הכרעה בתביעות לקיום צוואה

בעניין:	י.ר.מ.
	ע"י ב"כ	עו"ד קראוס	המתנגדת
	נ  ג  ד
	עמותת ד.ר.
	ע"י ב"כ	עו"ד מינקוביץ	המשיבה

 

 

 

1.  עניינו של פסק הדין שבפני הוא הכרעה בתביעות התובעות לקיום צוואת המנוח מיום 05/11/07 א.ד. ז"ל שנושא ת"ז.... ונפטר ביום ...(להלן "המנוח") והתנגדותה של הגב' י.ר.מ. (להלן "המתנגדת" ו/או "הנתבעת") לקיום צוואתו של המנוח.

 

 

2. המנוח ציווה בצוואתו מיום 05/11/07, ובהתייחס לזכויותיו בדירת מגוריו ברח' ... בתל אביב, והרשומה בלשכת רישום המקרקעין כחלקה .... בגוש .... (להלן "הדירה") כי יזכו בשיעורים של 1/3 (שליש) הזוכים כדלקמן: עמותת ..... ; עמותת .... ; וכן (הזוכים בצוותא) קרן היסוד והסוכנות היהודית ;

 

3. המנוח ציווה עוד בצוואתו בהתייחס לכספים המצויים בחשבונותיו כי בסכום של 100,000 ₪ חזרה הגב' ר.א., ויתרת הכספים אשר בחשבונותיו הוא ציוה בשיעורים שוים לזוכים הסוכנות היהודית, עמותת ..... ועמותת .....

 

4.  אשתו של המנוח הגב' ..... ז"ל נפטרה לפניו ב1985  (להלן "המנוחה") והיא הורישה לו את זכויותיה בדירה. למנוח ולמנוחה לא היו ילדים.

 

 

5.  הנתבעת  טוענת בהתנגדותה, כי צוואתה של המנוחה היתה ערוכה בדרך של "יורש אחר יורש", כאשר היא ה"יורשת השניה" על פי צוואת המנוחה, (היורש הראשון לטענת המתנגדת היה המנוח), ולפיכך לטענתו לא יכול היה המנוח לצוות את מחצית הזכויות בדירה וכן את מחצית הכספים  בבנקים לזוכים אחרים.

 

6.  עוד טוענת הנתבעת בהתנגדותה, כי המנוח, בחייו העביר בלא תמורה, את מחצית הזכויות של המנוחה בדירה ובכספים, אל אחותו, בעוד שזכויות אלה מהוות חלק מעזבונו ובהתאם לצוואת המנוחה, היו אמורות לעבור לידי הנתבעת מכוח היותה "היורשת השניה".

 

7.  הנתבעת הוסיפה וטענה בהתנגדותה כי המנוח היה ככל הנראה מודע להוראות סעיף 42 לחוק הירושה תשכ"ה 1965, ולפיכך סבר כי "אם יעביר באופן פיקטיבי בלבד את רישום הזכויות בדירה ע"ש אחותו, תושג מטרתו והיא ריקון הוראות צוואת אשתו מתוכן, בכל הנוגע למתנגדת".

 

 

8.  התובעת - עמותת .... – (להלן "התובעת"), בתגובתה להתנגדות הנתבעת, טוענות כי למעשה נדרש עתה בית המשפט לפרש את צוואתה של המנוחה משנת 1985, וכל זאת כאשר הנתבעת אינה מביאה כל ראיה ממנה ניתן להסיק שצוואת המנוחה נוסחה בדרך של "יורש אחר יורש".

 

9. לטענת התובעת – הנתבעת לא הרימה את הנטל המושת עליה כמתנגדת, ולא הניחה תשתית ראייתית המוכיחה את טענתה.

           

התובעת טענה עוד, כי הוראות סעיף 4 לצוואת המנוחה אינן ערוכות כלל בדרך של "יורש אחר יורש" ועוד הוסיף בתגובה כי "העובדה שהמנוחה השתמשה בביטויים לשינויים שונים, מצביעה על כך שבסעיף 4 הביעה המנוחה לכל היותר משאלת לב".

 

10. התובעת הוסיפה וטענה כי אין כל ממש בטענת הנתבעת לפיה כביכול ניסה המנוח לרוקן מתוכן הוראות צוואת המנוחה, ודי בעובדה שהמנוח הגיש תובענה לרישום הזכויות בדירה על שמו כדי לשלול טענה זו.

