5 וחצי שנות מאסר לאב שביצע מעשים מגונים בבתו

 

גזר דין

 

1. הנאשם הורשע על-פי הודאתו בכתב אישום מתוקן מתוקף הסדר טיעון, ההסדר איננו כולל הסכמה לעניין העונש.

 

על-פי עובדות כתב האישום המתוקן, ביצע הנאשם בבתו ילידת 16.12.81, הסובלת מהפרעה סכיזואפקטיבית, במספר הזדמנויות, בהיותה בגילאים 15-17, במהלך השנים 96'-98', מעשים מגונים במספר מקרים, והמשיך בכך גם לאחר שנודע לו כי המתלוננת סובלת מהפרעה נפשית.

 

המעשים התבטאו בכך שבהיותם בביתם, במספר הזדמנויות, ליטף הנאשם את המתלוננת בחזה מתחת לבגדיה. ומשביקשה המתלוננת כי יחדל וצעקה לאמה לעזרה, אמר לה הנאשם כי אם תשתף איתו פעולה לא יחסיר ממנה דבר, לעומת זאת אם תספר לאמה ימרר את חייה.

 

במועד שאינו ידוע במהלך חודש אפריל 2008, כאשר אמה של המתלוננת שהתה בחו"ל, שכב הנאשם על המיטה בחדר השינה וטען בפני המתלוננת כי הוא סובל מכאבים באיבר מינו. הנאשם ביקש מהמתלוננת כי תמרח לו קרם גוף על איבר מינו ותעסה אותו, המתלוננת סירבה.

 

כמו כן במהלך השנים 98' עד לנישואיה בשנת 2001, תקף אותה הנאשם במספר הזדמנויות בכך שהיכה אותה באמצעות ידיו, בראשה ובידיה.

 

על יסוד הודאתו הורשע הנאשם בעבירות של מעשה מגונה בבת משפחה, בטרם מלאו לה 16 שנים (ריבוי מעשים), עבירה לפי סעיף 348(ב) בנסיבות המנויות בסעיף 345(ב)(1) בנסיבות סעיף 345(א)  (4) (כנוסחו דאז) בנסיבות סעיף 351(ג)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "החוק").

 

כמו כן הורשע הנאשם במעשה מגונה בבת משפחה קטינה (ריבוי מעשים), עבירה לפי סעיף 348(א) בנסיבות המנויות בסעיף 345(א)(4) (כנוסחו דאז), בנסיבות סעיף 351(ג)(1) לחוק.

 

כן הורשע בתקיפה בנסיבות מחמירות (בשנים 98'-99') (ריבוי מעשים), עבירה לפי סעיף 379 בנסיבות סעיף 382(ב)(2) לחוק.

 

2. בטרם הטיעונים לעונש הוגשו לנו המסמכים הבאים: תסקיר קצין מבחן אודות הנאשם, תסקיר נפגעת עבירה ודו"ח הערכת מסוכנות.

 

מתסקיר שירות המבחן עולה כי מדובר בנאשם שאינו מגלה מודעות מעמיקה לחומרת מעשיו וללא תובנה בנוגע להשלכות מעשיו על מצבה של המתלוננת. שירות המבחן סבור שהנאשם זקוק לטיפול ארוך טווח, אינטנסיבי ויעודי, אך לאור עמדותיו ונתוניו האישיותיים, הערכת שירות המבחן שהנאשם יתקשה להפיק תועלת מהליך טיפולי.

 

כמו כן, צוין בתסקיר שירות המבחן כי למרות הודאתו, מתקשה הנאשם לקחת אחריות פנימית אישית ומעמיקה למעשיו, למרות שחיצונית ומילולית מסר כי הוא מודה בעבירות נשוא כתב האישום המתוקן. וכן מתקשה לגלות אמפתיה למצבה של הנפגעת והשלכות מעשיו על חייה.

התרשמות שירות המבחן מאדם דל בעל אישיות חלשה, דפוסי התנהגות קיצוניים, תוקפניים ותפיסת עולם שמרנית ונוקשה בעיקר כלפי נשים ותפקידם בחברה ובמשפחה.

