלת החיים של האדם בישראל; על-פי הנתונים של האגודה למלחמה בסרטן ושל משרד הבריאות בין 30% ל-40% של האוכלוסיה עלולים לחלות במחלה וכי לגבי רוב רובם של החולים לא נדע את הגורם הסיבתי שהביא להתפתחות המחלה.

הנקודה החשובה, אליבא ד"ר מאיר להב, היא, שבה במידה שקיים חשש שהמערער נחשף לקרינה, יתכן גם שבאותה מחלה יחלה אדם שכלל לא עסק בעבודה כפי שעסק המערער.

15. מאידך, תולה ב"כ המערער את יהבו על מחקרו של Szmigielski , שפורסם בפולין, בשנת 1988.

מחקר זה המצוי במוצג מע/5, הנזכר בסעיף 19 של פסק-דין זה, מגלה, כי בקרב אנשי צבא בפולין, שהיו חשופים לקרינה אלקטרו-מגנטית – נמצאו שיעורי תחלואת סרטן גבוהים מהצפוי.

במחקר נוסף, משנת 1996, מצא Szmigielski, שיעורי הארעות גבוהים מהצפוי של לוקמיה ולימפומה, בקרב אנשי הצבא, שנחשפו לקרינה אלקטרו-מגנטית.

נתוני התחלואה הנ"ל נלקחו מתוך רישומי בית-החולים והמרפאות הצבאיות בשנים מ-1971 עד 1985.

יצויין, כי חברי הועדה בדו"ח המסכם (מוצג מע/5), גם מוסיפים ואומרים כי למחקר של Szmigielski, מספר חולשות:

א. הערכה והסיווג של רמות-החשיפה לקרינה – אינה ברורה לחלוטין.

ב. שיעורי התחלואה, חושבו מתוך נתונים קבוצתיים ולא פרטניים, עובדה העשויה להסביר כיצד שיעורי התחלואה הצפויים בקרב החיילים נמצאו נמוכים, בחצי, לעומת השיעורים הצפויים בקרב אוכלוסיית הגברים בכל מדינת פולין, עפ"י הנתונים שנשלחו לארגון העולמי לחקר הסרטן.

ג. מכאן, שמגיעים הם לכלל מסקנה, כי הסיכון היחסי שחושב במחקרו זה של Szmigielski, עשוי להיות מופרז.

16. אין להתעלם מן העובדה, כי חלק מן הספרות בנושא זה, אכן קובעת, כי קרינה אלקטרו-מגנטית עלולה לגרום למגוון גדול של הפרעות במערכות השונות בגוף.

לא בכדי קבעה המערכת-הצבאית קריטריונים מדוייקים לתנאי-עבודה בטוחים עבור העובדים במכשירים המקרינים גלים אלקטרו-מגנטיים, דוגמת מערכת שרביטן שחור.

אין מחלוקת, כי רב"ט אלכס סלובודניק לא הרכיב לפוד בולעי-אנרגיה, כנדרש במערך הבדיקה, וכי המערער לא יכול היה להיות מודע לכך, מאחר ולא קיימת היתה התראה ויזואלית/קולית לשידור, וכי האינדיקציה היחידה היתה הסתכלות על מדי-הזרם בעמדה.

משך-החשיפה, היה זמן מינימלי, ברם אין כל וודאות לכך.

17. מן הראוי הוא שנדגיש, שדברי העדות והאמור בחוות-הדעת הרפואיות, הן של המומחה מטעם המשיב (פרופ’ יהודה לרמן) והן של המומחה מטעם המערער (פרופ’ אליהו ריכטר) – לא היה בהם כדי לשפוך אור לגבי הנושא הקונקרטי-העובדתי שעמד בפנינו.

ומשאלה הם פני הדברים, אין לנו אלא לסמוך על תצהירו של המערער ודברי עדותו בפנינו, שבהם מעלה הוא את הנסיבות, שלא נסתרו ע"י כל עדות אחרת שהיא.

18. בסיום חוות-דעתו הרפואית, מאזכר פרופ’ אליהו ריכטר, הוא מאזכר את העובדה, כי המערער לא חלה ב-EBV, או נחשף לגורמים אחרים שיכולים לדכא מערכת-חיסונית, ואי לכך קיימת סבירות גבוהה שלקה במחלה, נשוא הערעור, עקב חשיפותיו התעסוקתיות בצה"ל.

ההשערה בדבר הרקע הזיהומי של מחלת ההודג’קין, התחזקה לאחר שנתגלה קשר בין אבחון של מונונוקלאוזיס זיהומית בעבר, לבין הסיכון להתפתחות המחלה.