 

 

11.  במותב הקודם אשר לפניו נדון תיק זה, מונה עו"ד מינקוביץ לשמש כמנהל עיזבון זמני למנוח (תע' 101610/08). וזאת כעולה מהחלטת כב' השופט שנהב מיום 13/05/08. ובין היתר תלויה ועומדת עתה בפני, יחד עם התובענה להכרעה בהתנגדות גם התובענה למינוי מנהל עזבון קבוע (תע' 101612/08).

 

12.  עוד אבהיר כי ב"כ היועמ"ש, אשר הודיע כי אין בכוונתו לנקוט עמדה בהליכים הנוגעים לתובענה, הודיע על פי הוראותי (בה התבקש לנקוט עמדה בשאלה הפרשנות לצוואה) כי לכאורה ניסוח צוואת המנוחה בסעיף 4 לצוואות מנוסח בדרך של "יורש אחר יורש", אך הוא מוסיף "יחד עם זאת נראה כי מדובר בשאלה לפרשנות הוראה לעיל, משאירה הח"מ את ההחלטה בשאלת הפרשנות האמורה, לשיקול דעת בית המשפט" (ראה הודעת ב"כ היועמ"ש התקבלה בבית המשפט ב-11.1.09).

 

13.  בתום ישיבת ההוכחות אשר התקיימה בפני ב-2/3/09 הודיעו ב"כ הצדדים כי הם מבקשים להביא את התיק המקורי של צו קיום צוואתה של המנוחה (תיק עז' (ת"א) 4576/86) ע"י כב' השופטת שטרנברג אליעז וגם ביקשו כי יובא השטר המקורי בו נרשמה צוואת המנוחה בטאבו בת"א, נתתי איפוא צו בהתאם, הובא תיק עזבונות 4576/86, לא הובא מן הטאבו השטר המקורי של הרישום של דירת המנוחה בפני רשם המקרקעין.

 

 

14.  השאלה הראשונה הנשאלת היא כמובן כיצד תסווג צוואתה של המנוחה. האם היא צוואה שבה "יורש אחר יורש" או שמא יורש אחד (הוא המנוח).

 

15.  הובא אלי, בהתאם להוראתי תיק העזבונות שהתנהל בבית המשפט המחוזי בת"א (עז' 4576/86). מתוך עיון בתיק, למדתי בין היתר כי בקשת צו קיום הצוואה, נערכה ע"י עו"ד ראובן בילט, אשר שימש עד לצוואת המנוחה ואף ערך אותה ובבקשה נאמר כי המנוח שהיה מבקש צו קיום צוואת המנוחה הינו "היורש היחידי הוא המבקש". כבוד השופטת רות שטרנברג אליעז חתמה על צו קיום הצוואה ביום 9.11.86.

 

יצויין כי לבקשת צו קיום הצוואה לא הוגשה כל התנגדות.

 

16. להלן אביא מתוך צוואת המנוחה מיום 11.9.84 את הוראות סעיפים 2, 4 ו-5 שבה:

 

 

 

 

16.  קריאת הצוואה כפשוטה תומכת בטענות התובעת לעומת טענות הנתבעת, שכן אינני רואה את הצוואה כצוואת "יורש אחר יורש", אלא כצוואה לזוכה יחיד, כאשר יש בצוואה גם משאלת לב המובאת בסעיף 4 שבה.

 

17.  אני מקבלת את טענות התובעת בסיכומה לפיהן על הנתבעת המתנגדת היה להוכיח את טענתה כי המדובר בצוואת "יורש אחר יורש".

 

18.  אכן הימנעותה של הנתבעת מהבאת עו"ד בילט שערך את הצוואה ושימש כעד לה, משמשת נגדה עו"ד בילט הוא עד מרכזי שיכול היה לשפוך אור על טענת הנתבעת אם צודקת היא, ואילו המנעותה מהביאו לעדות מלמדת כי לא כך פני הדברים.

 

19. את החשיבות בהבאת עדותו של עורך הדין שערך את הצוואה אני מוצאת בטעמים אלה:

 

19.1  הוא העד שערך את הצוואה ויכול היה להעיד מדוע נכתב כך ולא אחרת, היינו מדוע בסעיף אחד ננקטה לשון ציווי, ובסעיף אחר לשון משאלה.

 

19.2  במסגרת התנגדותה, צרפה הנתבעת צוואה קודמת של המנוח, אשר נערכה בפני עו"ד ראובן בילט ביום 30.10.86 (סומן כנספח ו' להתנגדות לצו קיום צוואת המנוח בת"ע 101613/08) ובצוואה זו ציווה המנוח את עזבונו לגב' ר.א. הצוואה בוטלה מאוחר יותר, ע"י צוואתו האחרונה של המנוח בה עסקינן. ואולם חזקה על עו"ד בילט, שערך את צוואת המנוחה רק שנתיים לפני כן, שהיה אומר למנות כי אינו יכול לערוך צוואה כזו, אם סבור כי צוואת המנוחה הינה צוואה של "יורש אחר יורש".