 

עוד ציין שירות המבחן את עמדתה האמביוולנטית של אשת הנאשם ביחס למעשים והיעדר מסגרת משפחתית שיש ביכולתה לתמוך בנפגעת ולהגן עליה.

 

באשר לנפגעת – תסקיר הקורבן מציין, כי מדובר באשה בת 28 הסובלת ממחלת נפש סכיזואפקטיבית מנעוריה. במפגש איתה ניכרה החרדה וההתרגשות שלה.

 

המתלוננת הכחישה את הפגיעה המינית ורק ציינה את האלימות הקשה כלפיה.

בפגישה עם שירות המבחן ביקשה המתלוננת להעביר מסר לבית המשפט שלא להחמיר עם אביה ולאפשר חזרתו הביתה לאחר טיפול פסיכיאטרי באלימות שלו.

 

עוד עולה מהתסקיר, כי המתלוננת נתונה ללחצים משפחתיים על רקע הגשת התלונה וכן בולטת תלותה הרגשית והפיזית בהוריה כדמויות היחידות שעל-פי תפיסתה תומכים בה כלכלית ורגשית.

שירות המבחן מעריך כי בשל העובדה שהמתלוננת היתה גם קורבן לאלימות האב בצירוף לבעיותיה הפסיכיאטריות ותלותה הרגשית והפיזית הכמעט מוחלטת בהוריה, כמו גם בידודה החברתי נכנסה למלכוד המעצים את תחושת חוסר האונים שלה.  דבר זה אפשר פגיעה חוזרת בה.

 

מן הראוי לציין כי המתלוננת שהיא אם לילד בן 4, פרודה מבעלה ומתגוררת עם אמה. הגם שבנה מצוי במשמורת האב, הוא מבקר מדי פעם בבית הוריה.

 

באשר לדו"ח הערכת מסוכנות – מצויין כי בפועל הנאשם מתכחש לחלוטין לביצוע עבירות המין ואינו לוקח כל אחריות על עבירותיו. הוא מתכחש לחלקים התוקפניים באישיותו. מחזיק בדעות שוביניסטיות וקווי אישיותו מתאפיינים באגוצנטריות, רכושנות, וקנאות.

 

לפיכך, הצהרתו שמודה אינה מצביעה על לקיחת אחריות או מודעות למניעים לעבירותיו ולתמרורי האזהרה המעלים את רמת מסוכנותו המינית.

 

סיכומו של הדו"ח הינו כי הנאשם הינו אדם בעל רמת מסוכנות מינית נמוכה לרצדיביזם מיני אשר עולה לרמה נמוכה בינונית כלפי בתו, במידה וימשיך להתגורר עמה תחת אותה קורת גג.

 

3. במסגרת הראיות לעונש הגישה התביעה גליון הרשעות של הנאשם ובו שתי הרשעות קודמות בעבירות אלימות, אחת קודמת למעשים נשוא גזר-דין זה והשניה מאוחרת להם. בעבירותיו הקודמות גם עבירת אלימות שביצע כלפי אישתו.

 

הנאשם מצידו הביא כראיות לעניין העונש את אישתו ובתו כעדות. השתיים הביעו בעדותן בקשה שהנאשם לא ישלח למאסר אלא לטיפול והן מצידן סולחות לו על המעשים ובטוחות שחרטתו אמיתית וכנה.

 

4. התביעה מצידה עתרה להטלת עונש מאסר בפועל וכן מאסר על תנאי כמתחייב מחומרת העבירות.

 

הסניגור מצידו הצביע על כך שעבירות המין אותן ביצע הנאשם הן ברף הנמוך, מבחינת חומרתן, וכי הנאשם הודה במיוחס לו ובכך נטל אחריות על מעשיו. כן הפנה הסניגור להערכת המסוכנות שאיננה מייחסת לנאשם מסוכנות גבוהה. עוד ציין כי הנאשם עובד ומפרנס את משפחתו, והדגיש את העובדה ששליחת הנאשם למאסר עלולה לפגוע דווקא במתלוננת שבשל מצבה הנפשי תלויה בהוריה.

