שופטת ביהמ"ש המחוזי בנצרת נחמה מוניץ גזרה עתה את דינם של אב ובנו בני משפחת אבו ראס, מכפר עילוט :

 

הנאשם 1 אחמד בן 42 , ואביו הנאשם 2 -מוחמד בן 70 שנה, שהורשעו בפרשת תקיפה חמורה של שכניהם קרובי משפחתם, שנסתיימה בגרימת שתוק בפלג הגוף התחתון למתלונן.
השניים הורשעו בהתאם להודאתם עפ"י הסדר טיעון שכלל הגשת כתב אישום מתוקן , בעבירות הבאות: נאשם 1 הבן אחמד הורשע בעבירת חבלה בכוונה מחמירה ונדון לחמש וחצי שנות מאסר, 2 שנות מאסר על תנאי, קנס בסך 8,000 ₪ ופיצוי למתלונן בסך 50,000 ₪ ונאשם 2 – האב מוחמד –שהורשע בעבירת תקיפה הגורמת חבלה של ממש, בנסיבות מחמירות ונדון ל- 7 חודשי מאסר בפועל, 12 חודשי מאסר על תנאי, וקנס בסך 4,000 ₪.

רקע:
המשפחות של הנאשמים והמתלוננים מתגוררות בשכנות זו לזו, בכפר עילוט, ובין המשפחות קיים סכסוך בקשר לשביל הגישה לבית המתלוננים . המתלוננת, הינה גיסתו של נאשם 2, והמתלונן בן ה- 35 הינו אחיינו של נאשם 2, ובנה של המתלוננת. ביום 29/9/08, במהלך חג עיד אל פיטר, חסם בנו של נאשם 2 את המעבר באמצעות ברזלים, אבנים ועצים, ובתגובה לכך התקשר המתלונן למשטרה. לאחר שהמשטרה הגיעה וניסתה להרגיע את הרוחות פעמיים, עבר בנה של המתלוננת במעבר סמוך לבית הנאשמים, ואז השליך נאשם 2 כיסא לעברו. המתלוננת יצאה מביתה כדי לראות מה קרה לבנה, והגיעה אל המחסום ובתגובה היכה נאשם 2 בראשה באמצעות אלה מעץ. היא נפלה ארצה, נגרם לה שטף דם פנימי באיזור עינה, והיא נחבלה במרפקה והובלה לבית החולים. המתלונן הגיע למקום כדי להגן עליה והנאשם 1, התקדם לעברו ותקף אותו באמצעות מוט ברזל בעורפו. כתוצאה ממעשיו נגרמו למתלונן שברים בחוליות עמוד השדרה, פגיעה בחוט השדרה הצווארי ופארפלגיה, כן נגרמו לו פגיעות נוספות. המתלונן נותר משותק בפלג גופו התחתון.

בהתייחס למעשי הנאשם 1 שכאמור הורשע בשימוש במוט ברזל תוך הכאת המתלונן בכל חלקי גופו, ציינה השופטת כי המכות גרמו למתלונן לחבלה מכריעה בגופו עד שהפך לקוודרופלג, והוא זקוק לכיסא גלגלים ולעזרה בכל עשיה יום יומית, והפך לשבר כלי ללא יכולת לתפקד וכן נפגעו אישתו , ילדיו והמשפחה כולה. חיי המשפחה נהרסו.

השופטת הבהירה כי ברור שהשימוש בסכינים או "מכשירים" מסוכנים אחרים כגון מוט ברזל, לשם השגת "הכרעה" בסכסוכים הינה תופעה שעל החברה להוקיע מתוכה בוודאי, בין היתר, על ידי הטלת עונשים משמעותיים שיהיה בהם כדי לבסס את הוקעת החברה ממעשים שכאלה. הדעת איננה סובלת התייחסות סלחנית לנזקים שנגרמים לגופם של אנשים שכל חטאם איננו אלא שהיו במקום האירוע ובאו לסייע למי מהמעורבים שהינו במקרה זה, בן משפחה קרוב. ההגנה על זכויות האזרח לשלמות גופו הינה ערך מוגן. התנהגות אלימה, דרך כל, הינה התנהגות אסורה, ויש להגן על החברה מפניה על ידי שליחת מסר ברור כי כל אשר נוקט בדרך זו יענש בחומרת הדין.

לקולא התייחסה לגילו, לחרטתו העמוקה , להודאתו והחסכון בהעדתם של עדים רבים מבני המשפחה וחזרת העדים למועד האירוע ובכך מנע מליבוי האש בשנית, הפקדת הפצוי בביהמ"ש והיות מאסרו זה -מאסרו הראשון .

באשר לנאשם 2 ציינה השופטת מוניץ כי התנהגותו האלימה היתה התנהגות מינורית הרבה יותר מזו של נאשם 1, בנו. אלא שבנסיבות האירוע ניתן היה בהחלט לראות בהם כיחידה אחת, באירוע כולו השתתפו בניו של נאשם 2, והנאשם 2, שהינו איש בוגר. למרות גילו נאשם 2, לא סבר שתפקידו להרגיע הרוחות ועל כך יש להצטער צער גדול.
לקולא התחשבה השופטת בכך שאף הוא הודה והביע חרטה ואף דאג להפקדת סכום הפיצוי ושהה במעצר בית תקופה ממושכת.