 

משנה תוקף יש לדברים אלה כאשר עו"ד בילט נתן את התצהיר התומך בבקשה לצו קיום צוואת המנוחה 16 ימים קודם לעריכת צוואתו זו של המנוח.

 

לא היתה צוואת המנוחה צוואה של "יורש אחר יורש", מן הכתב עו"ד בילט לא היה עורך צוואתו של המנוח, שכן היורש הראשון אינו יכול למעט מן העזבון בדרך של צוואה.

 

19.3  כפי שהראיתי בסעיף 15 לפרק דיני עו"ד בילט, שערך את הבקשה לצו קיום צוואת המנוחה כתב בה כי המנוח הוא הזוכה היחידי על פי צוואת המנוח.

 

20.  כידוע קבעה הפסיקה, כי המנעותו של בעל דין מהבאת ראייה היכולה לתמוך בגרסתו תפעל לרעתו, ואף תפגום במהימנות גרסתו וראה: ע"א 8151/98 שטרנברג נ' צ'צ'יק, פ"ד נ"ו (1) 539, בו נקבע בין היתר (בעמוד 549) כדלקמן:

 

 

כן ראה ע"א 795/99 פרנסואה נ. פודים, פ"ד נ(3) 107: ע"א 2275/90, לימה בע"מ נ. רוזנברג פ"ד נז' (2) 605, הבנק למימון סחר בע"מ נ. מתתיהו, פ"ד מ"ה (4) 651. וכן ראה ספרו של י' קדמי "על הראיות", כרך ג' עמוד 1391.

 

21.  בא כוח הנתבעת – המתנגדת הגיש בקשה 9168/09 בתיק זה, ובה ביקש לצרף כראיה את מכתבו של עו"ד בילט, מיום 23.11.08 ובה נטען כי עו"ד בילט אמר שאינו זוכר את המנוחה.

 

אומר מיד שאין בידי לקבל את הבקשה ואני דוחה אותה.

 

21.1  ראשית הבקשה הוגשה בתגובה לסיכומי התובעים, ובוודאי שאין זו דרך ראוייה לזכות "משפר עמדות" בשלב כה מאוחר.

 

21.2  בוודאי שלא יתכן הגשת מכתב בלא כותב המכתב. לא ברור לי מדוע ב"כ הנתבעת נדהם מסיכומי התובע, אכן הוא ביקש להגיש סיכומי תשובה, אולם לא נעניתי לבקשה שכן לא נראה לי לנכון לשנות את הכללים לאחר שאלה נקבעו.

 

21.3   אפילו לא זכו עו"ד בילט את המנוחה, שמא זכר את המנוח? אולי יכול היה ליתן הסבר מדוע כתב בבקשת צו קיום צוואתה כי המנוח הוא יורש יחיד? – אין בידי לקבל את ההסבר הטמון בבקשתה של הנתבעת לצירוף הראיה הנטענת זה הסבר "קלוש", שאינו מניח את הדעת, כאמור אני דוחה את הבקשה ועל המזכירות לסגור בש"א 9168/09.

 

22.  המסקנה הבלתי נמנעת איפוא צוואתה של המנוחה אינה ערוכה כצוואת "יורש אחר יורש".

 

פרשנות צוואת המנוחה

 

23.   אני חייבת להקדים ולומר כי הדרך הדיונית בה נקטה הנתבעת איננה נכונה. פרשנות צוואתה של המנוחה היא הליך שבית המשפט היה צריך להידרש אליו במסגרות צו קיום צוואתה של המנוחה, היינו בשנת 1986 ולא עתה.

 

24.  יתירה מזו, הנתבעת היתה צריכה להגיש התנגדות לקיום צוואת המנוחה, כאשר נאמר בה שהמנוח הוא הזוכה היחיד, על פי צוואתה של המנוחה.

 

לו כך היתה פועלת המנוחה, לא היתה יכולה להשמע טענה מפי מי שערך את הצוואה כי אינו זוכר פרטים (שכן כזכור בינתיים חלפו למעלה מ-20 שנה).

 

25.  בא כח הנתבעת – המתנגדת, נשען בנסותו לפרש את צוואת המנוחה על סעיף 54(ג) לחוק הירושה תשכ"ה-1965, ואולם סעיף 4 לצוואת המנוחה, אינו נוקט בלשון "מתנה", "מחילה" או "הודצאה", אלא בלשון של הבעת רצון להבדיל מרצון ציווי בסעיף 2 לצוואה, ובעניין זה אני מקבלת את עמדת ב"כ התובעת בסיכומיו המדובר במשאלת לב.