בכשליש מחולי ההודג’קין המאובחנים בארה"ב – נמצאו טיטרים גבוהים של EBV. באותם המקרים של מחלת הודג’קין הקשורה לזיהום בנגיף ה-EBV, נמצא זיהום קלונלי של EBV בתוך הגידול ומוצרי-גנים של EBV נמצאו בתאי ריד-סטרנברג.

הנתונים האפידמיולוגיים והביולוגיים מעידים על קשר נסיבתי בין נוכחות זיהום ב-EBV לבין הסיכון להתפתחות מחלת ההודג’קין בגיל המבוגר, הקיים בכ-30% בכלל חולי ההודג’קין. יתכן שבמקרי ההודג’קין הקשורים ל-EBV – עובר הנגיף שכפול במעברים לימפודיים שונים, עד מעברו ל-תאי memory B.

19. ב"כ המשיב צירפה לסיכומיה את פסק הדין בעניין יעקב קפה זידר נגד קצין התגמולים ע"נ (באר-שבע) 1090/07, מיום 22.09.05, (הודפס מתקדין ע"נ שלום באר-שבע 1090/07, תק של 2005), שעניינו מחלה הידועה בשם: "נון הודג’ין לימפומה", כמו בערעור דנן, וגם לערעור הנ"ל צירף ב"כ המערער חוות-דעתו הרפואית של פרופ’ אליהו ריכטר, במטרה לסתור את חוות-הדעת הרפואית של פרופ’ יהודה לרמן.

באותו פסק-דין, ציינו, כי משימה קשה וכמעט בלתי אפשרית, לחקור את נושא הקרינה המייננת ובלתי מייננת, ומה עוד שגם ברמות קרינה נמוכה, מתגלים מקרים שיש בהם כדי להשפיע על הופעת המחלה.

הצגנו שם לפנינו את השאלה: כיצד יוכיח תובע שחשיפה לקרינה יכולה לגרום למחלה מן הסוג שממנה הוא סובל, כאשר מדובר במחלה נדירה, שלגביה הידע-הרפואי הינו מצומצם, הן מבחינת האפשרות להציג הסבר מדעי ברור ביחס לאופן כיצד מתפתחת המחלה והן מבחינת האופן בו יכולה חשיפה לקרינה לגרום למחלה? עוד הצבענו שם על הקשיים בדבר האפשרות להוכיח "קשר סיבתי" בדרך של מחקר אפידמיולוגי באמצעות נתונים סטטיסטיים, כאשר קיים קושי מעשי לערוך מחקר כזה, הואיל ומטבע הדברים, אין מבצעים ניסויים בבני אדם ובפועל מרבית המחקרים האפידמיולוגיים הם תצפיתיים ותוצאות סטטיסטיות לבדן המבוססות על חיות-מעבדה.

20. אנו יוצאים מתוך הנחה שאכן ביום 08.07.97 נחשף המערער לאותה קרינה בעקבות מחדלו של רב"ט אלכס סלובדניק, וכי מדובר בחשיפה עודפת של 6 דקות.

ומכאן, שעלינו להכריע, איפוא, בשאלה: - האם חשיפה עודפת זו היה בה כדי לסכן את בריאותו של המערער ולהוות גורם למחלה או להחמרתה?

אין אנו יכולים להתעלם מן העובדה, שהמערער שירת שירות ממושך במערך הלוחמה האלקטרוני, והגם שלא הובאו בפנינו ראיות אמינות, שמבחינה סטטיסטית ואפידמיולוגית, ישנם יותר מקרים של מחלה זו אצל העובדים בעבודה כמו זו של המערער, מאשר באוכלוסייה הכללית – לא נוכל להתעלם מן הכלל, כי במקרה זה יש לנהוג בהקלה בנטל ההוכחה, לאמץ את "דוקטרינת הנזק הראייתי" ו"היפוך נטל הראייה", ולקבוע, כי הוכח בפנינו ברמה של "אפשרות מתקבלת על הדעת", שהחשיפה לקרינה היתה עודפת והיא זו שגרמה למחלת המערער. לא נוכל לומר, כי בנסיבות מקרה זה, היה זה בהישג ידו של המערער להביא עד, או ראיה חיונית אחרת לעניין זה.

21. בקביעתנו האמורה לעיל, אין אנו מתעלמים מן הכלל המוטל על התובע (המערער דכאן), להביא את ראיותיו, ועליו להוכיח "קשר סיבתי" ברור בין מחלתו לבין עבודתו בשירות הצבאי, וזאת ברמה הנדרשת בהליך אזרחי, דהיינו מעבר למאזן ההסתברות. ולא רק זאת, גם לאחר שיוכיח המערער קיומה של "אסכולה רפואית" התומכת בעמדתו, עליו להוכיח קיומו של "קשר סיבתי" קונקרט בין המחלה לבין השירות הצבאי.