 

הנאשם מצידו אמר שהוא מצר על מעשיו ושהוא אוהב את משפחתו ומפרנסה בכבוד.

 

5. לצערנו, עבירות המין שכיחות בחברה בה אנו חיים ואף נפוצות בתוככי המשפחה ואפילו כלפי קטינים.

בית המשפט העליון נדרש לעניין הענישה הראויה פעמים רבות והביע את דעתו כי יש להטיל עונשים כבדים וחמורים כדי למגר את הרעה החולה הנ"ל.

 

יפים הדברים שאמר כב' השופט רובינשטיין בע"פ 3648/04 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם) וכך אמר:

"התופעה הקשה והעצובה של עבירות מין במשפחה באה לעתים מזומנות לפתחם של בתי המשפט, וטעונה ענישה חמורה הולמת. היא בעלת אפקט משמעותי ורב שנים על הקורבן העלול להטיל צל לשנים רבות, לאחר שבן משפחתו, מי ששם בו את מבטחו, בגד באמון, יודע הילד רגיל כי "הרע" שוכן מבחוץ ואילו בבית פנימה ימצא "הטוב", תהא אהבה, תמצא יד חמה ומגוננת, לא תהא פגיעה. התעללות מינית במשפחה ניצבת חזיתית מנגד לידיעה ותקווה זו."

 

אם נכונים הדברים שצוטטו לעיל לגבי ילדים רגילים, קל וחומר וכפל כפליים כאשר מדובר בקורבנות של קטינים פגועים נפשית, כדוגמת המתלוננת בענייננו. יש להניח שהמעשים הרעו בצורה ניכרת את מצבה הנפשי.

 

במקרה דנא הוסיף הנאשם חטא על פשע כאשר מעבר לעבירות המין שביצע כדי לספק את יצריו, אף נקט כלפיה באלימות פיזית במשך כ-3 שנים.

 

גם מתסקיר הקורבן עולה שאלימות פיזית זו השאירה חותם קשה בנפשה של המתלוננת.

אין להקל ראש במעשים חמורים אלה ככלל, ודאי לא כאשר מדובר בנאשם שהוא בבחינת שור מועד בעבירות אלימות ואשר עברו מעיד עליו כי נוקט אלימות כלפי כל בני המשפחה ובכלל זה כנגד אישתו.

 

שוכנענו כי יש להרחיק את הנאשם לתקופה ממושכת כדי להגן על שלומן של בנות המשפחה.

 

אנו ערים לכך שעבירות המין שביצע הנאשם כלפי בתו אינן מן הדיוטה העליונה בדרגת החומרה וגם לעבירות התקיפה לא היו תוצאות חבלתיות. כן הבאנו בחשבון שמדובר בעבירות שנעברו לפני שנים רבות, וכן את הודאתו של הנאשם. כמו כן שיווינו לנגד עינינו את הערכת המסוכנות שנקבעה כנמוכה כלפי כולי עלמא ואילו כלפי בתו בתנאי מגורים משותפים, כנמוכה עד בינונית. 

 

6. לאחר ששקלנו את כל השיקולים לקולא ולחומרא אנו מטילים על הנאשם את העונשים הבאים:

א. 5 וחצי שנות מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו מיום 11.8.08 עד יום 22.9.08.

ב.  שנתיים מאסר על תנאי והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור במשך 3 שנים מיום שחרורו מהכלא על עבירות מין מסוג פשע מסימן ה' לפרק י' לחוק העונשין.

ג.  שנה מאסר על תנאי והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור במשך 3 שנים מיום שחרורו מהכלא כל עבירת אלימות פיזית כלפי אדם.

הודע על זכות הערעור תוך 45 יום.

 

ניתן היום, א' בתמוז, תשס"ט (23 ביוני 2009), במעמד הצדדים.                                                                               

__________________        ____________________              ________________

   נ' אחיטוב, שופטת                      מ' דיסקין, שופטת                                   ר' בן-יוסף, שופט

              אב"ד