 

אוסיף עוד כי לטעמי הצוואה ברורה לחלוטין, וממילא במקרה זה עפ"י הפסיקה אין לפנות להוראות סעיף 54 לחוק הירושה.

 

ראה בעניין זה: בר"ע 43/76, יפה רוס נ' יוסף קרמרמן, פ"ד ל(3) 297.

 

26. אני מקבלת גם את עמדת התובעת באשר לפרשנות הראויה בצוואה לביטויים שונים ("אני מצווה" בסעיף 2 לצוואה לעומת "אני מביעה רצוני" בסעיף 4 לצוואה).

 

בספרו של אהרון ברק "פרשנות במשפט", כרך חמישי, "פרשנות הצוואה" בעמוד 178 הוא קובע:

 

 

וכך גם בעמוד 296 לספרו הנ"ל.

 

27.  המנוחה אכן הכירה את לשון הציווי ואף, השתמשה בה עת ציוותה את רכושה למנוח, ולא השתמשה בלשון ציווי כאשר הביעה בצוואתה משאלה שבעלה ישקול את רצונה. אין לי ספק שאם רוצה היתה המנוחה לקבוע כלל בצוואה של "יורש אחר יורש", היתה נוקטת גם כאן לשון ציווי אך משבחרה בלשון של משאלה (בהתייחס לנתבעת) הרי אין המדובר בציווי ולפיכך אין המדובר בירושה בכלל או ירושה בדרך של "יורש אחר יורש".

 

במקרה דומה, בר"ע יפה רוס נ. יוסף קרמרמן, פ"ד ל(3), לאחר שהמנוח ציווה רכושו, הוא פנה אליה בבקשה לתת מתוך סכום מסויים לאנשים שנקבע בהם, בבוא בית המשפט לפרש את הביטוי "הנני פונה לאשתי... בבקשה לתת מתוך עזבוני את הסך של 100,000 ל"י..." הוא קבע כדלקמן:

 

 

ובהמשך:

 

 

(הקו המדגיש אינו במקור – ש.ג.).

 

28.  שאלתי עצמי, האם סעיף 5 לצוואה תומך בעמדת הנתבעת שכן מנויים בו "יורשים" בלשון רבים, ואולם הסתכלות מעמיקה בסעיף מראה כי הוא לקוח מדגמים אחרים של צוואות, שכן אין אין הסבר למשפט "ואין לבני משפחתי קרובים ו/או רחוקים אחרים ששמותיהם לא נזכרו בצוואה זו כל זכות לרכוש לאחר פטירתי".

 

29.  אין בידי לקבל את טענת הנתבעת בסיכומיה כי מלשון סעיף 5 לצוואת המנוחה ניתן לראות שהמנוחה התייחסה אליה כיורשת, כיוון שהסיפא של הסעיף מדבר (אם כי לא מנוסח כהלכה) על כך שאין למורישה קרובים אחרים, אך "בן משפחתה" היחיד הוא דווקא בעלה המנוח, בשעה שהנתבעת כלל אינה בת משפחתה של המנוחה, אלא לטענתה, קיימה עימה (חרף פעם הגילאים) קשר חברי.

 

30.  כללי הפרשנות הנקוטים בדיני ירושה, מחייבים את המסקנה כי צוואת המנוחה היא צוואה בה יש יורש אחד הוא המנוח וכי זה היה אומר דעתה של המנוחה, דבר המשתקף הן מן הכתוב ואפילו מן הנתבעת, ולפיכך האמור בסעיף 4 אינו אלא בחזקת "משאלת לב" ולא ציווי של ממש.

 

וראה בעניין זה ע"א 102/80, חיה שרה פרוכטנבוים, כי מגן דוד אדום בישראל, פ"ד ל"ו    (4) 739.

 

31.  המסקנה – גם מפרשנות הצוואה איני מגיעה למסקנה כי הצוואה מנוסחת בלשון של יורש אחר יורש, ופרשנות הצוואה מחייבת את הפירוש ההפוך דווקא.

 

האם ניתן להסיק מהתנהגות המנוח כי הוא סבר שצוואת המנוחה מנוסחת בלשון של "יורש אחר יורש"?

 

32.  בהתנגדותה ניסתה הנתבעת לבסס את הטיעון, כי נסיונו של המנוח להעביר את הדירה לאחותו מראה כי סבר שצוואת המנוחה נוסחה בדרך של "יורש אחר יורש" וכל נסיונותיו לא נועדו אלא כדי לרוקן, הלכה למעשה, את הצוואה מתוכנה.

