סגן נשיא ביהמ"ש המחוזי בחיפה, השופט אילן שיף התיר לפרסום כי במסגרת בימ"ש לנוער החליט להרשיע נאשמת כבת 18 כיום, שהואשמה בבצוע עבירות קשר לפשע, חטיפה לשם חבלה חמורה , חבלה בכוונה מחמירה, ושיבוש הליכי חקירה בהיותה קטינה , וזאת כלפי מתלונן אותו הכירה ואותו פיתתה באמצעי תרמית, וגזר עליה את העונשים הבאים:
30 חודשי מאסר, מתוכם 15 חודשים לריצוי בפועל והיתרה מותנית, למשך 3 שנים, לבל תעבור עבירה שבגינה הורשעה או כל עבירת אלימות שהיא פשע.
רקע:
לפי האישום הראשון הנאשמת ואחרים קשרו קשר לפתות את המתלונן , אותו מכירה המתלוננת באמצעי תרמית, להיפגש עימה ליד ביה"ס "סיני" בקריית ים, בכוונה לגרום לו לחבלות חמורות בדקירות סכין. בתאריך 27/8/08, שלחה הנאשמת הודעה לתיבת הדואר האלקטרוני של המתלונן, בה כתבה שהיא חייבת לראות אותו ולדבר איתו לאחר תקופה ארוכה בה לא נפגשו.
המתלונן יצר קשר עמה ולאחר מספר רב של שיחות והודעות שהוחלפו ביניהם ביום 29/6/08, נפגשו השניים במגרש החנייה של חוף זבולון בקריית ים.
הנאשמת הובילה את המתלונן לאזור ביה"ס, בשביל, בידיעה שבאותו שלב כבר התחבאו מאחורי השיחים האחר או האחרים, כשהם מצוידים בסכין מטבח גדולה.
בעוד המתלונן צועד בשביל, התנפלו עליו האחר או האחרים, חבטו בכוח רב בעורפו ובראשו באמצעות חפץ קשיח, דקרו אותו שתי דקירות בגבו באמצעות הסכין וגרמו לשריטות בצווארו, בזרועותיו ובגבו. המתלונן נאבק עם תוקפו או תוקפיו, עד שלבסוף הצליח לברוח ממקום האירוע כשהוא דקור ושותת דם.
מהאישום השני עולה, כי במסגרת חקירת האירוע המתואר באישום הראשון, נחקרה הנאשמת בא זהר ה ביום ובמהלכה אמרה לחוקר, כי מי שהיו שותפיה לעבירה ומי שדקרו את המתלונן הם אחיה וחברו, כשהיא יודעת שדברים אלה אינם נכונים.
בעקבות עדותה של הנאשמת, נעצר אחיה, ושוחרר רק כעבור מספר ימים, לאחר שהנאשמת הודתה בפני חוקרי המשטרה, כי אחיה וחברו לא דקרו את המתלונן, ולאחר שנבדקה טענת האליבי של אחיה.
השופט שיף ציין במסגרת החלטתו כי מעשיה של הנאשמת חמורים ומסוכנים. בתכנון מוקדם ומתמשך טוותה, עם אחר או אחרים, את חוטי העלילה שתחילתה במפגש לכאורה תמים וסופה נעיצות סכין, תרתי משמע, בגבו של המתלונן.
סופה של העלילה מתמצה במעצר בלתי מוצדק של אחיה, בשל בדייה של הנאשמת, על מנת לחפות על המבצעים של המעשה הנפשע. אף אם למתלוננת היתה סיבה מכרעת לזעם כלפי המתלונן, והשופט לא קבע מסמרות בנקודה זו, אזי מעשיה נפשעים וראויים להתייחסות מחמירה במלוא מובן משמעותה העונשית.
עוד הבהיר השופט כי מעשיה האלימים של המתלוננת, אינם אלא חלק מתת תרבות הסכין הפושה במקומותינו ולמרבה הצער אף קטינים מעורבים בתת תרבות זו.
השימוש בסכינים וכלי משחית אחרים, אף כשהוא נעשה ע"י קטינים, גובה מחיר יקר של פצועים והרוגים. במקרים שכאלו יש ליתן עדיפות לאינטרס הציבורי המחייב הרתעה, על פני נסיבות אישיות של הנאשם. בשל האמור לעיל, הרשיע השופט את הנאשמת בכל העבירות שיוחסו לה בכתב האישום המתוקן ואשר הוא קבע כי היא בצעה אותן.
(להחלטה זו נדרש השופט בגין קטינותה של הנאשמת בעת המעשה).
לקולא התייחס השופט שיף לשקולים הבאים: לכך שהנאשמת ביצעה העבירות בהיותה קטינה מתחת לגיל 17 ; עברה של המתלוננת נקי וזו לה הסתבכותה הראשונה עם החוק; הנאשמת הודתה במיוחס לה בכתב האישום המתוקן והביעה חרטה על מעשיה. ; היא בעלת כוחות חיוביים שאפשר שתאסוף אותם על מנת לפתוח דף חדש על דרך הישר ; כעולה מדברי התובעת פציעתו של המתלונן לא היתה קשה.
גזה"ד הותר לפרסום לאחר שהוסרו פרטים מזהים.
.JPG)