"בע.נ. 472/89, ק"ת אברהם רוט, פ"ד מ"ה (5), ע’ 203 בע’ 214, נקבע, מפי הנשיא מ. שמגר, כי:

"לעניין מידת ההוכחת - אין די בהצבעה על אפשרות תאורתית גרידא לאפשרות של ’קשר סיבתי’.

בתיק בר"ע 187/83, רודוזינצקי נ. ק"ת, פ"ד ל"ז (4), ע’ 361, נקבע מפי השופט ד. בך, כי: -

"אין התובע חייב לבסס את טענותיו עד לדרגת שכנוע של ’קרוב לודאי’, וכי אם עולה מההוכחות בשלמותן, לרבות מהחומר הרפואי, כי מתקבל מאוד על הדעת, שאומנם קיים ’קשר סיבתי’ בין השירות הצבאי לפרוץ המחלה. אך לא הייתי מסתפק בפחות מזה".

ולא רק שעול ההוכחה להוכיח את ה’קשר הסיבתי’ בין הפגימה לשירות – מוטל על המערער, אלא גם שאלת הקשר-המשפטי, בין הפגימה לשירות – שהינה פעולה משולבת של עובדה, משפט ורפואה – מוטלת עליו (ראה: ע.א. 459/89, קצין-התגמולים נ. חריטן, פ"ד מ"ה (5), ע’ 374).

בנוסף, קיימים מספר רב של פסקי-דין שבהם נקבעו הלכות המורות, כי השערות ורמזים אינם יכולים להוות תחליף להוכחה הנדרשת.

22. עולה כאן סוגייה בעלת חשיבות כללית ועקרונית באשר לשיעור נטל הראיה שעל המערער להוכיח בחשיפה לקרינה הגורמת למחלה, נשוא הערעור.

המסגרת המשפטית מצמצמת את ההכרעה רק כלפי הצדדים בהליך, כלפי הראיות המובאות וכלפי נקודת הזמן, בה היא נידונית. עלינו לבחון את העניין על-פי המבחן המשולש: - נסיבות המקרה, הראיות שהוגשו והמדע הרפואי הקיים ביום הדיון.

אולם, לעיתים, אין לנו ברירה אלא להפעיל גם רחשי-לב, תחושות של נרטיב חיצוני בעל סממנים אמוציונליים חזקים, בקביעה אינטואטיבית, בעיקר באותם המקרים של לבטים, התחבטות, היסוסים וחוסר נחת המקנן ומכרסם בליבנו.

באופן טבעי, חשיבותן וישומן של התחושות הנ"ל וההכרעה על-פי המצפון, הולכות וגדלות ביחס ישיר לשיקוף איזון האינטרסים. רף-ההוכחה במקרה זה תלוי על בלימה, וגם אלמלא היינו מגיעים למסקנה, בדבר "קשר סיבתי" בין האירוע מיום08.07.97, שגרם למחלה, נשוא הערעור, מן הראוי היה שקצין-התגמולים יתייחס למקרה זה "לפנים משורת הדין".

23. התוצאה הסופית היא, שדין ערעור זה להתקבל.

24. המערער יוכר כ"נכה", לפי חוק הנכים, כמי שהפגימה הקשורה במחלת הודג’קיןHodgkin Medular Sclerosis (H.M.S) "נגרמה" עקב שירותו הצבאי ובעת שירותו הצבאי.

החלטת קצין-התגמולים, מיום 09.06.04 – תשונה בהתאם לכך.

31. המערער יופנה לוועדה-רפואית על-מנת לקבוע את דרגת נכותו.

32. אנו מחייבים את המשיב לשלם למערער הוצאות משפט ושכ"ט עורך-דין בסכום

כולל של 3,000 ₪ (שלושת אלפים ₪).

הסכום הנ"ל ישא ריבית ויהיה צמוד למדד, כדין, מיום מתן פסק-הדין ועד ליום התשלום המלא בפועל.

33. זכות ערעור כקבוע בסעיף 34 לחוק הנכים.

34. מזכירות בית המשפט:-

א. תשלח לב"כ הצדדים – עותק מפסק-דין זה לאחר שבדיון מיום 29.01.07 קיבלו פטור מהופעה לשמיעתו.

ב. תשלח לקצין-התגמולים, ישירות - עותק מפסק-דין זה.

ג. תחזיר לב"כ המשיב – את תיקו הרפואי של המערער (מוצג מש/1).

ניתן היום כ"ה בחשון, תשס"ח (6 בנובמבר 2007) בהעדר ב"כ הצדדים
יעקב גנן, שופט (דימ.) ד"ר שמעון קליין גב’ יואלה שרון

אב בית-הדין חבר חברה