 

בדיקת התשתית הראייתית שהונחה בפני, אינה תומכת בטענותיה של הנתבעת ולהלן אפרט:

 

32.1   בהתנגדות טענה הנתבעת כי העברת הזכויות הפיקטיביות בדירת.... מהמנוח לאחותו בשנת 1989, נעשתה כדי לאיין את הוראות צוואתה של המנוחה, והנתבעת אף הוסיפה כי המנוח סיפר מפורשות לר.רא. כי "הסיבה היחידה להעברת זכויותיו בדירת ..... ע"ש אחותו, הינה לרוקן מתוכן את הוראות צוואת אשתו המנוחה".

 

בחקירתה הנגדית חוזרת בה הנתבעת מן האופן שאמרה את הדברים ומן החומרה שבהם.

 

אביא הדברים כלשונם: (עמוד 7 לפרוטוקול):

 

 

ושוב בהמשך, בעמוד 9 לפרוטוקול:

 

 

בהמשך חקירתה, (עמודים 10 – 11 לפרוטוקול) היא מודה שלא ראתה חלק נכבד מן המסמכים שצורפו לתצהירה וכי למעשה אלא צורפו ע"י בא כוחה, שייצג את הגב' ר.א. אשר החליטה, מטעמיה, שלא להתנגד לצוואת המנוח והיא זו שאיתרה את המתנגדת.

 

32.2   הגב' ר.א. שהיתה הזוכה על פי צוואתו הקודמת של המנוח (צוואה שבוטלה ע"י צוואתו האחרונה) לא העידה.

 

32.3   אמנם, אין בפי עו"ד ברוך מינקוביץ הסבר מדוע העביר המנוח דירתו בנאמנות לאחותו (עו"ד מינקוביץ אשר היה חבר ילדות של המנוח) העיד, אולם אין בכך כדי להביאני למסקנה שהיתה מטרה לאיין צוואת המנוחה, כיוון שהמנוח תבע (עוד בחייו) מאת אחותו החזרת הדירה על שמו.

            ראה בעניין זה החלטת כב' השופט שנהב, סגן הנשיא לענייני משפחה מיום 13/05/08 בה החליט למנות מנהל עיזבון זמני לעיזבון המנוח, ובה הוא מתאר כי תלוי בבית המשפט תובענה של המנוח להחזיר המתנה שניתנה ע"י המנוח לאחותו החסויה.

בעניין זה אני מקבלת את טענת התובעת כי די בעובדה שהמנוח הגיש תובענה לרשום את הדירה על שמו כדי לשלול טענת הנתבעת.

 

32.4 אני מקבלת הנטען בסעיף 15 לסיכומי התובעת שקשה ליתן אמון בגירסת הנתבעת, לאור חקירתה הנגדית. אכן הנתבעת היא "שלוחתה" של הגב' ר.א. ך שהודרה מן הצוואה הקודמת, וקשה להבין אם זו היתה סברתה כל השנים (היינו שהיא בחזקת "היורש השני") כיצד לא התנגדה לצוואת המנוחה או לא שמרה על קשר (ולו מינימלי) עם המנוח שלמעשה אותו הכירה במקום עבודתה.

 

33. סיכומו של דבר – אין בידי להסיק "מן הנסיבות" של העברת דירת המנוח לאחותו, מסקנה כה מרחיקת לכת, היינו כי רצה "לאיין" הוראות הצוואה של המנוחה בסברו כי זו צוואת "יורש אחר יורש".

 

 

34.  פרשנות צוואתה של המנוחה אינה מחייבת את המסקנה כי היא נוסחה בדרך של יורש אחר יורש, וכי המנוח היה בחזקת "היורש הראשון" שלא יכול היה "למעט" את רכוש המנוחה ע"י צוואה.

על פי התשתית הראייתית שהונחה בפני אין כל בסיס לפרשנות כזו.

 

35. לפיכך, אני דוחה את התנגדות הנתבעת ומורה על קיום צוואת המנוח מיום 05/11/07 וב"כ התובעות יוכל להגיש לי פסיקתא מתאימה.

 

36. הנתבעת תישא בהוצאות התביעה לרבות שכ"ט עו"ד בסך 7,500 ₪ בצירוף מע"מ.

 

37.  אני ממנה את עו"ד מינקוביץ כמנהל עזבון קבוע לעזבון המנוח בכפוף לחתימת ערבות אישית על פי הדין.

 

38.  המזכירות תשלח פסק הדין אל ב"כ צדדים.

 

 

שפרה גליק, שופטת