ע"א 2555/98 אברג’יל נ’ עזבון בן יאיר
עובדות המקרה:
הצדדים מנסחים את העסקה כעסקת מתנה. בן-יאיר מתחייב להעניק דירה לרב אברג’יל. כאשר מועד העסקה הוא שעה לפני מותו . הרב אברג’יל הוא דורש בבית הכנסת, מקורב למנוח ולאשתו, נהג לבקר את בן-יאיר. אברג’יל היה הרוח החיה בעריכת החוזה, הוא בחר את הנוטריון, הנוטריון בא לבית האבות. אברג’יל הביא שני עדים מחוג מכריו-שלו.
האם דרישת הכתב מתקיימת במקרה דנן?
1. גם בחוזה מתנה יש דרישת צורה, התחייבות לתת מתנה בעתיד דורשת כתב. הטעם לדרישת הצורה בחוק המתנה הוא משום שצריך לשמור על זכותו של מעניק המתנה, יש חשיבות לגמירות הדעת, זו עסקה חד-צדדית שעל פניה גורמת נזק כלכלי לנותן המתנה, עליו לחשוב היטב לפני שהוא עושה את העסקה הזו, כאשר צריך לגבש את גמירת הדעת, את הרצון בכתב, יש אלמנט של פיקוח והגנה על נותן המתנה כדי שיחשוב היטב לפני ביצוע העסקה. בדיבור פה קל יותר להבטיח מאשר בכתב.
2. הצורה לא יכולה לטשטש את המהות וכיוון שהמהות היא צוואה, צריכות לחול על העסקה ההוראות הרלוונטיות של חוק הירושה. אכן הן חלות על עסקה זו.
3. המקבל צריך להביע את גמירת דעתו לקבל את הירושה, יש חזקה בחוק הירושה לפיה אם מקבל הירושה שותק כאילו הוא קיבל, כמו בהצעה מזכה. מבחינת המתנה, זה טבעי שהוא יבצע קיבול. מבחינת חוק הירושה זה לא תקין, צוואה המזכה את מי שערך אותה או לקח חלק בעריכתה- בטלה. לכן במקרה זה, הרב אברג’יל לא יכול לזכות בדירה.
לסיכום,
צוואה המזכה את מי שערך אותה או לקח חלק בעריכתה – בטלה.
