ע"א 3899/03 לוין נ’ לוין
עובדות המקרה:
המשיבה והמערער החלו בהליכי גירושין, במהלכם חתמו על חוזה להסדרת מזונות עד מתן הגט. בחוזה צוין כי לא יהיה לו תוקף משפטי, הוא יהיה לקניינו של הבעל, ולא ישתמשו בו לכל מטרה, כולל הצגתו בביהמ"ש. ההליכים התעכבו, והבעל חדל לשלם מזונות. המשיבה ביקשה להראות את החוזה בביהמ"ש.
מהו היקף התערבותו של ביהמ"ש בחוזה במקרה הנדון?
1. התוקף המשפטי של החוזה – לחוזה המזונות (ס’ 11 לחוק הגירושין) יש תוקף של הסכם מחייב (זאת לאחר בדיקת החוזה עצמו). ובתור חוזה מחייב הוא משלים את ההתחייבות שמערער נטל על עצמו בס’ 11 לשלם מזונות עד למתן הגט.
2. הסעד של אכיפת חוזה הינו סעד ראשוני. לכאורה מתוקף ס’ 3 לחוק התרופות, הבעל זכאי לאכוף על האישה באמצעות צו לא תעשה את ההתחייבות שלא להציג את חוזה המזונות בביהמ"ש. עם זאת ס’ 3 (4) קובע חריג – אכיפת החוזה בלתי צודקת בנסיבות העניין – כאשר החריג חל הן במישור היחסים בין הצדדים והן במישור טובת הציבור.
3. הצגת החוזה בביהמ"ש – האיסור על הצגת החוזה בביהמ"ש אינו חוסם לחלוטין הגעה לביהמ"ש (אזי היה סותר זכות יסוד של הגעה לברור בביהמ"ש). ניתן לדון בעניין המזונות, אך אין להשתמש בחוזה המזונות במשפט עצמו.
לסיכום,
ביהמ"ש לא יתערב בחוזה המזונות בין הצדדים מקום בו נקבע כי לחוזה לא יהיה תוקף משפטי ולא ניתן להציגו בביהמ"ש.
