שופט ביהמ"ש המחוזי בחיפה עודד גרשון גזר עתה על הנאשם אולג קוזמנקו סלבה יליד 1987 מחיפה אשר הורשע עפ"י הודאתו בהתאם להסדר טיעון בגין מעורבותו בהריגת חברו יחד עם אחר, במכות ובעיטות לאחר שתיית משקאות אלכוהוליים, את העונשים הבאים: 10 (עשר) שנות מאסר לריצוי בפועל, 3 שנות מאסר על תנאי, וכן הורה השופט לשלטונות בית הסוהר לבחון את האפשרות לשלב את הנאשם, בין כותלי הכלא, בטיפול שיסייע לו לשלוט בכעסיו.
רקע:
האירוע החל ביום 11.4.08 כבילוי משותף של חמישה צעירים ליד המעיין המצוי מול בית העלמין בחיפה. במהלך שהותם שתו חמשת הצעירים משקאות אלכוהוליים. בערב התפתח ויכוח בין הנאשם לבין המנוח יבגני צ’רקס ז"ל אשר במהלכו היכו זה את זה. אז התערב ויקטור קוזננקו ונתן למנוח מכת אגרוף בפניו שכתוצאה ממנה נפל המנוח על רצפת הבטון. לאחר מכן קראו הנאשם וויקטור לאחד החברים- אנדריי , והשלושה נשאו את המנוח מחוסר הכרה, אל הרכב, ונסעו עמו ל"גן הבנים" במחנה דוד, זאת, חרף מצבו החמור .
בהגיעם , הניחו אותו על הדשא ועזבו את המקום. חבריו של המנוח, שהגיעו למקום באקראי, הזמינו אמבולנס ובביה"ח רמב"ם אובחנו דימומים באזורים שונים בראשו ושבר בגולגולת וכתוצאה מכך עבר המנוח שני ניתוחי פתיחת גולגולת והועבר לביה"ח בני ציון בחיפה לצורך שיקום, בשל הפרעות קוגנטיביות, מוגבלות בניידות ובתפקוד היומיומי.
ביום 24.6.08 עבר ניתוח סגירת גולגולת בבית החולים רמב"ם בחיפה ונפטר ביום 29.6.08. מותו נגרם כתוצאה מדימומים תוך גולגולתיים עם שבר בגולגולת בשל החבלות שנחבל כאמור לעיל.
ב"כ המאשימה הבהירה כי אחד השיקולים שהנחו את הפרקליטות להגיע להסדר הטיעון עם הנאשם היה הקושי הראייתי הנובע מן העובדה שהמנוח נפטר חודשים אחדים לאחר האירוע ולאחר שעבר ניתוחים אחדים וכי אין לדעת אם לא התווספו לפגיעה על ידי הנאשם מעשה או מחדל רשלני של חלק מהאנשים שטיפלו במנוח במשך החודשים האמורים.
בנוסף, אין להתעלם מן העובדה שהנאשם לא היה האדם היחיד שצריך היה לשאת באחריות לתוצאות אירוע האלימות וכי גם לויקטור קוזננקו היה חלק בתקיפת המנוח, אלא שויקטור נמלט מן הארץ יומיים לאחר האירוע וכך התחמק מאימת הדין.
השופט גרשון ציין בגזר הדין כי : "הפרשה הטרגית והעגומה שנגולה לפני בתיק זה אינה יכולה שלא לגרום לזעזוע ולהלם נוכח הקלות הבלתי נסבלת שבה קופחו חייו של בחור צעיר על עניין של לא כלום! האלימות שננקטה על ידי הנאשם, על ידי הכאתו של המנוח, גם כאשר שכב על רצפת הבטון ולא היווה כל סכנה לנאשם, מקוממת! חוששני כי בנסיבות אלה, דברי הנאשם על כך שהמנוח היה חברו הטוב והוא מצטער על מה שקרה, הם בבחינת "דמעות תנין" צר לי על מותו של המנוח בלא עת. צר לי גם על כך שלמרבה הצער האלימות כה פשתה במקומותינו עד כי גם אדם המבלה את זמנו הפנוי בקרב "חבריו" אינו יכול להיות בטוח כי יחזור לביתו בשלום. אין ספק כי שתיית המשקאות האלכוהוליים תרמה לאירוע האמור תרומה ממשית".
בכבדו את הסדר הטיעון בין הצדדים הבהיר השופט כי על עבירות אלימות שכאלה ראוי לענוש בחומרה בעונשים המתקרבים למקסימום הקבוע בחוק (20 שנות מאסר). אולם הוא אינו יכול להתעלם מן הנימוקים אודות הגורמים שעמדו ביסוד ההסכמה על הסדר הטיעון.
ת.פ. 7154-08 ניתן עתה 30.11.09
(1).jpg)
